מערך בסימן שאלה: אנדי הרצוג ושלושת הבלמים

המאמן החדש של נבחרת ישראל, אנדי הרצוג, ראוי לקבל ימי חסד, ואנחנו ב-ONE ניתן לו אותם, למרות שבנבחרת בדרך כלל אין סבלנות ורוצים לראות בעיקר תוצאות. ההתחלה של הרצוג לא הייתה ברגל ימין, לאו דווקא בגלל עצם ההפסד לאלבניה בפתיחת משחקי ליגת האומות, אלא בגלל ההחלטה של שחקן העבר האוסטרי לפתוח בשיטת שלושת הבלמים.

אוהדי הנבחרת מקווים לראות שבאמת יש כיוון, ישנה דרך, או לפחות משהו אחר. איסור המכשירים הסלולריים באסיפות, ההחלטה להוסיף חדר משחקי וידאו לטובת השחקנים, ועוד כל מיני קודים שהכניס וילי רוטנשטיינר לנבחרת, הכל יפה ומראה על חשיבה, אך בסופו של דבר אנחנו נסתכל על מה שקורה במגרש, ועל מה השתנה או לא השתנה.

נחזור להחלטה לשחק בשיטת שלושת הבלמים. מצד אחד, אני מבין את ההחלטה של הרצוג, שנבעה ככל הנראה ממחסור בבלמים בגלל פציעות, או שחקנים לא בכושר, אך הבחירה לשחק בשיטה הזו לא יכולה להיות ב”שליפה”.  

נבחרת ישראל כבר שיחקה בעבר בשיטת שלושת הבלמים ואפילו בהצלחה, כאשר אברהם גרנט אימן אותה, וגם לאחריו היו כאלה שניסו את השיטה הזו. כך שבכל מקרה, לא מדובר בחידוש מבחינת הנבחרת, אבל השיטה הזו דורשת תרגול רב של שעות על גבי שעות, במגרש עצמו, אך גם בציפייה בווידאו כדי שהשחקנים יבינו בדיוק את הנדרש מהם. 

את רוב השחקנים מלמדים מגיל 6 איך לשחק בקו של ארבעה שחקני הגנה, וכאשר עוברים איתם לשיטה חדשה, צריך לתרגל ולתרגל, ולא לשלוף. ואם כבר מחליטים לשחק בשיטה הזו, צריך שיהיו לך את השחקנים הכי חכמים ואינטליגנטים שיש, שחקנים עם הרבה שכל. מהבחינה הזו שרן ייני סופר מתאים, אך מצד שני הוא לא הכי מהיר.

ווילי רוטנשטיינר. אבי השיטה? (רדאד ג'בארה)

לשיטה הזו צריכים את השחקנים הכי מהירים, שכל חמישיית ההגנה יהיו “סילונים”. מבין חמישיית ההגנה כרגע, היחיד שיש לו ראייה ב”מאקרו” ולא רק ב”מיקרו” הוא ייני, כי יש לו הבנה לכל הדרישות של השיטה הזו. ייני מכיר את השיטה ממכבי תל אביב, כשגם עאיד חבשי עבר בית ספר טוב לשיטה אצל יוסי אבוקסיס בבני יהודה. גם חבשי הוא לא הכי מהיר בעולם ואם כבר מתאים לשחק באמצע בשיטה הזו ולא בצדדים. כולנו ראינו מה קרה לניסו קפילוטו מול אלבניה כאשר שיחק בצד.

בשיטה הזו, צריך לדעת מתי הבלם יוצא, איך עושים את החיפוי ההדדי, איך ומתי ללחוץ את היריב, ובאילו איזורים, מה קורה אם היריב משחק עם חלוץ אחד והאם אחד הבלמים מצטרף לעזור בקישור. בנוסף, המגנים צריכים לדעת לשמור על הקווים ולבוא בהפתעה לשטח של היריבה כדי לקבל את הכדור, לא סתם לעלות ולהפוך לקיצוניים. לטאלב טוואטחה, שגדל כשחקן כנף, יש יכולות התקפיות לא רעות מבחינת השיטה הזו, כאשר היכולות ההגנתיות הפחות טובות של אלי דסה פוגעות בשיטה.

הבלמים גם צריכים לדעת איך להניע את הכדור בשלישייה ולרווח את המשחק, כאשר המגנים עולים לכיוון האמצע, וכששלישיית הקשרים באמצע גם צריכה לדעת איך לבוא לקבל את הכדור. למעשה, הנבחרת תפתח הערב (שלישי, 21:45) מול צפון אירלנד עם שלישייה של מכבי ת"א; ייני, דסה וטיבי, שאמורים להיות מתורגלים היטב לשיטה הזו, אך עם הבדל אחד גדול - בליגה שלנו, מכבי ת"א תוקפת ב-95 אחוזים מהזמן, כך שהמגנים שלה יכולים לשחק התקפי מאוד בלי לחשוש מהיריבה. במשחקי הנבחרות ראינו שמדובר בסיפור שונה לגמרי.

שרן ייני וניסו קפילוטו באימון הנבחרת (איתי כהן)

לסיכום, לשחק בשיטה הזו אחרי יומיים וחצי של אימונים, כאשר הנבחרת בילתה חלק מן הזמן בדרכים, לא נראה הכי רציני בעולם. זה מרגיש כמו שליפה, מעשה חובבני. לפי התרגולים באימונים, הצמד האוסטרי מתכוון לפתוח בשיטה הזו גם הערב, כאשר טיבי יחליף במערך את קפילוטו. טיבי נראה בכושר לא טוב העונה ומעניין איך המערך הזה יעבוד במשחק השני של הרצוג כמאמן נבחרת ישראל.

ערב המשחק מספר שאלות עומדות על הפרק. האם שיטת שלושת הבלמים מתאימה לכדורגל הישראלי? האם זה החידוש שהביא לנו הצוות הזר לנבחרת ישראל? בחודש הבא, ישראל תארח במסגרת ליגת האומות את סקוטלנד (11.10, סמי עופר) ואת אלבניה (14.10, טוטו-טרנר). האם גם במשחקי הבית שני האוסטרים מתכוונים לשחק בשיטת שלושת הבלמים? ואם לא, והם מתכוונים לשחק בבית עם שני בלמים, אז למה לא לתרגל את האפשרות הזו הערב במשחק ידידות? הרי לקראת צמד המשחקים בחודש הבא, שוב לא יהיה להם זמן להתכונן.