בלתי שביר: המרוץ לצמרת של רוסלן ברסקי

סיפורו של רוסלן ברסקי החל לפני 23 שנים כשנולד לשני הורים ממוצא אוקראיני בחולון, שהשתדלו לדבר איתו גם עברית וגם רוסית בבית, ("כדי שיעזור לי בעתיד, הם האמינו שזה חשוב שאדע עוד שפה"). גם מהבחינה המנטאלית, ברסקי גדל בבית שונה, אך הנער הצעיר משכונת קריית שרת לא חש בהבדלים עם ילדים אחרים, "אולי רק באיפוק", הוא מודה.

ביום בהיר אחד, כאשר רוסלן היה בן שבע, חזר אביו מהעבודה והבחין בבנו משחק כדורגל עם הילדים בשכונה. הוא צפה בו מהצד כאשר רוסלן מתחרה מול חבר בהקפצות כדור, מי מקפיץ יותר. רוסלן הצעיר התחיל להקפיץ, ובשלב מסוים כולם עמדו סביבו ופשוט היו בהלם מהטכניקה הגבוהה. זה הספיק לאבא כדי להבין שיש משהו בילד.

שבוע מאותו יום שבו הימם את חבריו בשכונה, ברסקי לבש את מדיה של צפרירים חולון, אז עוד מועדון מוערך בליגה הראשונה, אך איש לא חשב שלימים הילד הבלונדיני והצנום יהיה הקפטן של המועדון הכי גדול בישראל.

לאחר שנתיים בצפרירים, הקפיצה לא איחרה לבוא. ברסקי השתתף בטורניר של 5 על 5, בו צפה מאמנה של מכבי תל אביב דאז שי לוי, שאימן את קבוצת ילדים ג' של הצהובים.

דאבור, זיו, ברסקי וסבע (יניב גונן)

לוי התלהב מרוסלן הצעיר וביקש שהשחקן יגיע להיבחן. שני אימונים הספיקו לאנשי המקצוע של מכבי להבין שמדובר בכישרון מיוחד, והמעבר מחולון לקריית שלום היה מהיר.

הכל היה נראה נהדר, הקריירה הלכה בכיוון חיובי וכבר בגיל תשע סומן רוסלן כאחד השחקנים המוכשרים במחלקת הנוער וכפוטנציאל גדול לעתיד, אך אז הגיעה אחת התקופות הקשות בחייו של הקשר, ששינתה אותו ללא היכר ועיצבה אותו מחדש.

"אבא תמיד אמר לי להסתכל על קלוד מקאללה"
קצת אחרי שהגיע למכבי ת"א, אביו של רוסלן, אולג, חלה במחלה הארורה ברגלו. אולג היה מתאבק באוקראינה, ספורטאי, איש חסון ואב למופת שליווה את בנו לכל אימון ולכל משחק ברחבי הארץ.

המודל לחיקוי של רוסלן היה גל אלברמן, אך הוא בעיקר זוכר את הימים שבהם צפה עם אביו בדינמו של ריאל מדריד וצ'לסי, קלוד מקאללה. "אבא תמיד אמר לי להסתכל עליו ולהשתדל לשים לב לפרטים במשחק שלו, הוא היה מדהים".

גרנט ומקאללה. האב סימן אותו כמודל לחיקוי (רויטרס)

"אני זוכר שאבא חלה, אבל הוא הצליח להתגבר על זה", נזכר רוסלן באחת התקופות הקשות בחייו, כשאביו חלה במחלת הסרטן. "בהמשך זה הגיע לו לבית החזה, והוא שוב התגבר על זה, ואז זה הגיע לחלל הפה, כל זה בתשע שנים. הייתי רואה אותו נגמר מול העיניים, זה היה מפחיד, בתור ילד הייתי צריך לפעמים להגיש לו אוכל".

"כשאחי הקטן היה בן שלוש, אבא כבר לא יכול היה לדבר. הוא לא הצליח להחליף איתו מילה בגלל הסרטן בחלל הפה, הוא לא יודע לקרוא, לא היה שום דבר לעשות חוץ מלדבר איתו בידיים, זה היה מצב קשה, ידענו שצריך לשמור על כולם ביחד, למרות שזו הייתה תקופה לא פשוטה".

גל אלברמן. עוד מודל לחיקוי (יניב גונן)

למרות התקופה הקשה, ברסקי המשיך באורך חיים רגיל ככל שניתן. הוא המשיך ללכת לאימונים וללימודים, כשאיש סביבו לא ידע מה עובר עליו. "לא הייתי מספר לאף אחד, לא בגלל בושה, אלא בגלל שלא חשבתי שזה משהו שאני צריך לספר לאחרים. הוא היה מגיע לכל האירועים, לא פספס שום דבר, כך שאיש לא ידע מה עובר עליו ועלינו".

"הרגשתי שעולמי חרב עליי, אבא היה בשבילי הכל"
בתחילת עונת 10/11 עלה רוסלן לקבוצת הנוער, שלימים תיזכר כאחת הגדולות ב-15 השנים האחרונות. קבוצה בה שיחקו דור מיכה, מונס דאבור, ריף פרץ, גאל מרגוליס, עומרי אלטמן, רועי קהת ועוד.

החבורה של עמיר תורג'מן פתחה את העונה בצורה נהדרת, עם שמונה ניצחונות בתשעה משחקים והפרש שערים 4:23, ובמחזור העשירי ספגו את הפסדם הראשון ליריבה העיקרית שלהם על התואר, מכבי חיפה.

רועי קהת מימין חוגג שער. קבוצת נוער אדירה (יניב גונן)

יממה לאחר ההפסד, הגיע היום הקשר בחייו של רוסלן ברסקי. ב-19 בדצמבר, היום לפני ארבע שנים בדיוק, בשעה 23:00 בלילה, הגיע הטלפון הארור מבית החולים איכילוב.

"היינו בבית, אחרי שלושה חודשים שאבא היה בבית חולים", נזכר רוסלן, "עולמי חרב עליי ברגע. בשבילי אבא שלי זה היה הכל, היינו 24 שעות ביחד. זה לא היה עוד קשר בין אב ובן, הוא היה נותן לי הכל, פתאום לאבד אותו בגיל כזה, במעבר הזה של בין הנוער לבוגרים, הצבא, ההתבגרות, זה פשוט שבר אותי".

"הוא היה מגיע איתי לכל מקום. קריית שמונה, באר שבע, לכל הארץ. הוא היה איתי בכל רגע. זו הייתה לי תקופה קשה, אבל מכבי ת"א עזרה לי בהכל, ניר לוין ועמיר, כל הצוות המקצועי של הנוער והבוגרים, תמיד התקשרו ושלחו הודעות, הם תמכו בי מאוד בתקופה הזו".

עמיר תורג´מן. במכבי תמכו בנער אחרי הטרגדיה (יניב גונן)

במועדון לא נתנו לרוסלן לשקוע, ושכנעו אותו לחזור במהרה לקבוצה ולשגרת חיים ספורטיבית. "יום אחרי השבעה התקשרו אליי ממכבי ואמרו לי להגיע לאימון, שזה יכול לעשות לי טוב להגיע לקבוצה, לעשות אימון, ובאמת זה עשה לי טוב לבוא ולראות את כולם. החברים שלי מאוד עזרו לי. ראיתי בהתחלה שחששו לדבר איתי, לא כולם יודעים מה להגיד בסיטואציה כזו, אבל כולם באו ועשו הכל כדי שאני אשמח ואהיה מרוצה. הרגשתי שכולם מחבקים אותי, גם בשבעה כולם היו מגיעים, גם מהבוגרים, איציק עובדיה, שורה אובארוב ובעצם כולם".

המשחק האחרון של אותה עונה היה גמר הגביע, בו השלימו הצהובים זכייה בדאבל לאחר שכבר הבטיחו כבר את תואר האליפות. עבור רוסלן זו הייתה זכייה מרגשת במיוחד, אך רק אדם אחד היה חסר כדי להפוך את החגיגה למושלמת.

ברסקי: "הסתכלתי אל היציע וחיפשתי את אבא" (חגי ניזרי)

"בכל פעם אבא שלי היה יושב ביציע, הוא היה מסמן לי אם הייתי עושה מהלכים טובים, אם זה לא היה טוב הייתי יודע שאני צריך להתחיל לזוז, באותו משחק היה רגע שהסתכלתי ליציע, חיפשתי אותו. כשזכיתי בגביע רק רציתי שהוא יהיה איתי ולא שום דבר אחר".

"נפצעתי בתקופה הכי חשובה בקריירה, סימנו אותי בבוגרים"
עונה לאחר מכן, רוסלן זכה בסרט הקפטן של קבוצת הנוער, ופתח את עונתו השנייה בנוער בצורה נהדרת. הקשר התגייס לצבא והחל את הטירונות, בדיוק כשהליגה יצאה לפגרה. "היה לי מזל", הוא נזכר בחצי חיוך, שיורד מהר מאוד מפניו כשהוא מגיע להמשך הסיפור.

ברסקי בנבחרת הנוער יחד עם דאבור

מכבי קבעה משחק אימון ביום שישי, כשבלילה של חמישי היה לרוסלן מסדר, שבמהלכו פקד את הבסיס גשם שוטף, שאילץ את הטירונים והמפקדים לרוץ בחזרה לאוהלים. במהלך אותה ריצה נכנס רוסלן עם רגלו לתוך בור, סובב אותה ושבר את כף הרגל. הקשר ראה מספר רופאים שכולם המליצו על מנוחה ללא ניתוח, מנוחה שארכה כארבעה חודשים. "נפצעתי אולי בתקופה הכי חשובה בקריירה שלי, אני מאמין שאם לא הפציעה, הייתי משתלב בבוגרים, סימנו אותי".

כשהקשר חזר לאימונים, מוטי איווניר כבר פוטר, וניר לוין התמנה שוב למאמן הקבוצה הבוגרת. רוסלן התל לחזור לכושר, אך במשחק גביע המדינה מול מכבי נתניה, שוב שבר את אותה כף רגל, אלא שהפעם הרופאים החליטו שאין מנוס מלעבוד ניתוח, שהשבית אותו עד תום העונה.

רוסלאן ברסקי, מונס דאבור. אוסקר היה מרוצה (ליאור טימור)

בתחילת האימונים בקיץ, כשהגיע אוסקר גארסיה והמהפכה הספרדית הגיעו לקריית שלום, ברסקי היה נמצא בכושר טוב שהבטיח לו מקום בסגל במחנה בספרד, בו שותף בכל משחקי ההכנה. "היה לי מחנה מצוין", נזכר הקשר, "השתלבתי יפה יחסית והרגשתי טוב מבחינה אישית. היו מרוצים ממני מאוד".

"בפציעה השנייה שאלו: 'אתה בכלל רוצה לחזור לשחק?'"
אלא שבדומה לשנים האחרונות, גם הפעם שום דבר לא הלך חלק עבור הקשר המוכשר. כשמכבי חזרה לארץ, ג'ורדי קרויף קרא לרוסלן לשיחה בחדרה, בה נאמר לו שהאופציה הכי טובה עבורו היא ללכת לקבוצה בליגת העל להשתפשף, לצבור דקות ולחזור טוב יותר למכבי.

"הוא היה כנה איתי, אמרתי לעצמי שבני יהודה זה מקום טוב, ועברתי בעסקה שכללה את חסן אבו זייד". עד חודש ינואר שיחק רוסלן חמישה משחקים בלבד בבני יהודה, כשהוא בן 19 בלבד, ואז הגיע רפי דהן שהונחת על העמדה שלו, מהלך שפגע במעמדו של רוסלן, שלא זכה לדקות עד לתום העונה.

חסן אבו זייד ויניב קטן. לא זכה לדקות בבני יהודה (יוסי ציפקיס)

בסוף אותה עונה התחיל ברסקי באימונים אישיים, ואז שוב חוסר המזל רדף אותו, כששבר את כף הרגל השנייה. "זו הייתה אותה הפציעה, רק ברגל השנייה. זה היה מתסכל, לפני שהתגייסתי לצבא לא נפצעתי פעם אחת בקריירה שלי, לא מתיחת שריר אפילו, זה היה פשוט חוסר מזל".

הקשר שוב נכנס לחדר הניתוח, רק כשהפעם הוא שב רק אחרי מועד ההעברות, ובפניו ניצבו שתי אפשרויות: להמתין בבית עד חודש ינואר, או לחתום בקבוצה מליגה א'. רוסלן העדיף לשחק.

רפי דהן. תפס את המקום של ברסקי (שי לוי)

אדם קידן, שותפו של הסוכן גלעד קצב, קישר את רוסלן עם ליאור זדה, מאמנה של יפו באותם ימים. לאחר שיחה בין השניים החליט זדה להפוך את ברסקי לפרויקט ולאחר יומיים בקבוצה הוא זכה במקום ב-11. "ליאור אמר לי 'תעשה מה שאתה יודע, אני סומך עליך בעיניים עצומות', לחזור אחרי פציעה ולקבל כזה קרדיט, עשה לי ממש טוב".

הקשר נתן עונה נהדרת ביפו, בה הפך לשחקן מספר אחת בליגה לכל הדעות, ובסוף העונה עזב להפועל ירושלים. "ידעתי שאני הולך לתחנת מעבר בדרך למעלה כשהגעתי לליגה א', התרכזתי בעבודה קשה, הייתי בטוח שאחזור לליגות הבכירות יותר. אם הייתי מוותר אז גם הייתי נשאר בליגה א'".

ליאור זדה. החזיק את ברסקי לעניינים

"אחרי הפציעה השנייה הרבה אנשים אמרו לי 'תראה, אתה נפצע, אתה בכלל רוצה לשחק כדורגל? המעמד שלך ירד, אתה כבר לא במכבי, בשביל מה להמשיך?' אבל אמרתי שאין סיכוי שאני עוזב את הכדורגל, אני אגיע לאן שאני צריך להגיע, מי שעובד קשה מגיע לאן שהוא צריך".

חולם על הנבחרת, קרויף עדיין עוקב בדריכות
"אחרי הניתוח השני הייתה לי מחשבה כזו, מה יהיה אם לא אחזור לשחק?", מודה רוסלן, "היו לי פחדים, אבל ברגע שהורדתי את הגבס ידעתי בדיוק לאן אני הולך, למגרש הכדורגל". לפני חודשיים הסתיים חוזהו של רוסלן אצל הצהובים, אך כרטיס השחקן שלו עדיין שייך למועדון, למרות שהוא לובש היום את המדים האדומים של הפועל ירושלים.

רוסלן ברסקי. התקופה ביפו החזירה אותו לעניינים (משה חרמון)

"אושר אבו, ששיחק איתי במכבי, יצר את הקשר בינינו ואחרי שבוע חתמתי בקבוצה. בינתיים אני מרגיש מצוין ומאמין שיש לאן להתקדם כדי להגיע למקומות שעליהם חלמתי. אני מאמין שזה אפשרי, אני רואה שחקנים שפורצים בגיל הרבה יותר מוקדם ממני, אבל כל מה שעברתי עם הפציעות ועם אבא, אלה דברים שעיכבו לי את הקריירה. אני עדיין מסוגל, אין סיבה שזה לא יקרה".

"אני מאוד שמח בשביל החברים שלי שהם מצליחים", אומר ברסקי על בני דורו שמככבים בבוגרים, "זה חברים טובים שלי שגדלו איתי, אבל אני מרגיש טיפה פספוס שאני לא איתם. כל אחד והזמן שלו, לי היה פחות מזל ולאחרים היה יותר מזל, אני אחכה להזדמנות שלי ואני בטוח שהיא תגיע. אני מדבר עם דור (מיכה, א.נ) ועם רועי (קהת, א.נ) והם כל הזמן שואלים איך הגעתי לליגה הלאומית, זה מוזר, אבל אני צריך לדעת להתמודד עם הסיטואציה".

רוסלן ברסקי (דף הפייסבוק של הפועל ירושלים)

ברסקי היה שחקן נבחרת לגיטימי בכל הגילאים, וגם כשהוא נמצא בלאומית הוא חולם על הכחול לבן, אך יודע שמשהו צריך לקרות קודם. "אני חייב לחזור קודם לבמה המרכזית, לליגת העל. כמובן שיש תמיד חלום כזה להגיע לנבחרת, מי יודע, אם אהיה מספיק טוב ואגיע לשם".

הקשר האחורי של ירושלים נזכר בימים הקשים, ובמי שהיה לצידו לאורך כל התקופה: "המשפחה שלי וחברה שלי עזרו לי מאוד, בזכותם אני עומד על הרגליים היום", אומר הקשר, שנמצא עם חברה שלו, בר, כבר ארבע וחצי שנים.

ברסקי: "בר תמיד הייתה שם"

"בר עברה איתי הכל, את הפציעות וגם במקרה עם אבא, היא תמיד הייתה שם. לפעמים היא הייתה צריכה לסבול אותי כי הייתי עצבני, והיא תמיד עזרה. לפני הפציעה כולם היו איתי, בזמן הפציעה כולם נעלמו. בר תמיד הייתה איתי, לא משנה מה. אני לעולם לא אשכח לה את זה".

"עם השנים הבנתי שככה זה בכדורגל, כשקשה אתה יכול למצוא את עצמך לבד לחלוטין, אני לא כועס ולא מאוכזב מאף אחד, כבר הבנתי איך זה עובד, וזה בסדר", מודה הקשר.

ג´ורדי קרויף. הצהובים עוקבים מקרוב אחרי הקשר (רדאד ג´בארה)

במכבי תל אביב עדיין עוקבים אחרי הקריירה של רוסלן. בעונה שעברה ג'ורדי קרויף הגיע במיוחד למשחק של יפו כדי לצפות בשחקן, וגם בימים אלה ניר לוין מתקשר להפועל ירושלים ושואל עליו אחת לשבועיים. מי יודע, אולי יום אחד הנער הצעיר שהקפיץ כדורים בקריית שרת ישוב למקום שהעניק לו רבות, ויגשים את החלום הגדול שלו, וגם את החלום של אבא.