מהספסל לנבחרת: השינוי המנטאלי של מרציאנו

30 בנובמבר 2013. אחרי תבוסה מהדהדת להפועל רעננה (3:0), החליט מאמן מ.ס. אשדוד, ניר קלינגר, לזעזע את הקבוצה ולעשות שינוי בעמדת השוער לקראת המפגש מול בית"ר ירושלים. ביום המשחק לקח קלינגר לשיחה את השוער הבכיר שלו, אופיר מרציאנו, והודיע לו: "אתה לא פותח היום".

"היו לי שני משחקים לא טובים, ניר זימן אותי לשיחה ואמר לי 'אני חשבתי והחלטתי שעדיף לעשות זעזוע'", סיפר מרציאנו, "'החלטתי שנגד בית"ר אתה לא תשחק, אבל זה לא אומר כלום. אני עדיין מאמין בך ורואה אותך כשוער הראשון של הקבוצה'".

שוער המשנה, רועי משפתי, פתח אז במקומו של מרציאנו. בזמן ששחקנים אחרים ודאי היו מתמרמרים על ההחלטה, מורידים את ההשקעה באימונים ומחפשים רק את מי להאשים, מרציאנו קיבל את ההחלטה כמו מקצוען, המשיך לעבוד קשה והבטיח לחבריו: "אני אחזור לכושר הטוב שלי".

"ברגעים הראשונים לקחתי את זה קשה, כי זה לא היה קל לשבת על הספסל למרות ששמחתי שרועי שיחק טוב וניצחנו את המשחק", סיפר מרציאנו בכנות, "הייתה לי הרגשה מוזרה כזו, אבל אמרתי לעצמי שהקריירה שלי קצרה ואין לי זמן לשקוע במרה שחורה, אז התאמנתי הכי חזק שאפשר".

אופיר מרציאנו במדי הנבחרת. מתחיל קמפיין חדש (חגי ניזרי)

התחיל כקשר התקפי, הפך לשוער, אביו: "לא היה מספיק מהיר"
"אחד הדברים הגדולים של אופיר זה שהוא יודע להתמודד", סיפר איתי זילפה, מאמן השוערים של אשדוד שמלווה כבר ארבע שנים את מרציאנו. "היינו יוצאים לפני האימון ביחד ועושים מעבר, בכל סוף שבוע היינו מסכמים את האימונים. הוא הבין שהמקום שלו לא בטוח ושיש לו מתחרה מצוין".

בשבוע הבא יחגוג השוער את יום הולדתו ה-25 וכבר עכשיו אפשר להגיד בוודאות: מרציאנו הוא השוער המקומי הטוב ביותר שגדל באשדוד ואחד הטובים שגדלו בכדורגל הישראלי. אפשר להגיד כמעט בוודאות שאם היה משחק בקבוצה בכירה יותר, הוא כבר היה מקבל מזמן את האפודה גם בנבחרת.

מרציאנו. לקח ברצינות את התחרות באשדוד (חגי ניזרי)

מגיל עשר נמצא מרציאנו במחלקות הצעירות של אשדוד, אך את הקריירה הספורטיבית שלו החל דווקא כקשר התקפי. "מאז שהוא היה בילדים הוא רצה להיות קשר עושה משחק", סיפר אביו של אופיר, ג'קי מרציאנו, "אבל הבנתי שאין לו מהירות אז אמרתי לו 'בוא תהיה שוער' ולמזלי זה עבד".

האב, ג'קי, יודע דבר או שניים על כדורגל. הוא היה קשר התקפי בבית"ר ועירוני אשדוד באמצע שנות ה-80 ורק פציעה קשה מנעה מהקריירה שלו לפרוח, אבל למרות זאת, לכדורגל הגיע אופיר די במקרה ודווקא בגלל סיבות רפואיות.

האסטמה, עצירת הבעיטות של רביבו והמעבר עם החברה
בגיל שבע התגלתה אצל מרציאנו אסטמה. "אחרי טיול לחרמון גילינו את זה, התייעצתי עם רופאה שהמליצה לו לעשות ספורט", סיפר ג'קי. "כשהיה לו קוצר נשימה הוא השתמש במשאף, אבל בגיל 13 זה כמעט ונעלם".

ההמלצה של הרופאה הביאה את מרציאנו הצעיר לאשדוד וכך התקדם השוער עקב בצד אגודל. אחרי שהצליח לעצור באחד האימונים, בהיותו שוער נוער, את אחת הבעיטות החופשית האדירות של דוד רביבו, הבינו בעיר הנמל שיש להם יהלום שצריך רק ללטש.

אופיר מרציאנו במדי אשדוד. הכל התחיל מרביבו (שי לוי)

מרציאנו, המתנשא לגובה של 194 סנטימטרים, הוא ילד של בית. לא תראו אותו מבלה במסיבות ואת מרבית זמנו הוא מקדיש לכדורגל. בקיץ האחרון אף ניסה לצאת לאירופה, מהלך שבסופו של דבר לא צלח והוא נשאר ללבוש את אפודת השוער הראשון באשדוד.

"השינוי המנטאלי החל אצל אופיר כשהוא עזב את הבית לפני כחצי שנה והלך לגור עם חברה שלו", סיפר ג'קי. "אני חושב שזו דרך עצמאית שבה אתה לא תלוי בהורים ובכלל, ההחלטה הזו הייתה נכונה מבחינת החיים האישיים שלו וזה תרם לו המון".

אופיר מרציאנו הודף. עצמאי בשטח (משה חרמון)

גם אופיר התייחס למעבר: "אתה אדון לעצמך וקובע לעצמך מה תאכל, אם הבית שלך יהיה מסודר או לא וזה משהו שרציתי כבר הרבה זמן לעשות. אני מרגיש שזה צעד שמאוד תרם לי בהתבגרות וזה כיף שיש לך את הפינה שלך לחזור אליה אחרי האימונים".

מרציאנו נסע לקבל ייעוץ מנטאלי: לא מסרב לדברים שיכולים לעזור
שינוי מנטאלי נוסף שאפשר לזקוף לזכותו של מרציאנו הוא הנסיעה לשיחות אצל ד"ר אורה גולן, שמטפלת בהפרעות קשב וריכוז ומחסומים מנטאליים. הנסיעה הארוכה מאשדוד לזכרון יעקב על-מנת לקבל ייעוץ מקצועי רק ממחישה את כוח הרצון של השוער.

"זילפה (מאמן השוערים) המליץ לי ללכת לכמה מפגשים שם ואני אחד שלא אוהב להגיד לא לדברים לפני שמנסים אותם, אז לקחתי את זה לכיוון החיובי ונסעתי. אני רואה כל דבר בחיים כאתגר ויש שני נתיבים שאתה צריך לבחור מתוכם ולדעת ללכת לנתיב הטוב ביותר מבחינתך", סיפר מרציאנו.

מרציאנו עם אורה גולן (מרכז אורה גולן)

"באחד המפגשים שלי עם אורה היא אמרה שתוכל לעזור", ממשיך זילפה, "זאת הייתה שנה שבה אמרו 'אם אופיר יטפל בבעיות הקשב והריכוז שלו הוא יהיה שוער הרבה יותר טוב'. היו 6-7 טיפולים של שעה כ"א, כשהשיטה היא התנגדות של שריר תוך חזרה על המשפט 'אני לא פוחד להיכשל'.

"מבחינתי היה חשוב להבין שאני רוצה לעזור לעצמי. כמו אחד שחושב להפסיק לעשן והולך לעשרות מכוני גמילה, אבל אם הוא לא ירצה באמת להפסיק אז כל המכונים הללו לא יעזרו לו והוא יצליח רק אם באמת ירצה", מסכם השוער.

מרציאנו מתעופף. קודם כל שינוי מנטאלי (עמית מצפה)

זילפה מספר על שינוי מנטאלי נוסף שעבר מרציאנו כשהאחראי הישיר לכך הוא הבעלים של אשדוד, ג'קי בן זקן. "היה לנו משחק לפני שנתיים נגד מכבי חיפה וג'קי אמר לי להגיע ולדבר עם אופיר מאחורי השער רק שישמע אותי וזה עזר. כל עשר דקות אני קורא לו וקשר עין זה דבר שמאוד עוזר לו במשחק".

אבל זה לא רק סיפור על כוח רצון, זה סיפור על חלום משפחתי שהתגשם. "אמרתי לאופיר שפעם החלום שלי היה שיגיע לחוג כדורגל", סיפר ג'קי מרציאנו והוסיף: "אחר כך, כשהיה בסגל של אשדוד, רציתי שהוא יהיה השוער הראשון וכשזה קרה חלמתי שיהיה בסגל הנבחרת. עכשיו החלום שלי הוא שאופיר יהיה השוער הראשון של הנבחרת".

מרציאנו חוגג. "לא פוחד להיכשל" (חגי ניזרי)

החלום הגדול של אופיר מרציאנו עשוי להפוך למציאות בעוד קצת יותר משבוע, אם המאמן הלאומי אלי גוטמן יחליט שהוא ראוי ללבוש את אפודת השוער הראשון מול קפריסין. אבל גם אם זה לא יקרה, העבודה הקשה, השינוי המנטאלי וכוח הרצון שלו עוד יגשימו לו חלומות רבים.