נדמה היה שז’וזה מוריניו נמצא בעונה שקטה מבחינה תקשורתית, כשהמאמן לא סיפק יותר מדי כותרות וציטוטים, אבל ההפסד הביתי 2:1 לסביליה ביום שלישי האחרון, בעקבותיו הודחה הקבוצה בשמינית גמר ליגת האלופות, הוציא ממנו את האימרות אליהן כל כך התרגלנו בשנים האחרונות. לאחר ההפסד, טען מוריניו שהדחה בשלב זה של התחרות היא לא משהו חדש למועדון האדום, דבר שהכעיס מאוד את אוהדי הקבוצה. היום (שישי) המשיך המאמן הפורטוגלי באותו הקו לקראת המשחק של מנצ’סטר יונייטד מול ברייטון.
“אוהדים הם אוהדים ויש להם את הזכות לחשוב ולהרגיש מה שהם רוצים, אמר מוריניו והמשיך: “אבל כשדיברתי על “מורשת” התכוונתי לאיך שהשאירו לי את הקבוצה כשהגעתי. הפעם האחרונה שיונייטד זכתה בליגת האלופות, דבר שבאופן כללי לא קרה יותר מדי, הייתה ב-2008. מאז, לא היו יותר מדי הצלחות. בשנת 2012 הקבוצה הודחה בשלב הבתים, והבית אליו היא הוגרלה היה דומה מאוד לבית שאנחנו עלינו ממנו העונה. עונה אחרי, הדחה ביתית בשלב שמינית הגמר וככה המשיכה חוסר ההצלחה. איתי זכינו בליגה האירופית והגענו לרבע גמר ליגת האלופות בצורה מרשימה, עם ניקוד כמעט מקסימלי”.
הליגה האנגלית: “גם אם מסתכלים על הליגה המקומית, האליפות האחרונה הייתה בעונת 2012/13, ומאז המקום הכי גבוה בו סיימה הקבוצה היה הרביעי. סיטי לעומת זאת, זכתה פעמיים באליפות בשבע השנים האחרונות וסיימה פעמיים כסגנית. קווין דה בראונה, פרננדיניו, דויד סילבה, ראחים סטרלינג, ניקולאס אוטאמנדי וסרחיו אגוארו לא הגיעו בשנתיים האחרונות, הם היו שם לפני, כהשקעות מהעבר. זאת המורשת שאני מדבר עליה. האוהדים שלנו, שאותם אני מכבד מאוד, יודעים מה היה לפני שבאתי ומה חשיבותו של התהליך”.
התקופה בריאל מדריד: כשהגעתי לריאל מדריד, בסגל היו רק שלושה שחקנים שהשתתפו ברבע הגמר; צ’אבי אלונסו, איקר קסיאס וכריסטיאנו רונאלדו. זו “המורשת” שהשאירו לי שם. שאר השחקנים בסגל היו חסרי ניסיון אירופי”.
הסגל של השדים האדומים: “כשאני אעזוב את הקבוצה, הסגל שיישאר למאמן הבא יכלול את רומלו לוקאקו, נמניה מאטיץ’ ודויד דה חאה, שהוא היה פה עוד לפני שהגעתי. כשמסתכלים על ליגת האלופות, בשנים האחרונות יש רק ארבע קבוצות שנמצאות בשלבים הגבוהים באופן קבוע; ברצלונה, ריאל מדריד, באיירן מינכן ויובנטוס. לפעמים יש איזו קבוצה שמשתחלת לשלבים האחרונים, כמו אינטר בתקופתי או מונאקו בעונה שעברה. יש סיבה למה אלו אותן קבוצות שנמצאות באופן קבוע למעלה”.
היחסים עם בעלי הקבוצה: “אני והבעלים מסכימים על הכל, משדרים על אותו הגל. על ההשקעות שאנחנו צריכים לבצע, על השינויים לקראת העונות הבאות וכו’. אני מאושר פה ואני מוכן לאתגר, בגלל זה אני נשאר פה. הייתי יכול לברוח, אבל אני לא אעשה זאת בגלל כמה שריקות בוז. במשחק הקרוב אני אהיה הראשון לצאת מהמנהרה, אני לא בורח מהאחריות שלי”.
הקריירה שלו והביקורות: “כשהייתי בן עשרים הייתי כלום בעולם הכדורגל, היום אני בן 55 ואני מי שאני בזכות העבודה שעשיתי, בזכות הכישרון ובזכות המנטליות שלי. אני מבין שבמשך שנים הרבה שנים לא חיבבו אותי וחשבו לעצמם :”הנה הוא עוד פעם, זוכה שוב בתארים”, עכשיו לא זכיתי בתואר כבר עשרה חודשים, וזו הזדמנות מצוינת של כל האנשים שלא אוהבים אותי להיות שמחים על חשבוני”.