"הסעיף של קאניוק - נוהל פסול בכדורגל שלנו"

לא רק הבוררות בעניין אופיר דוידזאדה מתנהלת. בימים אלה, דן עו”ד תגר עמיאל בתיק הבוררות שהגישה מכבי פתח תקווה נגד קשר מכבי תל אביב, גידי קאניוק, בו היא דורשת פיצוי של חצי מיליון יורו בשל חזרתו לשחק בישראל במועדון שאינו מכבי פ”ת. כתב ההגנה של קאניוק, המיוצג על ידי עורך הדין אייל אברמוב, הגיע לידי ONE וכעת הוא נחשף כאן לראשונה. 

בפתח דברי כתב ההגנה נכתב כי “המקרה שלפנינו מגלם נוהג פסול הנהוג בכדורגל הישראלי, עת מעבידים עושים שימוש בכוח הנתון להם ומחתימים עובדים על תניות – בלתי חוקיות – המגבילות את התחרות וחופש העיסוק של שחקני הכדורגל באופן גורף המנוגד לדין”, וכאן מצוין כי תיק דומה נידון בימים אלה בהקשר של דוידזאדה וב”ש. “נוהג פסול זה מקבל משנה חומרה, שעה שאותם מעבידים מחתימים את העובדים על אותן תניות – בלתי חוקיות המגבילות את התחרות וחופש העיסוק – בעת סיום יחסי עובד מעביד”. 

“במקרה בו עסקינן, החתימה התובעת (מכבי פ”ת) את גידי קאניוק במועד בו הסתיימו יחסי עובד-מעביד בין הצדדים על תניית אי תחרות גורפת המגבילה את חופש העיסוק שלו ללא גבולות, לאמור, כי עליו לשוב ולשחק בשורות התובעת בכל עת וללא הגבלת זמן ובתנאי העסקה שלא נקבעו … נחדד ונדגיש כי ההגבלה על חופש העיסוק של גידי נעשתה מבלי שהתובעת נקבה בפרק זמן לאותה ההגבלה ולא פחות חמור מכך, מבלי לנקוב באילו תנאי העסקה חייב גידי לשוב ולעבוד עבורה”. 

מצוין בהמשך כי למעשה התנייה זו גומרת לכך שקאניוק מחויב לחזור למכבי פ”ת “בהתחייבות שתחול לעולמי עד וזאת מבלי שנקבע תנאי העסקתו ולכאורה, בכל שכר שתמצא התובעת לנכון, גם אם מדובר בשכר מינימום. תנייה שכזו הינה חוקית ובטלה מעיקרה בהיותה מנוגדת לחוק היסוד, חופש העיסוק, לעקרונות יסוד בשיטת המשפט בישראל, לתקנת הציבור, לדיני הספורט ולדיני החוזים”. 

בשלב הזה של כתב ההגנה, מציין עו”ד של קאניוק כי “כפוף לאי חוקיותה של תניית אי התחרות ולפנים משורת הדין, אפשר גידי לתובעת עם קבלת ההחלטה לשוב ולשחק בארץ עד לתום עונת המשחקים 17/18, להשוות את תנאי העסקתו באמצעות מתן הצעה נגדית בכתב ובשים לב למועד בו נסגר חלון ההעברות של חודש ינואר 2018. ברם, התובעת ויתרה פעם אחר פעם על הזכות אותה הקנה לה גידי, למעט אמירות בעלמא ובעל-פה מטעם אחד מנציגיה (מר שינו זוארץ), אשר התובעת הקפידה בכוונת מכוון שלא להעלותן על הכתב וזאת, על מנת להימנע מהפיכתן להצעה מחייבת – חלילה – מבחינת התובעת”. 

בהמשך קורא כתב ההגנה לברור עו”ד תגר עמיאל, כי עליו “יש להוציא תחת ידיו של כבוד הבורר פסיקה משפטית, חד משמעית ונהירה מבחינה ערכית ולפיה, החתמת שחקני כדורגל, כפי שהוחתם גידי בהליך זה ומר דוידזאדה בהליך המקביל, אינה חוקית, יש להוקיע ולמנוע את הישנותה”. 

עוד מצויין כי בשל העובדה שקאניוק הושאל עד לסיום העונה למכבי ת”א וזכויות השחקן שלו עדיין נמצאות בחזקת פחטקור טשקנט, אין למכבי פ”ת כל זכות עמידה או תביעה, שכן היא כבר קיבלה תשלום עבור השחקן ואין מדובר פה למעשה בעסקה בה נרכש קאניוק ע”י מכבי ת”א. 

אחד הפרטים המעניינים בכתב התביעה הוא כי בניגוד לטענות מכבי פ”ת, “התובעת לא ביקשה ולא דרשה סך של מיליון יורו עבור שחרורו של גידי. באמצעות גב’ ויקי ואקנין, עדכן את התובעת כי פחקטור מוכנה לשלם עבור העברתו 500 אלף יורו בלבד, ואילו התובעת, באמצעות מר שינו זוארץ, ביקשה כי גב’ ואקנין תעלה את הסכום ב-100 אלף יורו כתנאי להסכמתה. התובעת הסכימה לתמורה בסך של 600 אלף יורו בתוספת 15% ממכירה עתידית ומעולם לא העלתה דרישה ו\או תנאי של שחרור כנגד מיליון יורו”. 

כמו כן נכתב כי “בניגוד למכבי ת”א, לא רק שהתובעת לא טרחה להעלות כל הצעה להעסקת גידי על הכתב, אלא אף לא פנתה לפחטקור כדי לבחון ו\או להציע הצעה כלשהי, עובדה המעידה כשלעצמה על כוונתה האמיתית של התובעת – קבלת הקנס הדרקוני ותו לו”. בסיום הדברים, קורא כתב ההגנה להפחית את גובה הפיצוי הכספי אך מדגיש: “האמור בפרק זה נכתב למען הזהירות בלבד ובלי לגרוע כל הנטען בכתב הגנה זה לעיל ולפיו, התובעת אינה זכאית אף לא לשקל אחד מגידי”.