לאחר שנבחרת ישראל פתחה אמש (שישי) את עידן אנדי הרצוג עם הפסד 1:0 לנבחרת אלבניה במסגרת המשחק הראשון בבית 1 של דרג ג’ בליגת האומות, המנהל הטכני של הנבחרת, וילי רוטנשטיינר האוסטרי התראיין במולדתו וסיפר על התקופה שלו עד כה בישראל.
רוטנשטיינר פתח את דבריו והתייחס להתאקלמות בארץ: “המוטיבציה בישראל נהדרת, לא רק מבחינת הנבחרת הלאומית, אלא בכל המובנים שמסמלים את ‘הדרך הישראלית’. מה שאני צריך לעשות בישראל לקח באוסטריה משהו כמו עשר שנים, זו עבודה שאני אתחיל, אבל ככל הנראה לא אסיים, אני לא אשאר כל חיי בישראל”.
ההבדלים מאוסטריה: “ניתן לראות את ההבדלים בכל תחום. באוסטריה קרו הרבה דברים טובים בשנים האחרונות, לא רק בנבחרות הלאומיות, אלא גם באקדמיות הכדורגל, קידום הכשרונות הצעירים, אימונים וכדורגל נשים. מצד אחד אני מאושר שקרו כל הדברים הטובים האלה, אך מצד שני, זה קצת מפחיד כי יש לי עוד הרבה עבודה כדי להגיע לרמה הזאת בישראל”.
המטרות: “יש לי חוזה לארבע שנים, אבל שני הצדדים יכולים לסיים את ההתקשרות אחרי שנתיים. זו תרבות אחרת, מדינה אחרת. הגעתי לכאן כשהמטרה הראשונה, או החלק הראשון, זו העפלה ליורו 2020. אם זה יסתדר ויתאים לי ולמשפחה שלי, יכול להיות שתהיה המשכיות. כרגע יש מוטיבציה אדירה ואני אוהב את העבודה מאוד. אני רוצה להותיר כאן חותם כדי להסתכל יום אחד לאחור על התקופה היפה שלי בישראל”.
העבודה עד כה בנבחרת: “הבנתי שחייבים פה שינוי מיידי, צריכים לעצב פה סביבה מקצוענית. יש לנו כרגע צוות של בערך 20 אנשים. הרושם הראשוני שלי הוא שזה יכול לעבוד והשילוב הזה יכול להצליח כי אנדראס הרצוג הוא מוכשר מאוד”.
העובדה שישראל מדורגת במקום ה-93 בדירוג פיפ”א: “ישראל נמצאת בשטח ההפקר של אירופה. מבחינת היצירתיות במשחק וההתקפה, אני חושב שישראל צריכה להיות מדורגת הרבה יותר גבוה מאשר המקום ה-93. עם זאת, אם לא נשפר משמעותית את התיאום בהגנה ואת רמת המשמעת, לא נוכל להגיע לכלום ברמה הבינלאומית, זה דבר שחייב להשתנות. אם הנבחרת תצליח לשפר את הפן ההגנתי לפי פילוסופיית המשחק של אנדי הרצוג, נוכל לעשות את השינוי הנדרש”.
מחלקות הנוער: “בשנה שעברה נבחרת ישראל עד גיל 17 עלתה לאליפות אירופה וזו הייתה הצלחה גדולה. אם מסתכלים על מספר העליות לטורנירים הגדולים בעשר השנים האחרונות, אין ספק שאוסטריה מתקדמת בפער ניכר לעומת ישראל. יש פער גדול בין ישראל לטופ האירופי”.
הדברים שצריך לשפר: “עושים בישראל מאמץ גדול כדי להצליח, אבל מאמץ לבד זה לא מספיק, זה גם עניין של איכות ושל סדר וידע, מה שאני מנסה להוסיף לכדורגל הישראלי. אין פה אקדמיות כמו בזלצבורג, וינה ומאטרסבורג. יש פער עצום מבחינת המתקנים והתשתיות. אין כאן ליגת בתי ספר שכוללת 700 בתי ספר כמו שיש באוסטריה, כאן זה לא קיים. להשלים את הפערים זה דבר שלוקח זמן, כמו שזה לקח משהו כמו 10 שנים באוסטריה”.
הצעדים הבאים: “כרגע המטרה היא לשנות את הקונספט של הפילוסופיה הלאומית בכל הנוגע לכדורגל ולנבחרת הלאומית. בדרך הישראלית, אני רוצה לסמן מטרות ל-5 עד 10 השנים הקרובות, אחר כך אני צריך את האישור של ההתאחדות לכדורגל בישראל ושל הממשלה על מנת להעביר את הרפורמה שלי. אם זה יצליח, זה יתחיל באופן מיידי. זה חייב להיות ברור לכולם שחייבים להשקיע כדי להגיע לטופ האירופי, זה דורש הרבה יותר ממה שעשו פה בעבר, אך אני מאמין שאפשר לעשות את זה”.
החיים בישראל: “זה חלום. הכל תמיד נמצא בצל של הנושא הביטחוני בישראל, כך שהרבה אנשים לא יודעים איזה מקום נחמד זה תל אביב. אני חושב הרבה, כשאני מתעורר בבוקר ומסתכל על עצי הדקל לאורך הים, שיש כאן הרבה יותר מאשר מקום עבודה בשבילי, החיים פה יפים מאוד. רמת החיים כאן גבוהה בצורה מדהימה”.