שאפו לגלן רייס ג'וניור על הופעת ענק בגמר גביע המדינה מול מכבי תל אביב, שהסתיימה עם סל ניצחון ו-84:86, אבל גורם משפיע לא פחות ממנו, וכוכב מרכזי בזכייה של הפועל חולון בגביע השני בתולדותיה הוא גיא פניני.
פניני היה זה שהוציא את הסגולים ממשבר המחצית מול הפועל ירושלים, כשהכניס רוח חיים בקבוצה וגילה מנהיגות עם שיחת נזיפה חמורה בחדר ההלבשה. פניני גם הדליק את הקהל בגמר בהיכל עם שלשה ועבירה בהתקפה שכבר הייתה אבודה עבור חולוניה. פניני דפק עוד קליעה דרמטית מעבר לקשת שהרגה את המומנטום של מכבי ת"א. בשניות הסיום היה זה פניני שתפס מסירה מרייס ודאג לשים את הכדור חזרה בידיים של הסופרסטאר לסל ניצחון ששווה כולו זהב. פניני נעמד בפינה הקיצונית של המגרש, ממול הספסל של הצהובים וראה את כל הפרצופים המבוהלים של אנשי מכבי ככל ששעון החול הלך ואזל, וחולוניה התקרבה לזכייה.
בסיום המשחק קפטן מכבי ת”א בעבר התקשה להסתיר את האמוציות. הוא מסרב להתראיין על תקופתו במכבי ולא רוצה לסגור דלתות. אבל מההתפרצות שלו, "זה שלי, זה שלי" שהוא צרח, אי אפשר היה להתעלם. הוא רצה להצליב מבטים עם ניקולה וויצ'יץ', שדאג להיפטר ממנו בפגרה, ושמעון מזרחי, שלא נלחם עליו מספיק, ודייויד פדרמן, שלא דאג להשאיר אותו בסגל וההנהלה הצעירה, שהובילה את המהפכה הצהובה ומבול המתאזרחים. אבל הוא לעולם לא יודה בזה. מבחינתו אפילו לא נעשה קשר עין.
"לא חיפשתי אף אחד. אבל זה הרגיש מתוק מאוד. זה רגע מיוחד. המעגל מול מכבי עוד לא סגור. המשפחה שלי מאוד רצתה את התואר הזה. הם לקחו את הפרידה ממכבי ללב והיה להם מאוד חשוב לזכות בגביע. האנשים שקרובים אליך הם האנשים שהכי נפגעים מתי שאתה מרגיש חסין", סיפר ל-ONE פניני, שזכה בגביע מספר 11 ברציפות - 2 עם ירושלים, 8 עם מכבי ת"א וכעת עם חולון.
פניני הרגיש את הפרידה מגיעה. הוא ידע שמכבי מתכננת מהפכה בסגל. הוא בילה בברצלונה עם יוגב אוחיון ונשותיהם וכבר בישל את הקרקע לעזיבה. עם שובו ארצה נועד עם הג'נרל מנג'ר הקרואטי, שיחה בה קיבל חותמת רשמית לזה שאינו שחקן מכבי ת"א. לא עברו 24 שעות ודן שמיר היה על קו הטלפון. מעט אח"כ נשאל ע"י שלמה אייזיק "מה המטרות שלך?" -- "תארים", הוא ענה. מפה לשם טיוטת הסכם עם חוזה בגובה 170,000 דולרים לעונה הפכה אותו לשחקן המרוויח ביותר בשורות הסגולים. יותר מה-150,000 דולר של ג'ו אלכסנדר והרבה יותר מה-10,000 דולר לחודש של גלן רייס.
כל זכייה היא מתוקה, בטח עבור פניני, שנחקק בדפי ההיסטוריה של הכדורסל הישראלי כשחקן היחיד להניף את הגביע עם שלוש קבוצות שונות - אדומה, צהובה וסגולה. הזכייה בגביע אשתקד למשל, נגד הפועל ירושלים בארנה, ללא דווין סמית' וכאשר קבוצתו של סימונה פיאניג'אני הייתה פייבוריטית ברורה לזכות, הייתה לא פחות מרגשת. “זה באמת היה מהגביעים הכי מתוקים, כי כולם הלכו עם ירושלים. פה זה שונה מאשר זכייה עם מכבי. חולון לא רגילה לזכות בתארים, במכבי מסמנים "וי" על מטרות וממשיכים האלה. פה אנחנו עובדים כל השנה בשביל שיהיה לנו אולי סיכוי לקחת תואר באיזה משחק גמר או פיינל פור. הגביע הזה הוא מיוחד, ואני מקווה שחולוניה תהיה הקבוצה האחרונה איתה אזכה בתארים”.
שניות בודדות אחרי סיום המשחק, אנשי איגוד הכדורסל שאלו את שלומי הרוש אם בכוונתו להזמין את פניני לטקס ההנפה. נקמה, נקמה מתוקה, סגירת מעגל, תקראו לזה מה שבא לכם. כולם רצו לראות אותו מניף את התואר לעיני האקסית. באותם רגעים כותב שורות אלה שאל את אשתו של הפורוורד, שאמורה ללדת את יורש העצר בכל רגע, אם בעלה יעלה לפודיום. “לדעתי גיא אמר לשלומי לעלות לבד. זו הרגשה של פעם בחיים. גיא כל הזמן לקח איתו שחקנים, אבל שנה שעברה בירושלים הוא הניף לבד", היא אמרה, מבלי לשוחח עם בעלה. מסתבר שהרוש פנה, שאל, וביקש מפניני לעלות איתו. “לך אתה לבד. תהנה מהרגע. מגיע לך. אני הנפתי מספיק גביעים בקריירה”, ענה היהלום של חולוניה, שהוצא לפרישה ע"י מכבי, אבל בשבוע הבא ישוב למדים הלאומיים של נבחרת ישראל.
“רוג’ר פדרר הוא אחד הספורטאים שאני מעריץ בעולם. שמעתי את הלחשושים על פרישה, אבל הרעב שלי לזכות בתארים לא רוצה שאפסיק. הייתי בלחצים מטורפים לפני המשחק. בכל זאת, גמר גביע ועיר שלמה הגיעה להיכל. האמת שבחמש הדקות הראשונות הייתי קצת בשוק. לא הרגשתי טוב עם הגוף שלי, הייתי קצת עצור, סגור. ברגע שנכנסה השלשה הראשונה הכל השתחרר”.
קורי וולדן עבר ניתוח במיניסקוס ולא יכול היה לשחק, ומרבית השחקנים האחרים מעולם לא חוו מעמדים כאלה. טו הולוואי הגיע אחרי הנפת צלחת בפורטו ריקו. חנן קולמן זכה באליפות עם מכבי חיפה אבל באותם ימים היה על קביים. רייס ג’וניור זכה בליגת הפיתוח בארה"ב, אבל שם זה מתנהל בפורמט של סדרות. טי.ג'יי קליין הוא ילד, כנ"ל תמיר בלאט וטיישון תומאס.
פניני החל את הקאמבק של הלהקה הסגולה והשאיר את הכדור המכריע לרייס שיקנח בסל ניצחון. “הכדור הלך מווינר לווינר יותר גדול ממני. ידענו שנגיע לפה ולמכבי יהיו את הריצות שלה והייתי חייב לקחת אחריות. ברגע שהמשחק התחיל לברוח לנו, ידעתי שאני או גלן או טו חייבים להתעלות. הכדור האחרון היה חייב להגיע לרייס - לא האמנתי שיקלע לסל, חשבתי שיוציא עבירה, אבל הוא הצליח לעשות משהו באמת חריג - סל של תואר. הוא נכס לקבוצה שלנו, אנחנו צריכים לשמור עליו”.