הבאזר לסיום המשחק הרביעי מול מילאנו שקבע כי מכבי ת"א תהיה בפיינל פור היה אות הפתיחה לחגיגות בצהוב. דייויד בלאט נופף בידיו אל הקהל כמי שאצר בתוכו במשך כל העונה את התסכול על הביקורות שחטף מבפנים ומבחוץ והשחקנים הירשו לעצמם לשמוח ולרקוד על הפארקט מעוטרים בכובעים כחולים-לבנים ובמשקפים צבעוניות.
המשחק, כמו כל משחקיה של מכבי ביורוליג, יועבר באתר ONE בשידור חי ללא תשלום. ניתן לצפות במשחקים גם בסמארטפון וכן בטאבלט.
לכאורה, זר לו היה נקלע לאירוע, היה תמה על פשר החגיגות שכן הקבוצה בסך הכל השלימה את המטרה לה כיוונה, לא יותר מכך, ואפילו לא הניפה שום תואר. הרי חגיגות עוד לפני ששם הקבוצה חרוט על גביע כלשהו הן לא משהו שמתאים ל-DNA הצהוב המקדש את הזכייה ובז למקום השני והלאה. אז על מה הטירוף אחרי שסך הכל הובטח לפחות המקום הרביעי באירופה?
אבל בראייה מפוכחת יותר, אולי יש משהו בחגיגות הללו. ההישג של מכבי ת"א, אם מודדים אותו בנתונים אמפיריים, הוא יותר גדול ממה שרוב אוהדי הקבוצה חושבים. מול הצהובים תתייצב בפיינל פור צסק"א מוסקבה. היא, כמו גם ריאל מדריד וברצלונה, לא חגגה את ההעפלה לאירוע השיא של הכדורסל האירופי עם כובעים ומשקפיים. אם נסתכל על רמת ההשקעה באלופת רוסיה, לעומת זו בסגנית אלופת ישראל, יתחוור לנגד עינינו פער בלתי נתפס.
כ-20 מיליון דולר, זהו התקציב של מכבי ת"א העונה. יחסית לעובדה שהיא מחזיקה בבסיס אוהדים גדול שממלא כל שבוע את היכל נוקיה ב-11,000 נאמנים בלי לספור את אלה שנלאצים לוותר על המנוי לאור הביקוש הרב, מדובר בתקציב צנוע. הוא מחוויר עוד יותר לנוכח התקציב של יריבתה בפיינל פור העומד על 52 מיליון דולר - הגבוה ביותר ביורוליג. מעניין אילו ביקורות היה חוטף בלאט אם זה היה התקציב שלו העונה.
ההבדלים בתקציב בין מכבי ת"א לצסק"א גדולים אפילו מאלה בין הפועל ירושלים ומכבי חיפה לבין "הקבוצה של המדינה". עשרה שחקנים במדי הקבוצה הרוסית מרווחים ממיליון דולר ומעלה לעונה, בעוד השחקן בעל המשכורת הגבוהה ביותר בסגל הצהוב הוא דווין סמית', שמסתפק ב-850 אלף דולר לעונה, 150 אלף פחות מאנדריי וורונצ'ביץ', העשירי ברוטציה של אטורה מסינה.
המשכורות (במיליוני דולרים בנטו)| ננאד קרסטיץ' - 3.5 | דווין סמית' - 0.85 |
| סוני ווימס - 3 | סופו - 0.6 |
| ויקטור חריאפה 2.75 | ג'ו אינגלס - 0.6 |
| מילוש תאודושיץ' 2.6 | גיא פניני - 0.5 |
| ג'רמי פארגו - 2.6 | טייריס רייס - 0.5 |
| ויטאלי פרידזון - 2.2 | יוגב אוחיון - 0.4 |
| סשה קאון 1.5 | ריקי היקמן - 0.4 |
| ארון ג'קסון 1.3 | דייויד בלו - 0.4 |
| קייל היינס - 1.25 | סילבן לנדסברג - 0.35 |
| אנדריי וורונצ'ביץ' - 1 | אלכס טיוס - 0.325 |
| אטורה מסינה - 2 | דייויד בלאט - 0.7 |
בראש הרשימה של צסק"א וככל הנראה גם בכל היורוליג (אולי רק ליינאס קלייזה מפנרבחצ'ה/אולקר מרוויח יותר ממנו) נמצא הסנטר הסרבי ננאד קרסטיץ', שוויתר על מקום מובטח ברוטציה בקבוצת NBA על מנת להכניס לכיסו 3.5 מיליון דולר לעונה ברוסיה. אחריו האמריקאי סוני ווימס עם חצי מיליון דולר פחות, גם הוא שחקן שבקלות היה יכול להיות גבוה ברוטציה של כל קבוצה מעבר לים.
המקביל של קרסטיץ' במכבי ת"א הוא סופוקליס שחורציאניטיס, שלא מזמן הצהיר שישמח לסיים את הקריירה במכבי ומרוויח כשישית (600 אלף דולר) מהסרבי, אחרי שנזרק מפאנאתיאיקוס, מה שעזר לצהובים במו"מ עימו. ממדי הפערים מתחדדים כשמסתכלים על התמורה של מקבילו של ווימס, ריקי היקמן, שמרוויח העונה רק 400 אלף דולר. יש לציין כי הגארד הוותיק מסיים חוזה וצפוי להשתדרג באופן דרמטי אחרי הסדרה המצויינת נגד מילאנו.
 |
| אלכס טיוס. אולי הטוב ביורוליג מבחינת תמורה לכסף שהוא מקבל (GettyImages) |
|
| |
אפשר להמשיך ולהשוות בין שחקני שתי הקבוצות, אך זה יעשה עוול לשחקני מכבי ת"א, או דווקא לאלה של צסק"א, תלוי מהי נקודת המבט, אבל שני שחקנים תופסים את העין בתלוש השכר בקבוצה של בלאט. אלכס טיוס, שנבחר למצטיין של חודש אפריל ביורוליג, מרוויח 325 אלף דולר זעומים ביחס לתרומתו ומחזיק בחוזה לעונה נוספת ודייויד בלו, שחזר מפרישה ותורם ניסיון, שלשות באחוזים גבוהים וקור רוח במאני טיים ב-400 אלף דולר לעונה.
מהצד השני, תופס את העין ג'רמי פארגו על 2.6 מיליון הדולרים שהוא מכניס לכיס העונה. בהחלט סכום בלתי מבוטל עבור רכז שלישי שמשחק 15 דקות בממוצע למשחק העונה (וגם זה בעקבות הפציעה של מילוש תאודושיץ') ותורם קצת פחות מחמש נקודות. לא ברור אם במכבי מעוניינים או לא, אבל יהיה להם קשה מאוד עד בלתי אפשרי להשוות או אפילו להתקרב למספרים שמקבל האיש שהוביל אותם לפיינל פור ב-2011.
 |
| בלאט ומסינה. במשכורות יש הבדל, בציפיות, לא כל כך (שי לוי) |
|
| |
ולסיום, השארנו כמובן את שני המאמנים. ההבדל ביניהם הוא לא הדרמטי ביותר, שני מיליון דולר למסינה לעומת 700 לבלאט, אבל כאשר מסתכלים על מה האחרון עשה עם התקציב שניתן לעומת התוצאות של האיטלקי העונה, ההפרש הזה מקבל פרופורציה אחרת.
יחד עם המסורת, הקהל ורוח המועדון, ההפרשים בין הקבוצות יצטמצמו ויש משהו בקלישאה החבוטה שכסף לא משחק, אבל כשהפערים כל כך גדולים, זה בהחלט יהיה נס אם מכבי ת"א תרשום הופעה נוספת בגמר. מצד שני, זה יהיה רק עוד נס אחד שיצטרף לרשימה.