כמו אז, באליפות אירופה של 2015, גם אמש (שישי) שגיא מוקי היה צריך להוכיח שהוא מסוגל לזה. אי שם בבאקו שבאזרבייג'אן הוא זכה בפעם הראשונה במדליה אירופית ופרץ לתודעה כשלרזומה שלו נוסף התואר אלוף אירופה. אלא שמאז הוא עבר כמה וכמה תלאות בדרך, כאלה שהיו יכולות להתיש בקלות כל ספורטאי אחר. והנה הוא שוב באליפות אירופה ושוב הוא הוכיח שהוא מסוגל לזה - מסוגל להיות במקום הראשון.
פחות משלוש שנים עברו מאז זכה במדליית הזהב האירופית הראשונה שלו וכל כך הרבה השתנה בו. מאז הוא הספיק לעבור פציעה קשה של פריצת דיסק בגבו שכמעט והשביתה אותו, איבוד מדלייה במשחקים האולימפיים בריו שאליהם הוא הגיע מותש לחלוטין, התאוששות, שיקום ארוך ועלייה לקטגוריית משקל חדשה שדורשת ממנו יותר מאמץ ופיזיות. לאור הגיליון הרפואי הזה, רבים הטילו ספק בחזרה שלו אל ראש הפודיום של היבשת, אבל מוקי קטף עוד מדליית זהב, בפעם השנייה בקריירה ואחרי יום קרבות אדיר. קאמבק.
מוקי: תחושות נפלאות לזכות כאןמוקי רק בן 25 וכבר נחשב לאחד מהמנוסים בענף הג'ודו. עבורו, זו הייתה אליפות אירופה החשובה ביותר בקריירה, בעיקר משום שעכשיו הוא תקע יתד בקטגוריית המשקל החדשה שלו, קטגוריה של עד 81 ק"ג אליה הוא היה מיועד לקפוץ כבר מזמן. הוא אומנם לא התחרה הרבה מאז שעבר אליה, אבל יחד עם זאת הוא הספיק לזכות בעוד מדליית זהב בטשקנט במהלך השנה האחרונה.
אמש, בקרב הגמר שלו, היה נדמה שהוא קצת מסוחרר, בדיוק כפי שהיה בשני הקרבות האחרונים שלו באולימפיאדת ריו. הכל הלך קשה. היריב שלו סמי שואוצ'י הראה עליונות ואפילו ניסה לבצע כמה מהלכי התקפה מסוכנים שהתישו את שגיא, עד שהוא עשה את הטעות שעלתה לו ביוקר. שואוצ'י נכנס לא טוב לתרגיל התקפה, מוקי זיהה את זה במהירות, תפס בו והפיל אותו אל המשטח, פעולה שהביאה לו את הניצחון המיוחל בקרב קשה על הזהב.
שגיא מוקי מנצח את שואוצ'י (נעם מורנו)באותו הרגע, פרצה שמחה אדירה באולם. זה היה הקרב האחרון של היום ואין אחד שהלך הביתה לפני ההמנון. "אף פעם לא התחריתי עם כמות כזאת של ישראלים ביציע", סיפר מוקי. "כשנכנסתי פנימה אז פתאום ראיתי עד כמה הקהל הזה עצום. הלכתי לצד, הסתכלתי ליציע והיו לי זרמים מטורפים בכל הגוף".
גם מאחורי הקלעים אנשי הצוות של הנבחרת חגגו, עד שלפתע נכנסה למקום אמא של שגיא, אורית. "איפה הוא?", היא שאלה. "אני רק רוצה חיבוק, רק לראות אותו", ביקשה. אבל הבן שלה נבלע בהמון. הראשון שהגיע לקראתה היה דווקא המאמן שלו, אורן סמדג'ה, האיש שמנהיג את כל הצוות שמסביבו ונחשב כבר לבן בית במשפחת מוקי. "איזה מלך הבן שלך, הוא כבר היה גמור וניצח", אמר לה.
שגיא מוקי ואורן סמדג'ה (נעם מורנו)ופתאום, שגיא מופיע מולה, מופתע מעצם הנוכחות ומתפרק לה בידיים. ואז, אחרי החיבוק הגדול ביניהם, התברר הסיפור האמיתי. אורית למעשה "התגנבה" לאירוע. "בתחרות אני מעדיף כמה שפחות דברים שיוציאו אותי מפוקוס ואם אני רואה מישהו שאני מכיר ביציע זה יכול לגרום לזה", הסביר שגיא. "ברור שאני לא יכול למנוע מהמשפחה שלי לבוא לתחרות כשהיא בארץ, אבל הופתעתי מאוד לראות שהיא הגיעה כי במשפחה אמרו לי שיהיה להם קשה לראות אותי מקרוב ושהם מעדיפים לראות אותי מהבית".
ואיך ישארו בבית, כשהתחרות נמצאת להם מתחת למרפסת? הגעגוע הכריע את האם הדואגת, שפשוט נכנסה לאוטו ובאה לצפות בו אפילו בידיעה שהיא חוצה את הקווים. "הוא לא ידע שאני פה, הסתתרתי כדי שהוא לא יראה אותי", סיפרה אורית מוקי לאחר המעשה. "לראות אותו מנצח מול העיניים שלי זה משהו שגורם לסערת רגשות. מהרגע הראשון האמנתי בו וידעתי שהוא ישמיע את התקווה. כשזה קרה, כל האושר שבעולם התפרץ אצלי בלב. הרגשתי שאני יולדת אותו מחדש. ידעתי שהוא יצטרך קצת זמן ושבסוף הוא יחזור לעצמו, ידעתי את זה".
שגיא מוקי מקבל חיבוק מהמשפחה (אחמד מוררה)היא הייתה שם איתו בימים הקשים, כשחזר הביתה מפורק לחתיכות מכאבי הגב ואחרי שקיבל זריקות או עשה טיפולים. הפציעה מריו עדיין לא עזבה אותו לחלוטין אבל עכשיו הוא כבר מצליח לחיות איתה בשלום. "המשפחה שלו עשתה הכל כדי שהוא יחזור והעמידה לרשותו את כל האמצעים", סיפר גורם באיגוד.
מוקי עבר שיקום ארוך מאוד מהפציעה הזו. ככל שהזמן עבר, כך העידו בצוות המקצועי, שגיא היה פחות ופחות סבלני, וזה די מובן. "הייתי מתאמן במשך שבוע ואחר כך במשך שבוע כבר לא יכול להתאמן. לא יכול לזוז. וככל שמעלים לי את העומס, זה משפיע גם על הגב. בהתחלה זה מאוד הפריע לי", הודה הג'ודאי.
הפוסט של שגיא מוקי (פייסבוק)בנבחרת הצמידו לו את הפיזיותרפיסט אורי זמיר שניסה להחזיר אותו לעניינים באופן מהיר יותר. הוא עבד איתו על גמישות וחיזוק הרגליים, מתוך מחשבה שזה ישפיע גם על החוליות בגב ויחזק את השרירים שמסביב. בהמשך הוצמדו לו גם מאמני משקולות שעבדו איתו באופן פרטני על כוח פיזי לבניית שריר, במטרה להכשיר אותו לקטגוריית המשקל החדשה, גם מבלי שיאמץ את הגב יתר על המידה.
בנבחרת לא ויתרו עליו. "לרגע אחד לא הייתה לנו מחשבה שהוא יפרוש", הבהיר אורן סמדג'ה. "הוא עבר תקופה קשה אבל עשינו כל מה שיכולנו כדי להחזיר אותו למסלול. נכון שזה לקח יותר זמן ממה שחשבנו שיקח, אבל ידענו שהוא יחזור בוודאות. אומנם שגיא עדיין לא מתחרה ב-100 אחוז, כי כרגע הוא רק ב-80 אחוז מהיכולת שלו, אבל אני מאמין שהוא בדרך הנכונה לחזור ולהיות שגיא מוקי האמיתי והאימתני".
רביעיית הפודיום בראשותו של מוקי (שחר גרוס)גם אתמול, אחרי שהאדרנלין התפוגג מגופו, מוקי הרגיש את הגב מעט מציק וידע שהפעם, אחרי כל המאמץ שהשקיע, זה דווקא לגיטימי. "זה כאב מסוג אחר, כאב שנמשך לאורך זמן", תיאר מוקי. "זו לא פציעה בקרסול או במרפק שאפשר לחבוש או לקבע אותה וזה מפחית את הכאב. זו פציעה שמטילה ספק גדול על כל מה שאתה רוצה לעשות, בין אם זה לשטוף פנים או לקשור שרוכים. בכל פעם שהיה לי קשה חשבתי רק על הרגע הזה, שאחזור להתחרות ואזכה במדליית הזהב. רק זה היה לי בראש. עכשיו כל התקופה הזו מאחוריי ואני שמח להגיד את זה".