הבלם החדש של בית”ר ירושלים, קרלוס קוויאר, אמר לא פעם עד כמה הוא מרוצה בישראל וחרף גילו המתקדם (באוגוסט יחגוג 37) הוא מוצא בליגת העל אתגר בקריירה הענפה שלו בה עבר בין היתר באסטון וילה, ריינג’רס ובשלל קבוצות בספרד. בראיון הבוקר (שבת) ל’מארקה’ הוא מספר עד כמה הופתע מהרמה בישראל בהשוואה לקבוצות הבכירות בהן שיחק.
“השנתיים האחרונות בישראל היו יוצאות מן הכלל גם מבחינה ספורטיבית וגם עבורי”, ציין קוויאר. “שיחקתי מעל 40 משחקים העונה, מצאתי שאני במצב גופני מושלם. אני בדרך לשנה השלישית שלי בישראל, זו הייתה הרפקתאה שלקחתי אחרי עונה לא טובה באלמריה. כבר הייתי על סף פרישה והתחלתי לחשוב על קריירת אימון בתקווה שבאוגוסט אותה השנה אזכה להזדמנות. הייתה לי הזדמנות של עכשיו או לעולם לא, להגיע לישראל ולגלות תרבות חדשה, ליגה חדשה ועולם אחר, או לא לעשות שום דבר. באתי להרפתקאה הזו ובסופו של דבר אני כבר שלוש שנים כאן. התחנה הבאה שלי היא בית”ר, אחד המועדונים הגדולים בישראל. נשחק בליגה האירופית ובליגה ננסה להגיע כמה שיותר גבוה. ננסה להגיע לשלב הבתים, זה יהיה סיום מתוק לקריירה שלי”.
דעתו על הכדורגל בישראל: “אני מנהיג בזכות הגיל והניסיון. היכן שאני הולך הצוות המקצועי והשחקנים מכבדים אותי. הופתעתי מרמת הכדורגל בישראל, בכנות ציפיתי לרמה ירודה, אבל זה ממש לא כך. הכדורגל כאן מאוד טכני ויש שחקנים ברמה גבוהה מאוד. יכול להיות שהקצב כמו באנגליה חסר, הכדורגל כאן מעט איטי, אבל מבחינת הרמה יש כאן לא מעט שחקנים שיכולים לשחק באירופה”.
לשחק בירושלים: “זה מאוד מיוחד. בשנה הראשונה שלי בישראלי הייתי בפתח תקווה, זה 40 דקות מירושלים. מאז שהגעתי היה לי קשר מיוחד עם העיר, הן מבחינה רוחנית והן עם הסביבה. זה דבר ייחודי לחיות שם, גם אם אתה לא דתי. זה משהו מאוד נחמד ותמיד רציתי לשחק שם בגלל האוהדים, המועדון והאפשרויות הספורטיביות שהם נותנים לך, אבל גם בגלל החוויה של להיות שם על בסיס יומי. אין ספק שזה יהיה מיוחד”.
התרבויות השונות בישראל: “יש ישראלים שהם יותר דתיים ויש כאלה שהם יותר ליברלים, יש גם מוסלמים, נוצרים או אורתודוכסים. יש הכל. האמת היא שדו-קיום הוא טוב, אין לזה שום קשר לאופן שבו אנשים חיים שם. ברגע שאתה שם ואתה רואה שהדו-קיום הוא מוחלט, לא הייתה שום בעיה בשנתיים שהייתי בישראל. לא גזענות ולא דת. למעשה, השבת, שהיא אחד הימים החשובים ביותר עבורם, כאשר אנו משחקים בחוץ כולם מכבדים את היום הזה, אוכלים ביחד ומתפללים. המוסלמים לא, אבל הם מכבדים את החגיגה ויש דו-קיום מוחלט”.
החיים אחרי הכדורגל: “התוכנית שלי היא להישאר בעולם הכדורגל. אני מאוד רוצה להיות מאמן, זה עולם שמושך את תשומת לבי ובעצם בשנתיים האחרונות בישראל זה לא שעבדתי כמאמן, אבל דיברתי עם צוות האימון. הם שאלו אותי, נתתי את דעתי על נושאים טקטיים או אסטרטגיות. זה עולם שאני אוהב והרעיון הוא לשחק השנה ואז לראות. נכון שבאתי לישראל לשנה ואני עדיין כאן, אבל הרעיון הוא לנסות לעבור דרך הדלת הקדמית, לעשות משהו חשוב בבית"ר, לזכות בתואר לשחק באירופה ואז לקבל תעודת מאמן”.