נער הכדוריד: סיפורו המרגש של עובד ברניץ ז"ל

"הוא היה טיפוס גבוה וחזק בצורה בלתי רגילה, מאוד הזכיר את רמבו גם בתווי הפנים וגם במבנה הגוף שלו, הוא היה טיפוס מאוד גברי וחזק ולכן מן הסתם הייתה לו גם הצלחה גדולה אצל הבנות", מספר שחקן העבר ניר לוין על סגן עובד ברניץ ז"ל, חברו הטוב, שנפל ב-12 לאפריל, 1983, בעת מילוי תפקידו במלחמת שלום הגליל.

עובד היה ספורטאי בכל רמ"ח איבריו. בצעירותו שיחק כדורסל בקבוצת גבעת ברנר, ולאחר מכן עבר לענף הכדוריד, כששיחק בהפועל רחובות, שלימים תיקרא "הפועל – עובד – רחובות".

עובד נולד וגדל בשכונת שעריים ברחובות, וכשהיה בן 4 עברה משפחתו לשכונת אושיות בעיר. גופו גדל בקצב מסחרר וכנער, כך מספרים, הוא היה חסון וגבוה, והיה מגן על הנערים החלשים יותר בחבורתו, כשהוא מפגין דאגה רבה לזולת.

בתקופת התיכון למעשה החל עובד לעסוק בספורט, כשמלבד פעילותו בכדורסל ובכדוריד, הוא למד גם היאבקות וסיים את התיכון בהצטיינות במגמות מתמטיקה וכימיה. כשהתגייס לצה"ל הוא חלם להיות טייס, אך מפני שנמצא ליקוי בעיניו, הוא שובץ לשיריון, שם נשלח לקורם מכ"ים, ובהמשך לקורס קצינים, אותו סיים בהצטיינות.

גם כשנפצע בקרב ואיבד דם רב, כך מספרים, הוא החזיק מעמד בגלל חוסנו הגופני. מפקדו סיפר עליו (מתוך אתר "נזכור את כולם"): "תמיד נזכור את עובד כסמל למפקד הסוחף את חייליו ואת חבריו במרצו הרב להגיע להישגים מקצועיים ומבצעיים".

החברים זוכרים
ניר לוין (52) גם תושב רחובות בעברו ושחקן הפועל מרמורק בכדורגל והפועל רחובות בכדוריד לשעבר, היה חבר מאוד קרוב של עובד בימי התיכון והצבא, כשמלבד החברות בתוך קבוצת הפועל רחובות, לשניהם הייתה אותה חברה בתיכון, "הוא יצא איתה ואחרי זה אני יצאתי איתה, ההיכרות הייתה משני כיוונים", מספר לוין.

החברים זוכרים. בטורניר לזכרו של עובד מהשנה שעברה

"הוא היה גם שחקן כדוריד טוב והייתה לו זריקה מאוד חזקה. הוא תמיד הצטיין בכל מה שהוא עשה, בצבא היה קצין והצטיין בתפקיד שהוא עשה, היה לו תמיד סוג של נוכחות מאוד גדולה ומנהיגות וחיוניות וחיוך תמיד על הפנים, הוא היה טיפוס חברותי ושובה לב, משקיען וחרוץ, בכל מה שהוא עשה".

במשך 31 שנים נערך טורניר כדוריד ברחובות לזכרו, בו מגיעים שחקני עבר, חברים ושחקנים פעילים כדי לכבד את זכרו של עובד. השנה, הטורניר לא התקיים בפעם הראשונה.

עובד ברניץ ז"ל. אהוב הבנות

"לצערנו, לפני כמה חודשים אמא של עובד נפטרה", מספר ניר לוין, "ולכן השנה אנחנו לא קיימנו את הטורניר בגלל שהיא כבר הייתה חולה ולא רצינו להכביד על המשפחה. אבל עד לפני שנה, בדצמבר בסיבובות יום ההולדת שלו שחל ב-18 בדצמבר, היינו עושים טורניר כדוריד לזכרו, קבוצה של החברים מתקופת בית ספר ומתקופת הכדוריד. במשך 30 שנה היינו נפגשים בטורניר שנערך ברחובות ומעלים את זכרו".

"הוא ניסה לשכנע אותי להישאר בכדוריד"
בשבוע שעבר הייתה האזכרה של עובד, אליה עדיין מגיעים חברים רבים שעדיין לא מעכלים. "עובד היה אחד מאלה שניסה לשכנע אותי להמשיך בכדוריד, אבל אני די הייתי מכוון לכדורגל. הקייס שלו לשכנע אותי היה שבכדוריד נוסעים הרבה לחו"ל, אבל הכיוון היה כדורגל".

ניר לוין שיחק בהפועל רחובות בכדוריד ביחד עם הפועל מרמורק במשך מספר שנים עד שבגיל 18 אי אפשר היה להמשיך בשני ענפים: "אז פרשתי מכדוריד והמשכתי עם הכדורגל".

לוין נזכר בחברו: "זה הרבה שנים, אבל אני זוכר בעיקר את הצחוק שלו את האירועים החברתיים, תמיד היו בנות מסביבו, הכי איכותיות ויפות יצאו איתו, אני זוכר את המסיבות איתו. הוא היה חבר אמיתי, היה תמיד מוכן לעזור בכל מה שצריך".

עובד ברניץ ז"ל. "הכל נקטע ברגע"

"חבר'ה בני חמישים – באים לשחק ולכבד את זכרו"
עובד הותיר מאחוריו שני הורים ושתי אחיות במותו. מזל דהן, אחותו, מספרת עליו: "הוא מת מוקדם מדי, אז לא ממש יצא לנו לדבר על הספורט, אבל אני זוכרת שהם הקימו קבוצה חובבנית בעיר הנוער של אז, זכו במקום הראשון באיזה טורניר".

גם מזל והוריה היו מגיעים בכל שנה לטורניר המסורתי לזכרו, עד שסימה ברניץ ז"ל הלכה לעולמה השנה. מזל נזכרת: "חבר'ה בני חמישים ושישים היו מגיעים ושיחקו טורניר גם עם כרס, מול ילדים זריזים ומלאי אנרגיה ובמרבית הפעמים הם גם ניצחו או לפחות הציבו אלטרנטיבה. הם היו משוכה לא פשוטה עבור הצעירים, זה היה מדהים לשבת כל שנה בקהל ולראות אותם נותנים את הלב והנשמה".

ניר לוין (מימין) בטורניר לזכרו של עובד

מזל מספרת על חברו הטוב, ניר לוין, שלא פספס אף טורניר ב-30 השנים האחרונות: "גם כשניר שיחק בבלגיה הוא היה דואג להגיע בתזמונים שמתאימים לטורניר הזה, וגם כשהיה לו משחק, לא פעם הוא לקח סיכון מבחינה מקצועית ובמשחק מול צעירים נלהבים או אנשים שלא בכושר. חלק יגידו שזה סיכון מיותר, אבל הוא אף פעם לא וויתר על זה. השנה, החברים כולם הביעו נכונות לשחק, אבל אנחנו ביקשנו שלא בגלל הנסיבות המיוחדות, זה פשוט מרגש לראות עד כמה הם שמרו אמונים לעובד".

"הוא מאוד האמין במה שהוא עשה", נזכרת מזל, "הוא האמין בלהיות קצין בצה"ל ולהיות לוחם, היו לו אופציות להדריך חיילים והוא לא רצה. הוא היה מלא חום ואהבה, הוא ידע מאוד לחבק ולהכיל, בריאות נפשית שיש לאנשים יחידי סגולה, בלי שאלות מתוסבכות, בלי ציניות ומרכאות, בלי ליקוקים".

עובד ברניץ ומשפחתו

"אני זוכרת שלפני המלחמה היה משבר טילים מול סוריה ונסענו כל המשפחה לרמת הגולן וכל החיילים שהיו במוצב שלו אמרו "שיתנו לנו להיכנס לסוריה, אנחנו נראה להם מה זה". כשהוא חזר בפעם הראשונה מהמלחמה הוא אמר שזה שום דבר כמו שמתארים בטלוויזיה ושהפחד בקרב החיילים היה מאוד גדול. הוא סיפר שפעם אחת הוא אמר לחיילים שלו לירות בפח והם חשבו שזה טנק, זה לא סדק את האמונה שלו שצריך להילחם על המדינה הזו ולתת הכל".

"הוא היה סמל של בריאות, חיוך עמוק ומתגלגל, בריא חסון ושרירי. התמונה שלי זה של מישהו שרוכב על אופניים לכל מקום עם חיוך גדול ועם חולצה בלי שרוולים, טיפה שוויצר כזה, נטול תסביכים, שמח בחייו, עגול כזה, מלא".