כסחנים, אבל באמת: הכדורגלנים שעברו ל-MMA

כמה שחקני כדורגל אתם מכירים שיצא לכם לתהות מדוע הם בענף הזה? לא מבחינת היכולת (יש בוודאי הרבה שחקנים גרועים שלא פעם אתם שואלים את עצמכם איך הם במקצוע), אלא מבחינת הקשיחות. 

למה הכוונה? שחקנים שמשחקים חזק בצורה יוצאת דופן, אולי אפילו מוגזמת, שמרביצים, נותנים מכות מתחת לחגורה, מבצעים תיקולים משוגעים ומורחקים בתדירות גבוהה או בקיצור - שחקנים אלימים.

בואו נשחק משחק אסוציאציות קטן. אילו שמות קפצו לכם לראש כשקראתם את שתי הפסקאות הראשונות? ויני ג'ונס? יאפ סטאם? רוי קין? מרקו מטראצי? סביר להניח. אחרי הכל, הם באמת שחקנים קצת אלימים. לא פעם ראינו שחקן, מהרשימה שציינו למעלה או לא, מבצע עבירה כל כך חריפה, עם או בלי כדור, שלא הייתה מביישת ספורטאים שמתעסקים באומנויות לחימה.

אבל מה תגידו אם נספר לכם שישנם שחקנים, שחקני עבר אמנם (רובם פרשו בגיל מוקדם), שאם הם היו משחקים כיום, סטאם, ג'ונס, קין ומטראצי היו נאבקים על תואר "השחקן ההוגן של השנה". שחקנים שהיו כל כך חזקים, אלימים ואגרסיביים, עד שהבינו שמגרש הכדורגל הוא לא המקום בשבילם.

ז'וזה אלדו, דייגו נונייס וגאורגי קרחניאן שיחקו כולם כדורגל בצעירותם, עד שבשלב מסוים הם הבינו שהם לא בענף הנכון. השמות האלו בוודאי מוכרים לחלקכם, אבל לטובת אלה שלא, מדובר בשלושה לוחמי MMA (אומנויות לחימה משולבות) שבעברם שיחקו כדורגל בצורה מקצוענית, עד שהחליטו להוריד את נעלי הפקקים ולעבור להילחם בזירה. לפניכם סיפורם המרתק.

ז'וזה אלדו - כיסח על כר הדשא, המאמן המליץ לעבור להילחם
הראשון ברשימה הוא גם הלוחם הטוב ברשימה - ז'וזה אלדו, אלוף ה-UFC במשקל נוצה. אלדו כל כך טוב במה שהוא עושה, שאתר שרדוג, המסקר MMA, בחר בו כלוחם מספר אחת בעולם. אך עוד לפני שבחר באומנויות לחימה, החליט אלדו בגיל צעיר שהוא רוצה להיות כדורגלן.

אלדו נולד במנאוס שבברזיל, ובגיל צעיר ניסה את מזלו בקבוצות הכדורגל המקומיות. הוא שיחק מספר שנים בילדותו, עד שבשלב מסוים החליט לשנות כיוון. הוא טען שבגיל צעיר קיבל הרבה מכות, ובעקבות זאת בחר ללמוד קפוארה, כדי שיוכל להגן על עצמו. אלדו היה מתאמן בקפוארה מדי יום אחרי בית הספר, כשיום אחד, במהלך אימון שגרתי, ניגש אליו מאמן ג'יו ג'יטסו שהציע לו להגיע לשיעור ניסיון.

כשהוא בן 17 בלבד, עם מזוודה בודדת, עזב אלדו את עיר הולדתו לטובת העיר הגדולה, ריו דה ז'ניירו, כדי להקדיש את חייו לאומניות הלחימה, או יותר נכון ל-MMA. מאז זכה באליפות העולם והפך לאחד הלוחמים המוערכים כיום.

"שיחקתי כדורגל בצורה מאוד אלימה, חיפשתי יותר להרביץ לשחקנים מאשר להבקיע שערים", נזכר אלדו. "המאמן שלי אמר לי שכדאי לי לחשוב על ענף ספורט אחר, אולי לחימה. איזה מזל שהקשבתי לו".

ז´וזה אלדו עם דוד לואיז וניימאר. בתסריט מסוים, היו יכולים לשחק יחדיו

אלדו לא שוכח את החלום שלו בתור ילד, להפוך לכדורגלן מקצועי, ולא פעם אמר כי הוא מתכוון לחזור לענף לאחר שיסיים את הקריירה כלוחם MMA. "אני מאוד אוהב כדורגל", הודה אלדו, "אם לאחר הקריירה שלי אוכל להשתלב בענף זה יהיה נהדר. אני חושב שהיה יכול להיות לי עתיד ככדורגלן בליגה הראשונה בברזיל, אבל הגורל הוביל אותי ללחימה".

ומי הכדורגלן האהוב עליו? "אני מעריץ ענק של דייגו מראדונה. כן, אני יודע שהוא ארגנטיני ואני ברזילאי, אבל מה לעשות - אני פשוט אוהב את השחקן הזה".

גאורגי קרחניאן - מספרטק מוסקבה דרך חימנסטיק טראגונה
נמשיך עם הלוחם הכי פחות מוכר ברשימה, גאורגי קרחניאן. סיפור חייו של הלוחם בן ה-28 כל כך מרתק, שבקלות היה מחזיק כתבה בפני עצמה. אבל זה כבר לפעם אחרת. קרחניאן נולד במוסקבה להורים ארמנים ובגיל צעיר היגר לארצות הברית. הוא טרם נלחם בארגון הגדול מכולם, ה-UFC, אבל בארגון קצת פחות מוכר, ה-WSOF, הוא כבר משמש כאלוף. גם כן במשקל נוצה.

הארמני-רוסי-אמריקני מחזיק במאזן מצוין - 23 ניצחונות, שלושה הפסדים ותיקו, כולל ניצחונות על דין תומאס והירויוקי טקאיה, להם היסטוריה ב-UFC וב-Strikeforce בהתאמה. בעבר קרחניאן לחם גם בבלאטור, אך לא הותיר את חותמו, וכעת, בעזרת ה-WSOF, הוא מנסה להגיע לקדמת הבמה.

מי שראה בעבר קרב של הלוחם הארמני, לא יכול היה להתעלם מהבעיטות הנדירות שלו. העוצמה, הדיוק והטכניקה משאירים פעם אחר פעם את הצופים פעורי פה. לאיכות הבעיטה של קרחניאן יש סיבה. הוא כנראה הכדורגלן הכי טוב ברשימה שלנו, וזה שיכול היה להגיע הכי רחוק.

גאורגי קרחניאן בפעולה. הנשק העיקרי - הבעיטות

כבר בגיל צעיר נחשף הארמני לכדורגל. זה קרה ב-1994, כאשר ראה את המונדיאל בו זכתה נבחרת ברזיל. כשראה את רונאלדו, רומאריו, רוברטו באג'יו וגיאורגי חאג'י באותו טורניר, החליט שזה ענף הספורט בו הוא יעסוק למשך שארית חייו. הוא החל לשחק בטורפדו מוסקבה ולאחר שנים לא רבות עבר ליריבה העירונית, ספרטק.

דווקא כשהחל להראות ניצוצות בספרטק, משפחתו החליטה לעבור לטראגונה, ספרד. גאורגי הצעיר לא ויתר על החלום, והוא החל להתאמן בחימנסטיק דה טראגונה, כיום בליגה השלישית בספרד. עוד לפני שהסתגל לחיים החדשים, משפחתו שוב החליטה לשנות מיקום, והיגרה לארצות הברית, כשגם שם מצא הילד הצעיר את מקומו.

גאורגי קרחניאן עם עוד בעיטה כואבת

המשפחה הגיע לקליפורניה, שם קרחניאן החל להתאמן עם סן דייגו. בשלב מסוים החליט שהכדורגל לא בשבילו. הוא ניסה עוד קצת בכדורגל אולמות, עד שהחליט לפרוש ולחפש ענף ספורט אחר לעסוק בו. הוא גילה את עולם ה-MMA, לאחר שהחל לעסוק בג'יו ג'יטסו ברזילאי. שישה חודשים בלבד אחרי שהחל להתאמן בג'יו ג'יטסו, הוא ערך את קרב ה-MMA הראשון שלו, אותו ניצח כמובן. אגב, הקבוצה האהובה עליו היא ברצלונה. השחקן? "ליאו מסי כמובן".

דייגו נונייס - בברזיל חשבו שיגיע רחוק
הלוחם האחרון ברשימה שלנו הוא דייגו נונייס. כמו אלדו, גם הוא ברזילאי, וכן, גם הוא נלחם במשקל נוצה. נונייס לחם בזירה הגדולה מכולן - זירת ה-UFC, אך לא הצליח להשאיר חותם ועבר לבלאטור. הוא רשם מספר ניצחונות מרשימים בקריירה, על לוחמים כמו רפאל אסונסאו, מייק בראון ומני גמבוריאן, והפסיד לאחרים דוגמת דניס סילבר, ניק לנץ וקני פלוריאן, שגם הוא שיחק כדורגל בעבר.

דייגו נונייס. היה כדורגלן סופר-כישרוני

בתור מתבגר, נונייס נחשב לשחקן כדורגל אדיר. אבל באמת. שחקן מדהים, שניבאו לו קריירה מזהירה בענף. "שיחקתי מספר שנים בכמה קבוצות מקצועניות בדרום ברזיל", נזכר נונייס, "הייתי כדורגלן ידוע בעיר שלי. כולם חשבו שאמשיך לקריירה בענף, אך אני בחרתי במקצוע אחר. בפעם הראשונה שנלחמתי, אנשים שאלו 'מה לעזאזל, הוא לא כדורגלן?".

"היה שלב בחיים שבו שיחקתי כדורגל ונלחמתי באותו הזמן. הייתי צריך לבחור אם ללכת לכאן או לכאן. בגלל שהייתי כדורגלן כל כך טוב, אנשים לחצו עליי להמשיך בענף, אך אני הלכתי עם הלב שלי ובחרתי באומניות הלחימה".