הכדורגלן הטרנסג'נדר הראשון נחשף: רוצה לשחק

בשנים האחרונות יותר ויותר ספורטאים יוצאים מהארון ולא חוששים לנסות ולחולל שינוי, אבל יש עדיין שני מחסומים גדולים שעדיין אף אחד לא היה מסוגל לעבור. לראשונה במדינת ישראל, כדורגלן טרנסג’נדר החליט לנסות ולנפץ את תקרת הזכוכית ולצאת למאבק על הזכות שלו לשחק על הדשא במסגרת רשמית. כעת, רוי אוחנה מביא את הסיפור האישי שלו ובראיון חושפני ותקדימי הוא מדבר על השינוי שעבר לאחרונה, מאישה לגבר, ואיך זה נתפס בספורט הישראלי.

רוי אוחנה, כדורגלן בן ה-24 שגדל ביקנעם וגר בחיפה, עבר מהפך גדול בחייו האישיים. הוא גדל בתור שיראל, שירת בצבא ביחידת קרקל הקרבית, שיחק כדורגל בקבוצות נשים בחדרה, נתניה וקרית טבעון, ולפני כשנתיים הפסיק להגיע למגרשים בעקבות תהליך לשינוי מין שהתחיל. בחודשים האחרונים הוא התגעגע למשחק, וחזר להתאמן ולשחק בקבוצת נשים בקריית ים בתפקיד של חלוץ, אך מהר מאוד ההתאחדות החלה לבדוק את הסוגיה ובנקודה הזו רוי הבין שהוא בבעיה.

השבוע, הקבוצה שלו קיבלה מכתב מההתאחדות שמבהיר כי במשרדיה התקבלה תלונה לפיה ייתכן כי הוא משתמש לכאורה בחומרים אסורים. רוי החליט לא להישבר. בחיים שמחוץ לכדורגל, הוא עובד כמאבטח ואמור להתחיל בקרוב ללמוד במכון וינגייט, כך שגם העתיד שלו לדבריו אמור להיות בספורט, ולכן הוא החליט להשמיע את קולו בראיון ל-ONE ולנסות לשכנע את מקבלי ההחלטות שהוא אדם רגיל לחלוטין.

רוי, מה זה אומר בשבילך כדורגל?
“זה קלישאתי, אבל זו דרך חיים. מי שמכיר אותי יודע שאני בא ביחד עם כדור. אני אוהד של בית”ר ירושלים, כדורגל זה מי שאני ובהמון מובנים הכדורגל גם הציל אותי”.

אתה עובר תהליך ארוך מאוד לשינוי.
“כן, זה תהליך שלא נגמר. אני פחות קורא לזה תהליך לשינוי מין, אלא תהליך התאמה. אני פשוט מתאים את המין שלי למגדר שאני נמצא בו, שזה זכר. זה כולל לקיחת הורמונים על בסיס חודשי למשך כל החיים. אני מקווה שגם יגיע הניתוח בסופו של דבר. זו גם המתנה וגם הברכה שלי. פעם התייחסתי לזה כקללה, בתור ילד שיודע ומרגיש שמשהו לא תקין בחיים שלו ובאיך שהוא הסתכל על עצמו במראה. זה בעיקר קשה מנטלית”.

מאיזו בחינה?
“זה אני מול החברה. אני יודע מי אני, שאני גבר לכל דבר. אני יודע איך אני רוצה שיפנו אליי אבל אני גם יודע שאף פעם לא עמדתי בציפיות של החברה. אף פעם לא הייתי מספיק נשי בתור אישה. זה מאבק יומיומי מול אחרים וגם כיום אני נלחם על מי שאני. בא לי שהכל כבר יירגע ושיקבלו אותי. שלא יהיה יותר שטח אפור”.

רוי אוחנה, לפני ואחרי (נעם מורנו)

אתה ראשון שבא ואומר שאתה הטרנסג’נדר הראשון שרוצה לשחק כדורגל, אבל יש בעיות בעצם ההליך הזה.
”כן, כל הזמן ניסיתי לברר ולהבין אם יש לי בכלל סיכוי להיכנס ולחזור לענף הזה בתור טרנסג’נדר. זה משהו שלא עלה לי לראש בהתחלה. אמרתי לעצמי שמהרגע שאעשה את השינוי אני בעצם מוותר על הכדורגל. ניסיתי לחקור ולהבין אם בכלל יש משהו כזה, כי הקהילה הטרנסית הייתה קיימת שנים אבל רק בשנים האחרונות היא התחילה לצוץ מעל פני השטח, והבנתי שאני צריך כוחות כדי שוב להתחיל מאבק שלם. האהבה לכדור גברה והבנתי גם שאני יוצא למסע הזה, לא משנה במה זה כרוך. פניתי ליוסי בוחבוט, מאמן כדורגל בקריית ים, הסברתי לו את המצב ומשם פשוט התחלנו להריץ את זה, בטפסים ואישורים מול ההתאחדות. בהתחלה זה עבר חלק, הוא רצה לוודא שבתעודת הזהות רשום לי נקבה כדי שיהיה פשוט יותר להתחיל וזה אכן מוגדר ככה עדיין. מאותו הרגע התחלתי להשתתף במשחקי נשים, וזה התחיל לעבור מפה לאוזן. כבר מהמשחק הראשון אי אפשר היה לפספס את המבטים”.

זה לא עובר קל, זאת אומרת.
”נכון. רציתי לעשות מסע הסברה בכל הארץ לכל קבוצה שרק תבקש ולכל מי שרק יסכים לשמוע אותי כדי להסביר את המצב. אני מוכן לחשוף מה אני לוקח ולשים את כל הקלפים על השולחן”.

זהו, יש בעייתיות מסוימת עם ההורמונים, לא?
”כולם יוצאים מנקודת הנחה שאם אני לוקח הורמונים אז אני הופך לאיזה רונאלדו קטן, אבל זה לא המצב. ההורמונים האלה הם חומר שכל טרנסג’נדר לוקח. אני עובד כמאבטח בגוף מונחה משטרה ואם היה חומר אסור במה שאני לוקח אז לא הייתי בכלל מעז להוציא את המילה מאבק, אלא הייתי מוותר מראש”.

רוצה לחזור לשחק כדורגל. אוחנה (נעם מורנו)

כן אבל למה לא לשחק בכדורגל גברים בעצם, אם כבר אתה לוקח הורמונים שלטענת ההתאחדות נותנים לך כביכול יתרון מסוים על פני הנשים? אולי צריך לעבור לצד של הגברים עד הסוף?
”הלוואי. אני שואף להגיע לליגה של הגברים, אבל כמה שאני אופטימי אני גם נורא ריאלי. זה שטח אפור, אין שום חוק שמסביר איפה טרנסג’נדר יכול לשחק. אני שואף הכי גבוה אבל גם יודע שכל דבר מתחיל בצעדים קטנים. כרגע הליגה הנשית היא גם סוג של בית מוכר. חשבתי שזה גם יעשה טוב לליגה הנשית, לשנייה לא חשבתי שדווקא מתוך הליגה יהיו מי שיוקיעו את זה”.

איזה תגובות קיבלת?
“במהלך המשחקים זה הוראות על השינוי, או למשל מאמן שאמור להיות גם מחנך זרק לי הערה מהצד ‘אולי גם אני אשים מכנסיים ואעלה לשחק’. אני נורא מנסה להבליג, אני יודע לאן נכנסתי ואני מבין שזה לא משהו מוכר בנוף של הכדורגל הישראלי, אבל הגיע הזמן להוקיע את זה ולהציף את זה. אני רוצות תשובות מההתאחדות ומהמדינה איפה אני יכול לשחק”.

מה אומרים לך בההתאחדות?
”בהתחלה לא הייתה בעיה כי אני רשום כנקבה בתעודת הזהות וזהו. כששאר הקבוצות דיברו על זה, שם התחילה הבעיה. שלחו לי טפסים שאלך ואבדק, יש עצומה נגד השיתוף שלי. ניסיתי לדבר עם ההתאחדות באופן ישיר אבל לא הייתה שום תשובה, הכל התנהל בעקיפין דרך המאמן שלי. גם כשהייתה פנייה, היא הייתה מגדרית כאישה. פנו אליי בלשון נקבה וגם עם השם הקודם שלי, שיראל, ככה שאני מרגיש שאני מול קיר. לא הגיוני שלא מוכנים לשמוע אותי, אלא רק בנאדם אחר שידבר בשמי. יש לי מה להגיד ואני פתוח גם להקשיב להם, אבל אני די מרגיש שהם מנסים במקום מסוים לטאטא את זה”.

פנית למוסדות כמו אופ”א או פיפ”א?
”פניתי להתאחדות ועכשיו גם אופ”א נכנסו לעניין. אני מקווה שברגע שהם יראו שלא מדובר בחומרים אסורים או ממריצים, אז גם ההתאחדות תנסה להקשיב לי ולקבל תשובות. זה הענף הכי פופולארי וזה לא הגיוני שקהילה כולה תיפגע”.

יצא למאבק בידיעה שאולי לא יחזור למגרשים (נעם מורנו)

כמה עוד יש כמוך שרוצים לשחק?
”המון. לכמה יש את הכוח לעבור את המאבק הזה? לצערי, לא להרבה. אני מקווה שמה שאני עושה כאן עכשיו ישבור תקרת זכוכית ויאפשר את פתיחת השערים לקהילה הזו. אנחנו ב-2018 ויש קהילה שלמה שלא יודעת אם היא יכולה לשחק, אם זה חוקי. זה מצחיק אותי להגיד את זה כי אני בסך הכל גבר שמשחק כדורגל. בעיניי, זה אבסורד שאנחנו מנהלים בכלל את הראיון הזה, אבל אני מקווה שבהמשך לא נצטרך”.

מה המשפחה שלך חושבת על התהליך האישי שאתה עובר ועל הרצון שלך לשחק כדורגל?
”העיסוק עצמו הוא כבר חלק ממני. ההורים שלי קיבלו את התהליך שלי ואותי בצורה שאני יכול לאחל לכל מי שיוצא מהארון ובכלל לכל מי שלוקח החלטה דרמטית ומשמעותית. לאבא שלי היה קצת קשה עם זה, אבל אמא שלי קיבלה אותי לאורך כל הדרך. יש לי שתי אחיות מדהימות. מי שהכיר אותי בתור שיראל ידע שחי בתוך הילדה הזו רוי שרצה רק לצאת החוצה. אני מניח שנורא קשה להם עם החשיפה שלי, בעיקר כי הם מפחדים עליי ויודעים באיזו חברה אנחנו חיים. לצד תגובות תומכות, אני מקבל הרבה תגובות נגד, כולל קללות ואיומים. יש סיפורים בקהילה ששוברים לי את הלב אבל הקפתי את עצמי במשפחה וחברים שתמיד איתי, כך שאני רגיל לקבלה, אבל זה מאבק. כל פעם זה מאבק חדש, אם זה אימוץ ילדים או הכדורגל. אני מניח שיהיה לי עוד הרבה על מה לעבוד”.

אתה מודע לזה שבגלל התהליך הזה יבואו ויאמרו לך שהמצב הזה לא מקובל, ובעצם יכול להיות שלא תוכל עוד לשחק כדורגל?
”אני לוקח את זה בחשבון, אבל אני לא הולך לקבל את זה. אני אומר את זה בצורה הכי ברורה – טרנסג’נדרים יחזרו לשחק כדורגל. אני לא רואה מצב אחר. זה לא יכול להתקבל. אני לא שונה מאף שחקן או שחקנית כדורגל. אני חי ונושם את זה, אין כמו לעלות לשחק ולהריח את הדשא או לשים כדור ברשת, שום דבר לא משתווה לזה. ולא הגיוני מה שיש לי או אין לי בין הרגליים ישנה משהו”.

אוחנה בצעירותו, אז נקרא שיראל (צילום: אלבום פרטי)

אם מצד אחד אתה לא יכול לשחק מול נשים בגלל ההורמונים שנותנים יתרון מסוים ומצד שני לא יכול לשחק עם גברים בגלל ממדי הגוף, אז לאן הולכים?
“השאיפה שלי היא להקים ליגה של טרנסג’נדרים. כמובן שהייתי רוצה לשחק אצל הגברים, לא אשקר, אבל הרצון שלי הוא שיבינו שאנחנו לא איזה גימיק. אני רוצה להאמין שבעוד כמה שנים מהיום תהיה לנו ליגה אבל עד שזה יקרה צריך לתת לנו מענה. אני קודם כל בנאדם שאוהב כדורגל ומגיע לי לשחק. הההתאחדות זה גוף מספיק גדול שיודע לתת מענה. כסף זה הדבר האחרון שאני מונע ממנו, האהבה לכדור זה מה שנמצא לנגד עיניי”.

כמה רחוק אתה מוכן ללכת במאבק הזה?
”הכי רחוק שיש. המאבק הזה לא יהיה לחינם. אני עומד לרשות כל מי שרוצה לשמוע אותי. יש ענן של בורות שמרחף מעל כולם ואני רוצה להעלים אותו. אני לא חייזר ולא נפלתי מהשמיים”.

“ההתאחדות בודקת כיצד נכון לנהוג במקרים מעין אלה”

תגובת ההתאחדות לכדורגל: “השחקנית (השימוש במין זה בתגובה הוא בהתאם לרשום בתעודת הזהות) אושרה בתחילת העונה לרישום בליגה הארצית לנשים ומשחקת בה נכון לרגע זה. במקביל, הגיעו תלונות מקבוצות שונות על יתרון ברור לדבריהן של השחקנית, שלא הסתירה את התהליך אותו היא עוברת ואת השימוש בחומרים מתבקשים לטובת השינוי”.

“לפיכך, ביקשנו ממנה למלא טופס TUE (טופס שצריכה כל שחקנית להגיש לוועדה למניעת סימום ובו היא מצהירה על תרופות שהיא לוקחת לצורך טיפולים רפואיים והן מכילות חומרים אסורים. במידה שהוועדה מאשרת לה - היא כמובן יכולה להמשיך להשתמש בהן תוך שהיא ממשיכה לשחק ועליה להגיש את הטופס לפני כל משחק. אותו הליך חל על כל ספורטאי/ת). הטופס הועבר ביום חמישי האחרון לגורמים הרפואיים האחראים בהתאחדות על מנת להבין אם המינון משפיע או לא, והאם הוא מותר או אסור”.

“כל עוד לא הוכח או הוחלט שאכן יש יתרון או מדובר בנטילת חומרים אסורים, ההתאחדות תאפשר המשך משחק בליגה הארצית. ההתאחדות בודקת מזה מספר שבועות גם עם ארגוני ספורט אחרים (פיפ”א, אופ”א, WADA והרשות למניעת סמים בספורט) כיצד נכון לנהוג במקרים מעין אלה”.