בפנים חתומות ובדממה מוחלטת, הם נכנסו לשדה התעופה בזה אחר זה. דור הזהב של נבחרת גרמניה, עם השחקנים שזכו בגביע העולם האחרון, נאלץ לחזור כבר בשלב מוקדם הביתה. בדרך מבית המלון ועד למטוס שהחזיר אותם הביתה רק האוטובוס של הקבוצה דיבר. "בואו נכתוב את ההיסטוריה ביחד", אמרה הסיסמה הממותגת שהופיעה עליו. וגרמניה אכן כתבה דף חדש בהיסטוריה, אבל לא במובן הטוב של הביטוי, כי בפעם הראשונה בתולדותיה היא הודחה כבר בשלב הבתים של המונדיאל.
כשהנבחרת הגרמנית נחתה בפרנקפורט כמעט כל שחקן שהתראיין לכלי התקשורת במולדתו ניסה לקחת עליו את האחריות להדחה, אבל מעל כולם היה זה כמובן המאמן יואכים לב שספג את כל האש. בהתאחדות הגרמנית, כמו בכל מוסד בערך שקיים במדינה הזו, ינסו כעת להבין מה קרה בטורניר הזה ומה הוביל להדחה המוקדמת - לפני שייצאו בהכרזות על עתידו של המאמן. הם ידרשו תשובות, יעשו חושבים ויגיעו למסקנות מקצועיות, בלי שום השפעה של רגש כזה או אחר.
מדהים לחשוב שנבחרת כל כך מחושבת נראתה כך, אבל עוד יותר מדהים היה לראות איך האיש על הקווים נתפס לא מוכן. בשנים האחרונות מדובר במגמה של ממש, הרי שבשני הטורנירים האחרונים גם איטליה וגם ספרד הודחו אחרי שלב הבתים דווקא לאחר שזכו בגביע המוזהב, אבל לב התייחס לכך באדישות מסוימת - ובסוף גם הוא חזר הביתה מהר מהצפוי.
"אני האחראי לכל זה", הודה יואכים לב בפתיחות, מיד לאחר ההדחה. אלא שמעבר ללקיחת האחריות שלו, למאמן לא ממש היו תשובות בנוגע ליכולת של הנבחרת ועושה רושם שהוא לא באמת הגיע מוכן לטורניר הזה. "אני לא יודע להסביר מה קרה לנו וזו כנראה גם הסיבה שלא מגיע לנו להיות בשמינית הגמר", הפתיע המאמן. "אם אמשיך בנבחרת? לא יודע, עדיין מוקדם לומר".
רבים בגרמניה מפנים אצבע מאשימה כלפי לב. רוב הפרשנים טוענים שהוא סבל מביטחון עצמי מופרז, אחרים הסבירו שמדובר בשחיקה וקולות נוספים אמרו שהכישלון הזה נבע בעיקר מההחלטה המקצועית שלו לשמור אמונים לשחקנים שזכו בגביע העולם האחרון, בלי קשר לכושר הנוכחי שלהם.
אפשר להבין את השאננות של לב כי כמעט שום דבר לא הכין אותו לאכזבה בסדר גודל שכזה. הנבחרת שלו הייתה לאחת מהנבחרות החזקות ביותר בשלב המוקדמות, שם היא לא הפסידה אפילו נקודה אחת, ומעבר לזה, גרמניה גם נראתה מושלמת "עד לסתיו 2017 שבו הפסקנו לשחק כדורגל", כך לדבריו של הבלם מאטס הומלס. ואכן, עד אז, הגרמנים הביסו כל יריבה במוקדמות, כבשו 43 שערים בעשרה משחקים וספגו רק ארבע פעמים.
אבל מה שהספיק למוקדמות לא הספיק לדבר האמיתי. אחרי ארבע שנים מאז הזכייה בגביע העולם, בדרך כלל קשה לצפות מאותם השחקנים שיהיו באותו הכושר, ובמקרה של גרמניה זה מאוד בלט. לב הגיע עם סגל כבוי שהתבסס על שחקנים מהליגה הגרמנית, כאלה שסיימו את העונה האחרונה כבר בשלב מוקדם ובלי שום תחרות אמיתית. גם במונדיאל הם לא היו תחרותיים במיוחד.
אומנם אין שחקן שבאמת אשם, אבל לב קיבל שורה של החלטות די תמוהות. השוער הוותיק מנואל נוייר חזר מפציעה רק בסוף העונה והחמיץ כמעט את כל העונה בבאיירן, אך בכל זאת הוא הועדף על פני מארק אנדרה טר שטגן שעשה עונה מצוינת בברצלונה והיה בין השוערים הבולטים ביותר באירופה. נוייר לא פעם נראה מהוסס מעט בתגובות שלו, אך טר שטגן נותר על הספסל לאורך כל משחקי שלב הבתים.
אחרי ההדחה, באופן די אירוני, נוייר התראיין ואמר שלנבחרת גרמניה "אסור להסתמך רק על הישגי העבר", בזמן שהוא עצמו דווקא נהנה מזה וקיבל את אפודת השוער הראשון בזכות ההישגים הללו.
מעבר לזה, בשלושת המשחקים האחרונים היה נראה כאילו המנטאליות החזקה שאפיינה את הגרמנים נעלמה. סמי חדירה אומנם זכה בדאבל עם יובנטוס, אבל הקשר בן ה-31 היה מעבר לשיאו ולא שלט בקצב המשחק כמו בעבר. גם הקשר מסוט אוזיל לא נראה טוב וזומן לסגל אחרי שעבר עונה לא יציבה. לפי הדיווחים באנגליה, בארסנל אפילו חשבו להיפרד ממנו בינואר, אבל זה לא מנע מיוגי לב להאמין בו, אלא שלצערו אוזיל הגיע בכושר ירוד מאוד. באופן סימבולי, גרמניה ניצחה רק במשחק היחיד שבו חדירה ואוזיל היו על הספסל.
לאחר ההפסד למקסיקו במשחק הראשון, יואכים לב התחיל להבין שהוא בבעיה. הוא התחיל להשתמש כמעט בכל שחקני הסגל שלו ושינה כמה מערכים והרכבים, מה שמעיד מצד אחד על העומק שהיה קיים בסגל שלו, אבל מצד שני גם על פאניקה מסוימת ומחסור בפתרונות יצירתיים מצידו של המאמן.
גם כשהוא ניסה לחדש או לרענן, זה כבר היה מאוחר מידי. ללב היו כלים להשתמש בהם, אבל הוא לא לקח החלטות נכונות. הוא אומנם נתן מקום בהרכב לטימו ורנר, החלוץ הצעיר שהגיע אחרי שנתיים נהדרות בלייפציג, אך הסיט לשחק באגף, לטובת הצבתו של תומאס מולר כחלוץ המוביל. ורנר, שכבש 34 שערי ליגה בשנתיים האחרונות בבונדסליגה, התקשה לבוא לידי ביטוי בעמדה הזו ולא מצא את הרשת, בעוד שגם מולר לא כבש על אדמת רוסיה והציג יכול חלשה להחריד.
לא פעם היה נדמה שחסרה לגרמנים רגל מסיימת ברחבה ולב החמיץ הזדמנות לנצל את היכולת של החלוץ הצעיר. מולר, שהיה חלוץ המוביל של המאנשאפט בשני המונדיאלים האחרונים, הגיע הפעם בכושר פחות טוב מזה של ורנר, אחרי שכבש רק 13 פעמים בשנתיים האחרונות בליגה הגרמנית. ושוב, ההעדפות של המאמן והרצון שלו לשחק עם השחקנים המנוסים יותר בסוף פגעו בנבחרת.
לגרמניה יש דור צעיר שנחשב למוכשר מאוד, אבל יוליאן דראקסלר, לאון גורצקה ויוליאן בראנדט נזרקו למערכה רק כדי להציל את המולדת ולא קיבלו הזדמנות אמיתית להוכיח את עצמם במונדיאל הזה. גם ההחלטה שלא לזמן את הקשר הצעיר לירוי סאנה, למרות עונה פנטסטית בליגה האנגלית, הייתה בעוכריה של הנבחרת.
טוני קרוס ניסה לקחת אחריות ולהנהיג, אבל גם הוא נראה לא מרוכז במיוחד, או שמא עייף אחרי עונה עוד ארוכה בריאל מדריד, כך ששתי טעויות שלו הובילו להתקפות שגרמו לגרמניה לספוג. מול דרום קוריאה הוא טעה והוביל לשער קריטי בתוספת הזמן, ואותו הדבר קרה גם נגד שבדיה, במשחק שבו הוא עוד הצליח לתקן עם שער ניצחון נפלא מכדור חופשי בדקה ה-95.
אחרי 14 שנה בנבחרת, עושה רושם שעידן יוגי לב עשוי להסתיים - והוא לאו דווקא ייזכר כרע במיוחד. בתקופתו גרמניה הפכה למעצמה בכדורגל העולמי, אחרי שבכל טורניר גדול היא הגיעה לכל הפחות לשלב חצי הגמר, מלבד זה הנוכחי ברוסיה. ביורו 2008 גרמניה סיימה בתור סגנית אלופת אירופה, במונדיאל 2010 היא סיימה במקום השלישי, ביורו 2012 היא הפסידה בחצי הגמר לאיטליה, במונדיאל 2014 היא כאמור זכתה בגביע וביורו האחרון היא הודחה על ידי צרפת בחצי הגמר.
הפעם גרמנים הופיעו בלי לב. תרתי משמע.