גלדיאטור: בן הרוש ממשיך לנצח את המשברים

ה-29 בספטמבר 2009 היה יום מיוחד בקריירה של עומרי בן הרוש. יכול להיות שהיום שבו היא למעשה התחילה, או ניצלה. כחודשים לפני כן כאשר מכבי נתניה פתחה עונה, המגן השמאלי המוכשר שסומן כפוטנציאל הגדול של מחלקת הנוער כבר היה בדרך החוצה.

כמה החוצה? עד לליגה א', לעירוני כפר יונה. אלא שאז קרו שני דברים. הראשון שבהם, היה חוסר הרצון המובהק של השחקן לעבור לשחק בליגה הנמוכה וההתעקשות שלו להישאר במסגרת של מכבי נתניה, הקבוצה בה התחנך וגדל מגיל 7.

בן הרוש החליט להילחם בהחלטה של נתי עזריה לוותר עליו, חזר אל מאמנו בנוער, גיל פישל, וביקש ממנו עזרה. "אל תתן לי ללכת לכפר יונה, אני לא רוצה לשחק שם, אני לא רוצה ללכת", הוא אמר למאמנו. "אבל עומרי, אתה כבר מעל גיל נוער", השיב פישל. בן הרוש התעקש: "אני לא עובר לשם גיל, אז אני רק אתאמן איתך. אני לא יכול לשחק בליגה א'. זה לא המקום שלי".

פישל נענה לבקשות של המגן וכחודשיים לאחר מכן, קרה הדבר השני ששינה הכל. באתו יום ב-29 בספטמבר, ראובן עטר החליף את נתי עזריה בתפקיד המאמן וביום הראשון בו קיבל את המושכות, צלצל אליו פישל ואיחל לו בהצלחה.

רגע לפני סיום השיחה, עטר פנה אליו ושאל: "תגיד, מה עם המגן ההוא, הגבוה עם הרגליים הארוכות מהנוער, איפה הוא?", "עכשיו בדיוק סיים אימון בוקר עם קבוצת הנוער", השיב פישל. "תשלח אותו לקופסא, יש אימון ב-17:00 ואני רוצה לראות אותו".

השאר, כמו שאומרים, הוא היסטוריה. תחת עטר בן הרוש ביצע את הפריצה הגדולה שלו. שיחק כבלם וכמגן שמאלי. בקיץ בו מכבי נתניה ירדה, הלב של בן הרוש נשבר. ואז הגיע הטלפון מג'ורדי קרויף. אפשר להגיד הרבה על המנהל הספורטיבי ההולנדי, אבל עין לשחקני הגנה ישראלים יש לו. תשאלו את איתן טיבי.

קרויף התעקש על בן הרוש, זיהה את הפוטנציאל שטמון בו וגם את המצב האידיאלי להבאתו. אך נתניה התעקשה. 3.5 מיליון ש"ח היא דרשה ממיץ' גולדהאר. אחרי מו"מ סבוך, הגיעו הצדדים לפשרה. בן הרוש נמכר בסכום שמוערך כיום בכ-2.2 מיליון ש"ח וחתם לשלוש שנים עם אופציה לעונה רביעית בשורות האלופה.

עומרי בן הרוש מאוכזב. הדרך לבוגרים של נתניה הייתה קשה (יוסי ציפקיס)

הסיטואציה כמובן הייתה עדיפה בהרבה. במקום לשחק בליגה הלאומית, הוא הגיע לאלופת המדינה, אלא ששם כבר היו יואב זיו וגם מאנה אורטיס שרק הוחתם מחטאפה. בעמדת הבלמים שיחקו איתן טיבי וקרלוס גארסיה, ובהם הרי אין שום סיבה לגעת.

פתאום הסיטואציה הפכה בעייתית. אחרי שעבר משבר גדול בקיץ עם ירידת מכבי נתניה, משבר מקצועי ריחף מעל בן הרוש ובתקשורת כבר תהו עם הבחירה שלו להגיע לקריית שלום הייתה נכונה. אבל זה הכדורגל, ובן הרוש הפך מהר מאוד למועדף של פאולו סוזה בעמדת המגן השמאלי עם 29 הופעות בהרכב הראשון (22 בליגה, השאר באירופה) ובסה"כ 36 משחקים בהם שותף. בן הרוש הוגדר באותה העונה ע"י גורם מקצועי במכבי כ"פרוספקט". שחקן שאפשר לרכוש, להשביח ולשווק לאירופה כאשר יהיה בשל.

ראובן עטר וצדוק מלכה. חיפש את הילד עם הרגליים הארוכות (שי לוי)

היו לו שער אחד וגם שני בישולים. 15 משחקים בתוך העונה הנוכחית, (6 בליגה, 4 במוקדמות ליגת האלופות, 4 בגביע הטוטו ו-1 במוקדמות הליגה האירופית) ולבן הרוש יש כבר ארבעה שערים. שניים מהם באו בשני המחזורים האחרונים. ועוד איזה שערים.

ואם שואלים את מי שגידל אותו בחלק נכבד מהקריירה הצעירה שלו, הכתובת ההתקפית הייתה על הקיר. וזה מפתיע. כי על בן הרוש תמיד אמרו שהוא הגנתי מדי. לפי גיל פישל, ההפך הוא הנכון: "הוא תמיד היה הגבוה בקבוצה, עם הרגליים הארוכות, אימנתי אותו מגיל 13 עד 18 וכמובן שאני זוכר שמה שאפיין אותו בנוער ועוד לפני כן בנערים זה בעיטה חזקה מאוד ברגל שמאל. השער שהוא כבש נגד עכו, זה מסוג השערים שהוא כבש גם בגילאי נערים ונוער. יש לו בעיטה מלאה נהדרת בשמאל וגם עכשיו הוא מוכיח שרגל ימין שלו טובה".

בן הרוש חוגג. סוזה ברקע. הפורטוגלי האמין (יניב גונן)

פישל מכנה את בן הרוש כ"גלדיאטור". לוחם גדול, שיודע לצאת ממשברים. כך היה כאשר מכבי נתניה החליטה לוותר עליו. כך היה כאשר ירדה ליגה. "הוא הגיע למכבי אחרי טראומת ירידה. הוא מגיל 7 היה בנתניה ותמיד אנחנו מדברים על זה. זה פשוט היה טראומתי לאחד כמוהו וכשהוא הגיע למכבי זה לא היה אחרי דאבל, הוא הגיע אחרי שהקבוצה האהובה שלו ואיפה שהוא גדל ירדה ליגה. קשה להשוות את זה בתחושות. תחשוב שהבית שלך נשרף ואתה צריך לחפש עכשיו בית אחר. זאת בערך ההרגשה".

אלא שכאן נכנס לתמונה האופי הגלדיאטורי של בן הרוש לתמונה. "היה ברור שיהיה לו קשה, אבל זה סוג אדם שמתאהבים בו מהר, גם הסביבה של המועדון, השחקנים והמאמנים כי זה בחור שאחרי אותו משבר בנתניה, פשוט התעורר והבין שרק כישרון לא יעזור לו. אני חושב שעד אותו מקרה עם נתי עזריה, עומרי קצת ויתר לעצמו. מהמקרה הזה שהוא חזר באותו יום לקופסא לתת עוד אימון, הפעם עם הבוגרים, הוא חזר בן אדם אחר. הוא חזר אחרי שקיבל סטירה. ומאותו רגע הוא בעלייה מתמדת. לכן כשהוא למכבי, הוא ידע שתהיה לו מלחמה אדירה ואולי גם משבר, אבל עומרי מנצח משברים".

גיל פישל: "הוא קיבל סטירה ומאותו רגע הוא רק בעלייה מתמדת" (שי לוי)

"המשברים מחשלים אותו", ממשיך פישל. "הוא יוצא מהם. זה הטיפוס. לא רוצים אותו במכבי נתניה, אז הוא נלחם וחוזר אליה מהדלת הראשית. מלחמה על המקום במכבי? אז הוא פותח אצל כל המאמן. יש לו גם עוד מעלה מאוד משמעותית וזה שהוא הכי מתאים בתוך הפאזל הזה שנקרא קבוצה. הוא לא מחפש תהילה על חשבון מישהו, הוא לא יבוא לעיתונאים וימכור את הקבוצה שלו או את החברים שלו, הוא יודע לקבל את הימים הלא טובים וממשיך לעבוד קשה גם כשנראה שכולם בחוץ נגדו".

מאז שהגיע פאקו אייסטרן, בן הרוש נראה אחרת. ואת זה צריך לייחס אולי גם למשבר שהוא עבר בתחילת העונה. מכבי ת"א הודחה מאירופה, ובן הרוש יחד עם חואן פאבלו ושרן ייני עמד בקו האש. מרבית הביקורת כלפי שחקנים, לפחות על פי הפרשנים, כוונה לעברו של המגן השמאלי.

והבה מנחם את בן הרוש. הטראומה מהירידה מזמן מאחור (יוסי ציפקיס)

אמרו שהוא לא מתאים, שהוא איטי מדי, שהוא לא התקפי, ושהוא לא מספיק איכותי בהגנה. הקלישאה התקשורתית הקבועה "במכבי אין מגנים טובים", חזרה על עצמה שוב ושוב. אבל את העונה אצל פאקו הוא התחיל טוב, יציב. ואז הגיע וסרמיל, ואחריו המסע עם הנבחרת. לאחר ההפסד לקפריסין, טענו שוב שהוא לא מספיק טוב.

במכבי נזכרו השבוע בביקורות שהוטחו בבן הרוש ואמרו: "זה מאוד נוח. מאוד נוח לבקר את שרן ייני ומאוד נוח לבקר את עומרי בן הרוש. אבל האינטרס של כל אותם מבקרים לא נקי. להגיד שעומרי לא טוב זה לא להבין את המשחק. ולמען האמת גם קל מאוד לנגח בחור כמו עומרי שלא ממש סופר את כל מה שכותבים עליו ולא יבוא ועכשיו יתחיל פה מלחמה נגד התקשורת".

בן הרוש מול חרלאמבידיס. במכבי לא אהבו את הביקורת כששיחק בנבחרת (רז אמיר)

מאז אותו משחק בווסרמיל ואותו משחק בניקוסיה נגד קפריסין, בן הרוש השתנה שוב. אולי כי הוא עבר עוד סוג של משבר. ומהם הוא הרי יוצא מחוזק. נגד מכבי חיפה הוא היה נהדר, האגף הימני של הירוקים לא היה קיים. היכולת הטובה הזאת המשיכה גם במשחקים הבאים. אליה הצטרפה גם היכולת ההתקפית. זאת מהנוער שמסתבר שתמיד הייתה שם.

עומרי בן הרוש. עכשיו הוא התקפי יותר, והביקורות התחלפו במחמאות (משה חרמון)

עכשיו, פאקו מבקש ממנו לעשות הרבה יותר התקפה וכשהוא עושה אותה, אז פתאום מגלים ש"המגן ההגנתי מדי" של מכבי, הוא בדיוק ההפך. ואולי זה הסוד של מכבי הנוכחית. העובדה שתחת אייסטרן גם שחקנים שחשבנו שכבר לא יכולים לתת כלום (ראו ערך ניקולה מיטרוביץ'), או לא יכולים לשחזר שיאים (ראו ערך ערן זהבי), פשוט מראים שהם כן. ובן הרוש ביניהם. ועכשיו יש לו דרבי על הראש. המקום הכי טוב לסתום פיות באופן סופי.