מכבי נתניה היא הקאמבק הגדול של הכדורגל הישראלי בעונת 2017/18. הקבוצה של סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה שמה על המפה את עיר היהלומים אחרי שנים קשות. שיא השפל, כזכור, היה הפירוק לפני כשנתיים, כאשר לאחריו השניים החלו תהליך שכמעט הסתיים בכרטיס לאירופה, אבל עוד לא נגמר.
אייל סגל, ניב גולדשטיין, דראפיץ', ברדה ושאר אנשי המועדון החזירו את נתניה לצמרת. מקצועית, ניהולית ותדמיתית. כדורגל אטרקטיבי בדמות "משחק הלחץ" המפורסם שלהם, הוא רק משל לנעשה בתוך כותלי המועדון, כשסגל וגולדשטיין מנהלים את "משחק הלחץ" הטקטי, המחושב והיצירתי מחוץ למגרש הכדורגל ויצרו מדיניות של מועדון מוביל לשנים קדימה.
נתניה של העונה לא מפחדת מאף קבוצה אחרת ויכולה ביום נתון להתעלל בכל אחת. עם סגל שחקנים שרובו העלה את הקבוצה מהלאומית, התצוגות שמכבי נתניה סיפקה העונה אפילו עוד יותר מרשימות. הבנייה סביב לוי, הכישרון המתפרץ של סבע והברק מחוליית הקישור, הם רק הפרונט של הכדורגל היעיל של נתניה. במהלך העונה, סגל החתים את דראפיץ' וברדה לעוד שלוש עונות והבטיח לעצמו המשך של התהליך עליו הם אמונים.
הפריצות המטאוריות של ניקו אולסק, דן גזלר, אביב אברהם, דיא סבע, דודי תירם ואחרים, הן ראייה וכרטיס ביקור למאמנים ולמועדון. העונות הנהדרות של ערן לוי, דני עמוס, ויקי כחלון, דידייה קוגבניה, טים הויבך וברנקו ורגוץ' כנ"ל. החיסרון ברוב שלבי העונה של עלי מוחמד, שהיה מעל הליגה בכמה רמות בסיבוב הראשון אך נפצע בדצמבר ולא הצליח לחזור לעצמו מאז, פגע בקבוצה אנושות ונותר רק לדמיין לאן הייתה מגיעה יחד עם האיש שהיה המנוע של שיטת הלחץ.
השחקנים, ההנהלה, המאמנים - כולם יחדיו, הציבו רף חדש בנתניה. עד כמה הוא גבוה? אם עוד איכשהו בנתניה סיימו את העונה עם טעם של פספוס בידיעה שעונה כזאת הייתה צריכה להסתיים אפילו גבוה יותר בטבלה, שלא לומר עם תואר או העפלה לאירופה, זה אומר הכל. התיאבון בנתניה נפתח והמאמנים כבר מבשלים את העונה הבאה, כשהם מקווים כי היא תסתיים בטעם טוב יותר.
המצטיין: דיא סבע - 9
אין צורך אפילו להסביר, המספרים מדברים בעד עצמם, גם היכולת האדירה במשך כל שלבי עונת השיא של סבע. אחרי שתי פציעות קשות, ירידת ליגה, פירוק ושנים של פוטנציאל לא ממומש, הסבלנות שלו השתלמה והוא נהנה מיכולת כיבוש מדהימה. עם 24 שערים הוא מלך שערי ליגת העל, להם הוסיף גם 7 בישולים.
המאכזב: אלחסן קייטה - 3
מי יודע איך העונה של מכבי נתניה הייתה נראית עם עוד כוח התקפי כמו שקייטה הבטיח להביא לה. החלוץ הגינאי, שפתח בטירוף את העונה מבחינתו עם 5 שערים ב-5 המשחקים הראשונים שלו, שבת מאז. העלה במשקל, הסתכסך עם ערן לוי, ערך שיחת הבהרה עם דראפיץ', היה מועמד לשחרור בינואר, הבטיח שיקח את עצמו בידיים, אבל רק הלך ודעך. החלוץ, שבנתניה ציפו ממנו להיות הצלע השלישית שתחבור לסבע ולוי ותהפוך את ההתקפה לכזאת שיכולה לסחוב קבוצה לתואר, אכזב ובענק.
סלובודאן דראפיץ' ושי ברדה - 8
צמד המאמנים קיבל פרגונים מקיר לקיר במשך כל העונה על הכדורגל היפה ביותר בישראל, ולא בכדי. השניים, שלקחו את נתניה אחרי הפירוק ואספו את השברים בדרך להעפלה לליגת העל (למרות מינוס 9 נקודות), החזירו את המועדון לקדמת הבמה. שיתוף הפעולה ביניהם, כמו גם סביבת העבודה הנוחה לה הם תרמו במועדון, נראה כמו מודל שקבוצות רוצות להעתיק. לכל אחד יש את החלק שלו, אף אחד לא מתעסק בדברים שהוא לא מבין. הם ראויים לכל קומפלימנט על הדרך שהם מנחילים בעיר היהלומים.
לא ימשיכו: דין מימוני, בן צעירי, קובי מור, אלחסן קייטה, ברק בדש (פרש מכדורגל).
מתנדנדים: דן גלזר (מחזיק בחוזה במכבי ת"א, ימתין להחלטתה בעניינו בהמשך הקיץ), ניקו אולסק (המו"מ על הארכת חוזהו תקוע, ספק אם נתניה תאפשר לו להיות שחקן חופשי בתום העונה הבאה, רמזי ספורי (הפועל ת"א, אליה הוא חוזר אוטומטית, רוצה אותו לפתיחת האימונים. לנתניה אופציה לרכוש אותו תמורת כחצי מיליון יורו), דיא סבע (צפוי לצאת לחו”ל או לעבור להפועל באר שבע).