צרפת באופוריה. החבורה של דידייה דשאן העפילה לגמר המונדיאל לראשונה מאז 2006, אך בניגוד להפסד בטורניר שנערך בגרמניה, הפעם נבחרת הטריקולור עמוסת הכישרון תקווה ללכת עד הסוף ולזכות בגביע העולם, ממש כמו שעשתה ב-1998, ההנפה היחידה של התואר הנכסף עד כה מבחינתה. הרבה ניתן לומר על המודל הצרפתי של לפני 20 שנה, כאשר יש לא מעט הבדלים במבנה הקבוצה, אך הסיפור הוא דווקא נקודות הדמיון לסגל הנוכחי.
נבחרת צרפת של שנת 1998 רשמה שלב בתים מושלם במונדיאל, עם שלושה ניצחונות על דרום אפריקה, סעודיה ודנמרק, תוך שהיא מבקיעה תשעה שערים וסופגת אחד בלבד. גם ההגנה של הנבחרת הנוכחית הוציאה רק כדור אחד מהרשת בשלב הבתים, אך כבשה שלושה שערים בלבד ואספה שבע נקודות, שהספיקו בכל זאת לעלייה מהמקום הראשון.
בשלב הנוק-אאוט לעומת זאת, צרפת של זינדין זידאן ותיירי הנרי הבקיעה חמישה שערים בלבד (שלושה מהם מול ברזיל בגמר), בעוד הנבחרת של דידייה דשאן כבשה עד כה שבעה שערים החל משמינית הגמר. בסך הכל, מאזן השערים עומד על 2:14 של מודל 1998 של הטריקולור לעומת 4:10 של הנבחרת הנוכחית, כשגריזמן וחבריו יצטרכו להביס את קרואטיה כדי לעבור את הפרש השערים של החבורה מהעבר.
באשר לכובשים עצמם, מודל 98’ של הנבחרת יכול להתגאות בעשרה שחקנים שונים שמצאו את הרשת לאורך המונדיאל, כשבזה הנוכחי רק חמישה התכבדו בשער: אנטואן גריזמן, קיליאן אמבפה, בנג׳מין פבאר, רפאל וראן וסמואל אומטיטי. דווקא החלוץ אוליבייה ז׳ירו לא הצליח להבקיע, אך גם האיש בחוד הפותח של הצרפתים ב-1998, סטפן גיבארש, לא הצליח לעלות על לוח התוצאות בגביע העולם, וזה כזכור לא הפריע לנבחרתו ללכת עד הסוף.
ואם כבר מדברים על חלוצים, מי שיכול לרשום לעצמו רגע של היסטוריה פרטית הוא קיליאן אמבפה הצעיר, שהתכבד להיות המבקיע הצרפתי הראשון שנולד אחרי זכייתה היחידה של צרפת במונדיאל, כשהוא בן 19 בלבד. ילד הפלא של פריז חולק עם גריזמן את תואר מלך השערים של צרפת בטורניר עם שלושה שערים, כשגם תיירי הנרי היה הכובש הבכיר של הטריקולור במונדיאל 1998 עם כמות זהה.
עבור אחד, דידייה דשאן, גמר המונדיאל נגד נבחרת קרואטיה יהיה השני שלו בקריירה, כשבראשון שימש כמובן כשחקן ואף ענד את סרט הקפטן. הפעם, המאמן בן ה-49 ומי ששימש כקשר האחורי של צרפת באותו גמר נגד ברזיל, יהיה זה שיעמוד על הקווים וינסה להחזיר את גביע העולם למדינה ולשחזר את רגעי החגיגה שעבר.
נקודה מעניינת נוספת היא רמת ההגינות של שתי הנבחרות, וכאן הכף נוטה לטובת נבחרת צרפת מודל 2018, שקיבלה לאורך הטורניר עשרה כרטיסים צהובים בלבד, בעוד נגד הנבחרת שזכתה במונדיאל בפריז נשלפו 13 צהובים ולא פחות משלושה כרטיסים אדומים נוספים. לשם השוואה, נבחרת קרואטיה הגיעה למעמד הגמר עם 14 צהובים לחובתה.
כולנו יודעים שנבחרת צרפת מורכבת ברובה מבנים להורים מהגרים, אך עד כמה? ובכן, רק הוגו לוריס, בנג’מין פבאר, אוליבייה ז’ירו ופלוריאן תובאן הם לא שחקנים זרים, עם 19 שחקנים בסך הכל שמגיעים ממוצא זר. יתר השחקנים הם בעיקר מיבשת אפריקה, ואילו גריזמן בן לאב מגרמניה ואם מפורטוגל.
בסגל השחקנים של הנבחרת מלפני 20 שנה, שיחקו 11 שחקנים ממוצא זר, כשהבולטים מביניהם הם זינדין זידאן, תיירי הנרי, פרטיק ויירה, ודוד טרזגה. גם ליליאן טוראם, שכבש צמד היסטורי בחצי גמר המונדיאל מול קרואטיה, אינו ממוצא צרפתי, במה שרק מדגיש את התלות של הכחולים במהגרים. כל מה שנותר כעת הוא לראות מי יעשה את ההבדל בגמר, והאם נזכה לראות את ההיסטוריה משוחזרת.