שש שנים מלאות הסתיימו להן וכך גם תם עידן ג'ורדי קרויף במכבי תל אביב ובכדורגל הישראלי. בעוד כמה ימים ההולנדי יחזור לביתו שבברצלונה, ישוב לאחר מכן בחזרה לישראל לעוד קצת סבבי פרידה, חזרה שתתרחש גם בתחילת העונה הבאה כשיגיע להיפרד באופן רשמי מול קהל ביתי באחד ממשחקיה של הקבוצה. אבל העידן בו ג'ורדי הוא מכבי ת"א, תם. שש שנים, שלוש אליפויות, גביע אחד, שני גביע טוטו, שלב בתים בליגת האלופות, שלושה שלבי בתים בליגה האירופית, פעם אחת ב-32 האחרונות.
מאמנים יצאו מהמועדון ועברו למועדונים גדולים, שחקנים גדולים שלעד יהיו בזיכרונות של האוהדים הצהובים, ובעיקר הרבה רגעי אושר בלתי נשכחים. לצערו, גם הוא אומר כך, את הקדנציה שלו הוא מסיים עם תמונות מאכזבות, בלי אליפות במשך שלוש עונות ועם רגעים קשים ולא נעימים, אך מבחן הזמן יזכור לו יותר הצלחות מאשר כישלונות וזה מה שחשוב. אמש (שני), הוא נפרד ממכבי ת"א עם 0:2 על בני יהודה. עוד עונה בה הקבוצה צברה 70 נקודות ומעלה. עוד עונה בה לא ירדה מהמקום השני בסיומה, ההישג השני בטיבו בהיסטוריה של הכדורגל הישראלי. לאחר מכן הוא התפנה לסיכום ראשוני, ויהיו כאלה נוספים בהמשך.
ג'ורדי, זהו סוף עידן עבור מכבי ת"א?
"אני מקווה מאוד שלא, רק סוף העידן שלי, זה הכל. מכבי ממשיכה, אני מקווה שהיא גם תמשיך בצורה חזקה".
איך אתה מרגיש ברגעים אלה? אנחנו לא רואים דמעות או משהו בסגנון.
"לא, אני לא אמוציונלי כרגע כי זו החלטה שלקחתי כבר לפני הרבה זמן. היה לי המון זמן לעכל את העצב שמתלווה לכך. אני כרגע עם ראש נקי ולא תקבלו ממני דמעות היום".
לפני שש שנים שאלו אותך איך תרצה שנקרא לך ג'ורדי או יורדי, אתה אמרת 'יורדי', אבל בסוף כולם הלכו עם 'ג'ורדי' וזה הפך למותג.
"באתי לפני שש שנים, הייתה סקפטיות מאוד מובהקת כלפיי, אחד העיתונאים טען שלא אמשיך מעבר לחגים. זה דרבן אותי. העונה הראשונה הייתה מאוד חשובה, מאמן חדש, סיטואציה חדשה, אם לא היינו מנצחים אז אולי הקדנציה שלי הייתה נגמרת מהר יותר. אבל ניצחנו והמועדון הלך והתחזק, ומשם אני ממש אסיר תודה ושמח על הקדנציה שלי. אם היו אומרים לי מראש שזה מה שאקבל בשש השנים שלי כאן, שאלו ההישגים שנרשום - הייתי חותם על כך באותו הרגע".
בשש השנים שלך, מכבי ת"א לא סיימה במקום נמוך יותר מהמקום השני, זה ההישג השני בטיבו אי פעם בכדורגל הישראלי.
"אני עדיין מאמין שהיינו יכולים לעשות יותר. הדברים הלכו איך שהם הלכו. המועדון באופן כללי הגיע לסיטואציה שבה עזבנו את המצבר שלנו, המבצר היה בלומפילד, הסטטיסטיקה הראתה שאיבדנו מאז המון נקודות במשחקי בית – דבר שלא קרה בבלומפילד, בזמן שהסטטיסטיקה של הפועל באר שבע מראה כמה מגרש ביתי הוא משמעותי. הפסדנו שחקנים טובים, לא עצרנו מאמנים מלהתקדם לעבר החלום האירופי שלהם, לא עצרנו שחקנים מלהגשים את החלום האירופי או הסיני שלהם, ובזמן הזה, ב"ש שמרה על שחקניה. אבל, יהיו רגעים שבהם שחקני ב"ש ירצו לטעום משהו שונה ואז גם יגיעו הקשיים עבור הפועל באר שבע, קשיים שאנחנו נאלצנו להתמודד איתם בשנים האחרונות, והם לא. בסך הכל, מכבי הציבה רף מסוים של רמה לפני שש שנים, ב"ש הרימה את הרף הזה, וזה רק טוב לכדורגל הישראלי שתהיה תחרות בריאה, וטוב שיש ניסיון לנצח את האחר, אך גם ניסיון לשפר את הכדורגל הישראלי".
האם תוכל למנות שניים או שלושה דברים שאתה שינית במכבי ת"א מהיום בו הגעת ועד היום?
"אין לי נקודת השוואה כי אין לי ידע על מה היה כאן לפניי, אבל, אני מרגיש שיש לנו יותר יציבות. אני גם מתנצל על כך בפניכם, אבל אני חושב כך ולא רק אני – אם תדברו עם שחקנים שעזבו את מכבי ת"א – כולם אומרים שהדבר הכי טוב שעשיתי היה להשאיר את התקשורת בחוץ. זה אף פעם לא היה אישי, ידעתי שהצד השלילי של כך יהיה שהאוהדים כבר לא יהיו כל כך קרובים למה שקורה, אבל החיובי הוא שהרווחנו שקט ויציבות. ישראל חייבת לייצר תרבות מקצועית סביב הספורט. האצטדיונים פה חדישים, הנוער עולה ברמה, עדיין אין פה קבוצת מילואים שלדעתי זה חסר, אך חייבים לחנך פה את השחקנים הצעירים לדעת מה נורמלי ומה לא. להדליף מידע, זה לא נורמלי. אני אוהב את כולכם, כשהגיע לי לחטוף ביקורת – חטפתי. בסך הכל, הייתם הוגנים איתי כמעט תמיד. כשמשהו היה טוב כתבתם את זה באותיות קטנות וכשהיו דברים רעים כתבתם באותיות גדולות, אבל בסך הכל הייתם הוגנים".
מהי ההחלטה הכי רעה שקיבלת?
"קיבלתי הרבה החלטות רעות, ויהיה קשה לבחור רק אחת. היו כמה דברים שאני אקח איתי הלאה. בסך הכל, אני שמח שבחודש האחרון הדברים הסתדרו קצת אחרת. אם היינו מסיימים במקום הרביעי או החמישי זה היה אסון. אני שמח שאולם לא השגנו את המטרה, אבל לפחות שמנו קצת איפור על משהו שלא נראה טוב. אני עוזב כאן עם תחושות טובות אחרי שקיבלתי בשבועות האחרונים הרבה חיזוקים והרבה מחוות מרגשות, ולא רק משחקנים או אוהדים שלנו, אלא גם מהיריבות שלנו וזה הדבר שלדעתי הכי קשה להשיג – כבוד כללי. אני עוזב מאוד שמח, אני מוקיר תודה לישראל על שש השנים שלי בה, ישראל הפכה אותי לאדם מאושר, אהבתי את החיים פה, אפילו אהבתי את התנועה בכבישים פה, אהבתי את הטירוף ואת השיגעון שיש כאן, כל יום שני הוא יום חדש, אתה יכול לשחק נהדר ויאהבו אותך, אתה יכול להפסיד ויהרגו אותך, אתה יכול לשחק מזעזע, אבל לנצח משער בדקה האחרונה ואז הכל בסדר. אהבתי את המנטליות הזאת ואני מודה לכל מי שעזר לי להיות איש שמח כאן".
מה הצעד הבא?
"בעיקרון, מבחינתי הכי חשוב זה להראות לאמא שלי שיש לה בן וקוראים לו 'יורדי', קשה לי לחשוב על זה שלא הייתי חלק מהשנה האחרונה בחייו של אבא שלי, זה משהו שהולך איתי בפנים ואני מרגיש אותו בלי הפסקה, אז עכשיו זה הזמן שלי לחזור הביתה רק לנוח קצת, להתנתק, להתרענן, לדבר עם מנהלים ספורטיביים ועם מאמנים שאני מעריך, ללמוד, לקחת רעיונות חדשים. אני צריך לפתח את עצמי מחדש".
הזכרת את אביך המנוח. כמו שהוא שינה את הכדורגל העולמי אתה מרגיש שאתה שינית משהו בכדורגל הישראלי?
"אפילו לא קרוב לכך, אתם יכולים להגיד אם שיניתי משהו בכדורגל פה. אבא שלי היה מהפכן, פורץ דרך. אני לא. יש לי את הרעיונות שלי ואת המחשבות שלי וניסיתי לבצע אותם. בואו נודה בזה, קיבלתי תמיכה בלתי רגילה מהבעלים, ברמה של 200 אחוז תמיכה, כל הזמן. היו פעמים שקראתי בתקשורת שמיץ' גולדהאר עצבני או מאוכזב – ואני מצידי ידעתי את האמת וידעתי שבי הוא תמך כל הזמן, מא' ועד ת', אני מודה לו על כך וגם לג'ק אנגלידיס על השנים שלנו ביחד. זה היה מסע יפה שלנו ביחד ועכשיו המועדון צריך להתקדם צעד נוסף בלעדיי".
בעוד כמה שבועות תעזוב את ישראל סופית, מה תגיד לשחקנים, מאמנים, סוכנים, שייצרו איתך קשר ויגידו לך 'יש לנו הצעה מישראל, מה לעשות'?
"אני יודע איך ישראל מצטיירת כלפי חוץ, הרושם הראשוני שיש לאנשי כדורגל כשאתה מתקשר אליהם הוא פשוט רע. אף פעם לא היה לי משא ומתן שהסתיים ביומיים. תמיד זה היה שיחה, אומרים ישראל, ואז הם נרתעים, כי לאנשים אין מושג מה קורה כאן בפנים. ואז הם מתחילים להתקשר לאנשים אחרים כדי לברר אם כדאי להם, ותמיד הדברים האלה לקחו זמן ולא תמיד צלחו. מה שאני יכול להגיד למי שיתקשר אליי מהיום, ואני יכול לדבר רק על מכבי ת"א בקטע הזה, זה שיש למכבי ת"א מוניטין נהדר מבחינת יחס לזרים, אנשים שראו את הצמיחה רוצים לבוא לכאן והזרים שבאים לכאן – לא רוצים אח"כ לעזוב".
אחרי שתסיים את המנוחה שלך, תחפש תפקיד חדש כמאמן או כמנהל ספורטיבי?
"אני לא בטוח, כשאני לא יודע מה עתיד לבוא – אני פשוט נותן לגורל להחליט. כשאדע שזה הדבר בשבילי, כמו שהרגשתי ברגע שבו מכבי ת"א פנתה אליי, אז לשם אלך ולא משנה מה יהיה התפקיד. אני לא יודע כמה זמן זה ייקח, אבל אני פתוח לכל התפקידים".
הרגע הכי טוב שלך במכבי ת"א?
"הרגע הזה עכשיו מולכם – המשחק נגדכם מסתיים סוף סוף! (צוחק). האמת, כשאני רואה את השער של ערן זהבי בבאזל, ה-2:2, זה תמיד נותן לי אדרנלין בכל הגוף. סבלנו כל כך במשחק הבית. באזל מועדון גדול מאיתנו, תראו איזה שחקנים שיחקו שם, זה מועדון שהוציא שחקנים ששווים 150-200 מיליון יורו, תראו את מוחמד סלאח שיצא משם. עשינו משהו מדהים נגד באזל. ב-1:1 בבית, בשריקת הסיום כשהבנו שאנחנו בליגת האלופות – זה הרגע שבו הייתי גאה יותר מתמיד במועדון הזה".
והרגע הקשה ביותר?
"היו לא מעט, לא? אני חושב שכל האכזבות האלה שחווינו היו ממש קשות. גמר הגביע נגד בני יהודה לפני שנה, היינו צריכים להבקיע פנדל אחד בלבד כדי לזכות והחמצנו שלושה, ופתאום במקום פגרה ארוכה יש רק 10 ימים להכין את העונה הבאה וצריך לשנות את כל התכניות. השנתיים האחרונות היו ממש קשות. היו רק 10 ימי חופשה, זה הרג אותנו. העונות שלנו ארכו 11 חודשים וחצי, 59-60 משחקים בעונה, זה היה קשה. הם (מנהלת הליגות וההתאחדות לכדורגל) קיבלו החלטה נכונה לעונה הבאה עם גביע הטוטו והשינוי שלו, המונדיאל גם עוזר לכך שיהיה יותר חופש ואני מקווה שזה יעזור למכבי".