המסלול המהיר למטה: כך אשדוד חזרה ללאומית

ארבע עונות אחרי שעלתה לראשונה בתולדותיה לליגה הבכירה, מכבי אשדוד נפרדה אמש (ראשון) באופן כמעט רשמי מליגת העל לאחר הפסד החוץ 83:72 לבני הרצליה במאבק ההישרדות.

במידה ואשדוד הייתה מנצחת וחולפת על פני הרצליה שעד אמש לא ניצחה בעידן מולי קצורין, הייתה זו הקבוצה מהשרון לעלות על שולחן הניתוחים. אולם הפסד מספר 13 לאריק אלפסי חרץ את גורלה המר של הקבוצה הדרומית בליגה הראשונה בישראל.

נתחיל עם תקציר האירועים. בעקבות צמצום הליגה מ-12 לעשר קבוצות עקב מחסור בתקציב בקרב מספר קבוצות, אישרה המנהלת בפגרת 2010 את השתתפותה של מכבי אשדוד בליגת העל. לצד שועל ותיק ואנדרוג מצליח במהלך קריירת האימון של עופר ברקוביץ', צירפה העולה הטרייה את האייקון הישראלי מאיר טפירו, אשר נחשב באותו העת לפנסיונר והתקשה למצוא קבוצה. לידם, בסיוע איש סקאוטינג רב שנים ואיש כדורסל מבריק בדמות ה-GM שי האוזמן, הונחתו בעיר הנמל זרים מבטיחים כמו ג'וש קארטר, ג'וש דאנקן וראמל בראדלי.

הקבוצה הפתיעה רבות, סיימה את העונה הסדירה במקום השישי ונעצרה ברבע גמר הפלייאוף ע"י הפועל ירושלים. כמו כן, האשדודים העפילו עד לשלב חצי גמר גביע המדינה שם הודחו ע"י מכבי תל אביב.

בעונה שלאחר מכן נשמר שלד השחקנים ולתקופת הלוק-אווט ב-NBA הצטרף הפורוורד הצעיר מפילדלפיה קרייג בראקינס. לאחר ניצחון  1-3 בסדרת רבע הגמר מול הפועל גלבוע/גליל וניצחון בחצי הגמר על מכבי ראשל"צ, העפילה הקבוצה של ברקוביץ' עד לגמר הפיינל פור. התוצאה במשחק הגמר כבר לא שינתה דבר כי אשדוד כבר הייתה על המפה ואת הניצחון שלה היא כבר השיגה.

עופר ברקוביץ´. בלעדיו הדרומיים התחילו להתרסק (חגי ניזרי)

הצלחתה של הקבוצה שידרגה גם את שחקניה כאשר דאנקן, בראדלי וטפירו עשו דרכם לבירה ואילו ג'וש קרטר לכסף הגדול ברוסיה (וכעת משחק בשורות אלופת איטליה סיינה). אלכס טיוס מפלרודיה הנפיק אזרחות ישראלית וחוזר ע"י מכבי ת"א אך דחה את הגעתו לצהובים בעונה, אחרי שנה נהדרת בקאנטו.

העונה שעברה הייתה נקודת המפנה במועדון בעיקר בשל מאבקי השליטה. הצעד המשמעותי ביותר שנעשה, וזה שפגע קשות בפן המקצועי של הקבוצה, היה עזיבתו של המנהל המקצועי האוזמן.

בסיום אותה עונה שכללה הפסדים בגמר גביע ווינר ובחצי גמר גביע המדינה, עופר ברקוביץ' פוטר מאימון הקבוצה וכיום למקרה ששכחתם, אותו ברקוביץ' עומד בראש המערכת המקצועית של הלהיט של הליגה, עירוני נס ציונה אשר בעונתה הראשונה בליגת העל הספיקה לרשום ניצחונות על מכבי והפועל ת"א, הפועל ירושלים ומכבי חיפה.

ברקוביץ´, טפירו והאוזמן. הקבוצה ידעה ימים יפים יותר (יוסי ציפקיס)

חזרה לכישלון. אחרי עזיבתו של ברקוביץ' ראשי אשדוד חיפשו לשחזר את ההצלחה. תחילה אפי בירנבוים ולאחר מכן ליאור ליובין סירבו לתפקיד ולבסוף בקבוצה נחת נתי כהן הצעיר בעונתו הראשונה כמאמן בליגת העל.

הטענה כי מאמן טירון בליגה הבכירה אינו יכול להצליח הופרכה לאור הצלחתם של בראד גרינברג בחיפה ונדב זילברשטיין בנס ציונה, כאשר גם מתן חרוש השאיר את בני הרצליה בליגה. אך לכהן, בניגוד להפתעה אחת בתחילת העונה אז אשדוד ניצחה 80:83 את ירושלים במלחה, כלום לא התחבר. הקבוצה הדרומית ספגה חמישה הפסדים בפחות משש נקודות הפרש והפסד אחד במשחק סופר-דרמטי בהארכה לנס ציונה, 101:103 אחרי שאיבדה יתרון 29 נקודות.

בליגה בה קיים חוק ישראלי-רוסי בעוד שברוסיה "החוק הרוסי" מת ממזמן, קבוצות חייבות להחתים בראש ובראשונה ישראלים בכירים. מהשלישייה של דרור חג'ג', גוני יזרעאלי ומשה מזרחי נשאר רק האחרון ובאשדוד הוחתמו שחקנים בינוניים המתאימים בעיקר לליגת הלאומית.

משה מזרחי. הישראלי הבכיר האחרון שנותר באשדוד (חגי ניזרי)

רביעיית הזרים שעגנו באשדוד היו מרכוס דאב מאשקלון, קני הייז מהגלבוע, ראיין פירסון מאוקראינה והנווד אולי ביילי. את הפגמים החלו בצוות המקצועי לגלות במהרה וביילי היה הראשון לשלם את המחיר כאשר במקומו חזר הסקורר אוסטין פרימן לקדנציה שנייה והוביל את הקבוצה לניצחון הגדול בירושלים עם 22 נקודות רגע אחרי שנחת מהמטוס. דאב, יעיל ככל שיהיה הוא פאוור פורוורד שנקלע במרמה לעמדת הסנטר וחתום שנתיים ברציפות על הורדת קבוצות ליגה (אשתקד עם אשקלון).

שלושה מתוך ארבעת משחקי הקבוצה בפתיחת העונה היו מול קבוצות המדורגות בפירמידה הבכירה של הליגה ובאשדוד החלו להפנות אצבע מאשימה כלפי השחקנים. פרימן שוחרר ובמקומו הגיע חאבייר סילאס. פירסון, עם ממוצעים של כמעט 12 נקודות ו-7 ריבאונדים למשחק, "לא התאים מקצועית", עזב וחתם באנטוורפן הבלגית שם הוא מעמיד כמעט 15 נקודות לצד 6.7 כדורים חוזרים בממוצע.

אגב, אתמול במשחק הירידה של אשדוד כאשר המחליף של פריסון, אר טי גווין סיפק משחק מזעזע נוסף עם שתי נקודות בלבד ושלישי ברציפות כשהוא קולע פחות מדו-ספרתי, פירסון סיפק דאבל-דאבל מפלצתי של 37 נקודות ו-10 ריבאונדים בניצחון על אלאסטר.

גווין הוא אחד הנפילות הכואבות של העונה. השחקן אשר נחתך מצרפת ושוב מפולין, נמצא הרבה מעבר לשיאו. הוא הגיע לליגה של גבוהים "נמוכים" וזריזים ומי שנראה כגבוה מאסיבי חיצונית התגלה כחלש ורכרוכי על המגרש שלא עוזר בריבאונד (ממוצע של 3.9 למשחק) ומתעקש להפגיז מחוץ לקשת.

אר טי גווין. אחת הנפילות הגדולות של הקבוצה (שי לוי)

שחקנים בקבוצה העידו כי הבאתם של גווין ואלייז'אה מילסאפ על חשבונם של פרימן ופירסון פגע במרקם הקבוצתי, שלא לדבר על פציעות חוזרות וחוסר מזל טוטאלי ממנה סבלה הקבוצה שאיבדה במהלך העונה את כל הקו האחורי הישראלי שלה (גל איתן, ליאור ליפשיץ, אלעד הופמן וזאק רוזן).

מילסאפ, על פי תיאורים מחדר ההלבשה, הוא שחקן אגואיסט שנופל בין העמדות ולא מחויב לקבוצה או למאמן. בנוסף, הוא לא התחבר ולא התחבב על חבריו למלתחה. בכללי, האח של כוכב אטלנטה, פול מילסאפ לא מצא עצמו באירופה ושיחק בעיקר בליגת הפיתוח של ה-NBA.

גם אירועים מחוץ למגרש השפיעו באופן שלילי על הקבוצה ולא סייע לה במאבקי הירידה. מתקן האימונים של אשדוד עובר שיפוצים כבר תקופה ארוכה כשהוא חסר קיר לחלוטין. בנוסף, ראש העיר קיצץ בתקציב, הקהל נטש לגמרי והקבוצה נכנסה לסחרור מקצועי וכלכלי שלא השאיר לה סיכוי להתקיים בליגה הבכירה.

אריק אלפסי. גם הוא לא הצליח להוציא את הקבוצה מהבור (משה חרמון)

גם למאמן המחליף אריק אלפסי יד בכישלון המקצועי. כאשר קבוצה מחליפה מספר רב של שחקנים הקושי להתחבר על המגרש תוך כדי תנועה גובר משמעותית ואחת הבעיות הגדולות יותר של אלפסי הייתה שהשחקנים לא נלחמו בשבילו. הבאתו של דויד קוביאן מחיפה סייע בעיקר לאלופת המדינה לחסוך בעלויות.

אלפסי ידע ימים יפים יותר כשאימן בהצלחה את נתניה של אדריאן בנקס ורומאו טראוויס ואת אשקלון עם רביב לימונד ודווין מיטשל, אך בסופו של דבר כהן עם מאזן 8-2 ו-25% אחוזי הצלחה ואלפסי עם מאזן 13-3 לצד 23% אחוזי הצלחה, לא  הצליחו לעצור את הספינה השוקעת.

בארבע העונות האחרונות מאזן הקבוצה הוא 63-41 בעונה הסדירה.