2 בדצמבר, שנת 2010, הוא היום הקשה ביותר בחייה של משפחת פינטו, היום שממנו הכל השתנה בן רגע. האב יצחק, האם שולה, האחים והאחיות יוחאי, חופית ורחלי, משפחתה של אושרת פינטו ז"ל, שנספתה בעת מילוי תפקידה באסון הכרמל.
אותו אסון אשר זיעזע מדינה שלמה לפני קצת פחות מארבע שנים, הותיר חלל עמוק אצל עשרות משפחות. אושרת הייתה הבת הבכורה. "היא תמיד הייתה הראשונה בהכל", נזכרת האם שולה, כשדמעות חונקות את גרונה.
אושרת התגייסה לשב"ס ב-2005 ונחשבה לחניכה וסוהרת מצטיינת. באותו יום ארור, היא ראתה את חבריה עולים בלהבות וכבר הייתה במקום מבטחים, אך האופי שלה לא אפשר לה לברוח, היא שבה על עקבותיה, שאפה עשן, ומצאה את מותה, כשהיא בת 26 בלבד.
 |
| אושרת פינטו ז"ל |
|
| |
בית של אוהדי מכבי
אושרת הייתה אוהדת אדוקה של מכבי תל אביב, בעיקר בכדורסל, אך גם בכדורגל. "זה כל המשפחה שלה", מספרת שולה, "מכבי תל אביב עשו לה משחק לזכרה. טורניר מאוד מרשים, וגם בכדורגל".
"דורון ג'מצ'י וכל השחקנים הוותיקים ארגנו טורניר מאוד מכובד, בצפת. והיה טקס מאוד מרגש, הוא (ג'מצ'י, א.נ) היה אצלי כמה פעמים בבית ולמד על אושרת, מי זו הייתה, והיום נשארנו בקשר טוב עם המשפחה, היום אני מרגישה שהכרתי עוד משפחה, מכבי ת"א".
"מאז האסון הכרתי אנשים שלא חשבתי שאי פעם אני אכיר. אחר כך גם מכבי תל אביב בכדורגל עשו משחק לזכרה, זה היה משחק שהם שיחקו, אנחנו נסענו וכיבדו אותנו מאוד. בשבילי, אני היום חיה כדי להנציח אותה, זה נותן לי את הכוח להמשיך, זה הדבר שנשבעתי ביום ששמעתי את הבשורה הכי קשה של החיים שלי, אני אנציח אותה עד יומי האחרון. לא אתן שישכחו".
"אושרת היא הייתה מיוחדת, כל מילה שאתאר אותה, לא בגלל שזו הבת שלי, תגרע ממנה. היא הייתה עם נתינה אינסופית שהיום אני מקבלת אותה חזרה. יש הרבה שתומכים ואנשים שאפילו לא הכרתי, הרבה מעניקים ורוצים להנציח אותה, אפילו אנשים שלא הכירו אותה, רק ממה שקראו עליה, אחותה לפני חודש התגייסה לשב"ס בעקבותיה כדי להמשיך את הדרך של אחותה הגדולה".
"אני כועסת על איך שחינכתי אותה"
אותו יום ארור חקוק בזכרונה של שולה היטב. למרות זאת, היא משתדלת בעיקר להתעסק בטוב שהיה באושרת, הרצון העז לתת והעזרה לזולת. "היא תמיד הצטיינה בכל הקורסים שלה, בחמש וחצי שנים שהייתה בשב"ס היא הגיעה למקומות שאנשים ב-20 שנה לא הספיקו, היא אהבה לרוץ ולהספיק כמה שיותר".
 |
| אושרת פינטו ז"ל |
|
| |
שולה נזכרת: "הוציאו את השם שלה ושמו מישהו אחר, היא הייתה צריכה להיות בקורס הבא והיא לא ויתרה, היא דפקה על דלתות ולא היססה, הגיעה לבכירים ביותר, היא החליטה שלקורס הזה היא מגיעה ויהי מה".
"היא הייתה יכולה להינצל, היא כבר הגיעה למעלה", מספרת שולה בכאב, "העניין של הנתינה שלה, זו הבעיה. היא הייתה חייבת לחזור ולעזור, ואם הייתי מחזירה את הגלגל אחורה, אני יודעת שהיא הייתה עושה זאת שוב. לפעמים אני קצת כועסת על עצמי, אומרת לה 'תהיי קצת אגואיסטית', אבל מצד שני, כפי שאמרתי, היא הייתה עושה את זה שוב, עם כל הצער שהיא השאירה לנו. ממש חלל עמוק".
"בזכות הסיפורים אני מבינה שהיא באמת מלאך"
בזמן שניהלתי את השיחה עם שולה, שהספיקה להידרדר ולקום על רגליה מחדש מאז האסון הנורא, את ביתה פוקדים מספר חברים ומכרים, שמתכוונים ללון בביתה לקראת הטקס לזכרה של אושרת. "היום זה יום לא קל עבורי", היא מספרת, "הילדים שלי קיבלו את החינוך מההורים שלהם, אבל יותר מאושרת. היא הייתה גם במג"ב ואחותה הלכה בעקובתיה וגם אח שלה, תמיד הדריכה אותם מה לעשות, היא הייתה אוזן קשבת ועמוד התווך של הבית, אחות, חברה ובת, עם נתינה ענקית, שגם כלפי זרים וכלפי המשפחה זה היה משהו מיוחד".
 |
| אושרת פינטו ז"ל |
|
| |
"היא כבר הייתה במקום בטוח, בגדול היא הייתה עם הפנים בחזרה לאוטובוס, כשהיא חזרה בכוונה לעזור, היא נחנקה מהמפיח. זו הייתה הילדה שלי. החברים שהיום נשארו מהשב"ס, הם בקשר כל כך עמוק והם מחזירים בגדול, הם אומרים כל הזמן ש'כל מה שנעשה אנחנו לא נחזיר רבע ממה שאושרת עשתה למעננו' ובאים לכל טקס ולכל הנצחה, עכשיו יש אצלי בבית המון חברים שבאים וישנים פה ונשארים לטקס, זה מלמד משהו עליה".
"עוד מעט יעברו כבר ארבע שנים", מודה שולה, "אבל זה בשבילי כמו אתמול. הכאב לא משתנה, הוא רק מתעצם. אני רק בארבע השנים האלה למדתי להכיר אותה בדברים שמספרים לי ולא ידעתי, אני עד היום עוד שומעת סיפורים וזה נשמע לי, אני אומרת לעצמי, שהיא באמת מלאך כמו שחשבתי, כמו שכולם אומרים למעשה".
"המשפחה הייתה בשבילה מקום ראשון, זה עדיין לא נתפס, זה ממש לא נתפס. אני הייתי במשבר רציני, שקלתי 30 קילו. החלטתי שאני הולכת להתנדב בנווה תרצה, כי אני חייבת את זה לאושרת. אני מאמינה שהיא הייתה מאוד שמחה אם הייתה יודעת. במקרה דיברנו על זה בשבת האחרונה לפני האסון, החלטתי לקחת את זה בתור פרוייקט, ואני משתדלת כמה שיותר להנציח אותה בכל דרך אפשרית".