צעיר לנצח: המתאגרף היהודי שהשפיל נאצים

"תגיד לי, אתה כותב משהו לכבוד יום השואה?". כמעט בכל שנה אני שומע את אותה השאלה וכל פעם מחדש אני מוצא את עצמי ממציא סיפור חדש: "קצת לחץ בלימודים, אני בדיוק בתקופה הזאת במילואים, יש לי קצת עומס". למען האמת, אין לי סיבה מוצדקת להתחמקויות החוזרות ונשנות, או שבעצם יש לי סיבה אחת - קוראים לה הדחקה.

משהו במספר הזה לא נתפס לי בראש. לא יכול להיות ש-6,000,000 בני אדם נרצחו בדם קר רק בגלל שהם יהודים, "זה לא יכול להיות" מצאתי את עצמי אומר לעצמי עשרות פעמים ופשוט ממשיך הלאה בשגרת היום יום. השנה משהו השתנה, הפעם לא נשאלתי את אותה שאלה מסורתית. חבר מהעבודה שלח לי מייל קצר וכתב: "נראה לי יש סיפור שיתאים לך".

בשנייה הראשונה שפתחתי את המייל חשבתי שחברי השתגע, הרי הוא יודע שכל שנה מחדש אני מתחמק מכתבות מסוג זה, ועוד על אגרוף? הרי מלבד הכדורגל, הידע שלי בעולם הספורט צר כעולמה של נמלה.

למזלי הרב המשכתי לפתוח את המיילים בנושא הקדוש ולבסוף מצאתי את עצמי פשוט משותק מרוב התרגשות. לא יודע אם שמעתם פעם על סיפורו של ויקטור פרץ, המתאגרף היהודי הגדול בכל הזמנים, אך כולי תקווה שסיפור זה ישפיע עליכם באותה צורה שהוא השפיע עליי.

לקרוא ולא להאמין. אלוף העולם שהשפיל את הנאצים

סיפורו הטראגי והמדהים של פרץ התחיל אי שם ב-18 באוקטובר שנת 1911 בעיר תוניס. ויקטור נולד ב"דאר אל ברגדגנה", שכונה קטנה בבירת תוניסיה למשפחת סוחרים יהודים קשת יום שכללה 8 נפשות שהתגוררה ברובע העוני "חארת אל יהוד". אביו היה סוחר זוטר בשוק וחינך את בניו לתורה, אך לילדון הצנום היו תוכניות אחרות לעתיד. כבר מהרגע הראשון הוא עשה הכול כדי לצאת ממעגל העוני. הדרך למטרה הייתה זירת האגרוף, האמצעים שעמדו לראשותו - שתי ידיו האימתניות.

למרות גודלו הזעיר (156 ס"מ) הנער הכחוש התגלה כמתאגרף עצום שלא פחד מכלום. בגיל 14 הוא הצטרף למועדון הספורט היהודי "מכבי תוניס", שם פרח תחת המאמן ג'ו (יוסף) גואז ובנוסף בחר לעצמו שם במה "יאנג" (צעיר). מאותו הרגע "יאנג" פרץ פשוט לא עצר לרגע, הוא ניצח בכל קרב אפשרי ובגיל 17 החליט למנף את הקריירה, כשהיגר לצרפת שם תחום האגרוף היה הרבה יותר מפותח.

המקום בו ויקטור החל את הדרך לתהילה. "מכבי" תוניס

זה הקטן גדול יהיה: הילד היהודי הצנום שהפך לאלוף עולם 
ההתחלה לא הייתה קלה עבור ויקטור, אף אחד לא שמע על כישוריו במדינה הזרה והוא נאלץ לבנות את עצמו שוב מאפס. בשנה וחצי הראשונות הוא התפרנס ממכירת נעליים ועבודות כפיים מזדמנות ורק את שעות הפנאי המעטות הקדיש לאימוני האגרוף. באחד מהאימונים הללו הוא התגלה על ידי המאמן לאון בלר, שהחתים אותו על חוזה מקצועני ראשון ולקח אותו תחת חסותו.

בסופו של דבר ביוני 1931 יאנג פרץ הגשים את חלומו והפך לאלוף צרפת במשקל זבוב אחרי שניצח את ולנטין אנג'למן. בהמשך אותה שנה היהודי הקשוח המשיך להדהים את כולם וקטף גם את תואר "אלוף איחוד האגרוף הבינלאומי". אומנם שמו של תואר זה לא אומר לכם כלום, אך באותם שנים הוא היה שקול לאליפות עולם.

הוכתר לאלוף העולם כבר בגיל 20. "יאנג פרץ" בפעולה

כן חברים, כשהוא רק בן 20, יאנג פרץ הפך לאלוף עולם לאחר שניצח את המתאגרף האמריקאי פרנק ג'נרו לעיני 16 אלף צופים בשני סיבובים בלבד. אותו נוק-אאוט עוצר נשימה הפך את ויקטור מיידית לכוכב עצום בקנה מידה עולמי. אותן שנים היו היפות ביותר בחייו של מי שהתחיל את חייו בעוני מחפיר. עם חזרתו לתוניס חיכו לו לא פחות מעשרת אלפים איש בשדה התעופה ועוד כמאה אלף נוספים הציפו את שדרות ז'יל פרי בחגיגות הרשמיות שערכו לכבודו הרשויות.

"הוא היה כוכב על, מה שהיום אנחנו רואים אצל שחקני כדורגל כמו רונאלדו או מסי", משחזר יוסי בריח, מי שהיה שכנו ברובע היהודי. "מעמדו היה כה רם עד שמושל תוניסיה העניק לו מדליה והצהיר אל מול כל האומה שויקטור איחד את כולם, כשהוא מתכוון ליהודים וערבים", מציין בריח, שכיום מתגורר בבאר שבע ועוסק בתיעוד ההיסטוריה של היהודים בצפון אפריקה.

למרות ששנה לאחר זכייתו פרץ נפרד מהתואר המכובד אחרי הפסד לג'קי בראון האנגלי, הוא המשיך להיות אחד המתאגרפים הטובים בעולם באותה תקופה. מי היה מאמין שהילד היהודי הצנום שנולד בשכונות העוני של תוניס יגדל ויהפוך לאחד הגברים הנחשקים ביותר. ויקטור כמובן לא התבייש במעמדו החדש והחל לצאת עם הנשים היפות בעולם. לאחר רומן קצרצר עם הזמרת הבריטית ליליאן הארבלי הוא החליט למסד את הקשר עם שחקנית הקולנוע הצרפתית מירייל באלין.

היו אלו השנים היפות ביותר בחייו של המתאגרף היהודי, עם רקורד של 136 ניצחונות מתוכם 27 בנוקאאוט ובת זוגו הנוצצת שליוותה אותו לכל מקום, יאנג פרץ היה על גג העולם, רק שאז, כפי שכולנו יודעים הגיעה התקופה השחורה ביותר בתולדות האנושות. כמו חייהם של מיליוני בני אדם ברחבי תבל, גם חייו של ויקטור נהרסו לחלוטין. למרות שמשפחתו של אלוף העולם לשעבר ניסתה לשכנע אותו לחזור למולדתו לאחר כיבוש צרפת ב-1940, דבר לא עזר.

חברתו של "יאנג פרץ" ליליאן הארבלי. באותה תקופה הוא היה על גג העולם

"הרחובות בערו. התחילו לצוד יהודים בברלין ואחר כך גם בצרפת אבל כל הקריאות של הוריו ושל אחיו בנימין לחזור לתוניס לא שכנעו אותו והוא העדיף להישאר בצרפת", סיפר בריח. שנתיים לאחר מכן נתפס פרץ על ידי הנאצים ונשלח למחנות העבודה הארורים. ככל הנראה מי שהסגירה את המתאגרף היהודי היתה חברתו לשעבר, מירייל באלין. שחקנית הקולנוע הצרפתית התאהבה בקצין נאצי ומסרה את המידע שהביא ללכידתו.

הקרב של חייו: החזרה לזירה והשפלת הנאצים 
באותה שנה, מי שהיה עד לא מזמן אלוף העולם הנוצץ הושפל פעם אחר פעם כשהועבר למספר מחנות עבודה בצרפת ובסופו של דבר הגיע אל מחנה אושוויץ, שם נשלח לעבודה בכפייה במפעל לייצור גומי. פרץ, שלעולם לא נכנע לאף אחד, סרב להיכנע גם לאותם נאצים ארורים ובאחד מהימים ניסה לברוח מהמחנה המקולל. לצערו הרב, ניסיונו נכשל. באותו ניסיון בריחה כושל אחד מהקצינים הגרמנים שנכחו במקום זיהה את היהודי האלמוני ומכאן החל עוד פרק בקריירת האגרוף של יאנג פרץ, הפעם הוא לא נלחם בשביל כסף ולא בשביל תהילה, הוא נלחם כדי לשרוד.

מחנה אושוויץ. המקום הארור בו פרץ נלחם על חייו

אותו קצין חובב אגרוף כפה על ויקטור להילחם בקרבות ראווה שנועדו לשעשע את השומרים הנאצים במחנה, אלא שבניגוד לקרבות רגילים, באושוויץ לא היו מנצחים ומפסידים. מי ששרד, קיבל פרוסת לחם ותוספת מזון. "פגשתי אותו במחנה כשהיה בן 34, הוא דיבר רק צרפתית וכבר מהרגע הראשון היה חיבור בנינו", מתאר העיתונאי נח קליגר, ניצול השואה האחרון שנותר מבין אותה חבורת המתאגרפים שכללה 28 לוחמים יהודים ועוד שני גויים, אחד צ'כי ואחד פולני.  "הוא היה אלוף העולם הצעיר ביותר בהיסטוריה של האגרוף עד 52 ק"ג. הוא היה אולי 1.56 בגובה, אבל כמה שהוא היה קטן היה מתאגרף מצוין, הכוכב של הבלתי מעורער של המחנה".

על פי הערכות, יאנג פרץ ניצח ב-40 קרבות בזירה המקוללת באושוויץ, כולם בנוקאאוט. מהימנותו של הקרב המפורסם מבניהם, עדיין מוטלת בספק עד ימים אלו. כפי שהספקתם לגלות כבר בתחילת כתבה זאת, ויקטור, על אף גדולתו בזירה, היה בחור צנום למדי. כמובן שהגרמנים ניצלו את עובדה זאת וארגנו קרב ראווה מהודר בין היהודי הכחוש לאחד משלהם, קאפו גרמני ששקל למעלה מ-100 ק"ג.

העיתונאי נח קלינגר. ניצול השואה האחרון מחבורת המתאגרפים וחברו של פרץ. יד ושם

פערי המשקל לא הפריעו במיוחד למארגני התחרות, עבורם זאת הייתה עוד דרך להראות את ההבדלים המובהקים בין היהודים המטונפים לגזע הארי המשובח. בנוסף ליתרון הגודל (הקאפו שקל כ-40 ק"ג יותר מפרץ), הגרמנים גם דאגו להעביד את ויקטור בפרך בימים האחרונים לפני הקרב, שנערך באולם שהתמלא עד אפס מקום על ידי השומרים הנאצים ואלה השקיעו סכומים נכבדים בהימור על ניצחון מוחץ של גיבורם הארי. לתדהמת כולם, בשיחזור של "דויד מול גוליית", ניצח יאנג פרץ, היהודי הצנום בנוקאאוט מוחץ והשפיל את הגרמני. בפעם המי יודע כמה, התגלה אומץ ליבו וכוחו של יאנג פרץ הנפלא. בדיוק כמו התכונות שאפיינו אותו במהלך חייו, כך הלוחם הדגול מצא לבסוף את מותו הטרגי.

לזכור ולא לשכוח: הסוף הטראגי של הלוחם הדגול
היה זה במצעד המוות בשנת 1945, בעקבות התקרבות הצבא האדום לאושוויץ. בצעדה זאת הנאצים פינו בברוטאליות כל מי שנותר במחנות העבודה והצעידו אותם בתנאים לא אנושיים לכיוון גרמניה. פרץ, שהיה אחד האנשים הבודדים שהצליחו לשרוד את השהות הארורה באושוויץ ואת התנאים האיומים בצעדה, ניסה לגנוב לחם כדי לעזור לחבריו. צעד הירואי זה גם היה המעשה האחרון של היהודי האמיץ בחייו. הוא נתפס על ידי הנאצים, נורה בראשו מטווח אפס ונהרג במקום.

תמונה המתעדת את מצעדי המוות הארורים.

גם נח קליגר, חברו של ויקטור, הלך לצידו. "אחרי ארבעה ימים", הוא מספר, "קיבלנו פעם ראשונה מנוחה של כמה שעות אחרי שצעדנו כמו חיילים בשורות. החלטנו דוברי הצרפתית לצעוד יחד כדי לעזור אחד לשני. אחרי המנוחה הגרמנים אמרו לנו לחזור לכביש ולהסתדר שוב בשורות, אבל פרץ לא היה. שאלנו אחד את השני איפה הוא ומישהו אמר שהוא נכנס למבנה שעצרנו בסמוך אליו. ואז פתאום ראינו אותו באמת מגיח משם. הוא סחב שק שהיה יותר גדול ממנו וצעק לנו מרחוק 'מצאתי לחם, יש לכולם'".

"ויקטור רצה להצטרף אלינו כשעמדנו על כביש צדדי קטן. כל עשרים-שלושים מטר עמד שומר אס.אס ולידנו עמד שומר צעיר אחד. הוא ביקש ממנו להצטרף, אבל השומר הזה אמר לו שהוא לא יכול כי הוא סידר כבר את כולם. ויקטור ניסה להסביר לו שאנחנו חברים ולמרות ההתנגדות שלו סובב לו את הגב ובא לעברנו. אנחנו לעומתו, עמדנו עם הפנים לשומר הזה. ויקטור לא ראה את מה שהתרחש מאחוריו, אנחנו כן. השומר הצעיר דרך את הנשק וירה בו צרור".

כרזת הסרט שיצא ב-2013 לזכרו של המתאגרף היהודי

ב-22 בינואר 1945, בקרבת העיר גילוויץ, בפעם הראשונה מאז החלה מלחמת העולם השנייה, יאנג פרז הוכרע. "הוא נפל עם השק לקרקע", מתאר קליגר. "אנחנו קיבלנו פקודה להמשיך בדרך אחרי כמה דקות. השארנו אותו על כביש צדדי ליד גלוויץ, אדם שהיה אלוף עולם, אגדה בצרפת ובאירופה".

ויקטור לא נקבר לעולם, גופתו נותרה לקפוא אי שם בשולי הדרך המושלגת. מוות כה אכזרי למי שהיה אלוף העולם כבר בגיל 20. למרות סופו הטראגי, לעולם ועד ניזכור את היהודי הקדוש הזה בתור, יאנג פרץ, הלוחם היהודי הדגול שהשפיל את הנאצים.