כמעט שנה עברה מאז נכנס רואה חשבון אהוד רצאבי לתפקיד יושב ראש ההתאחדות לספורט נכים. שנה שבמהלכה הצליחה המשלחת הפראלימפית למשחקים בטוקיו לחזור לישראל עם תשע מדליות, אך באותה שנה גם התרחשה "הפרדת רשויות" בין ההתאחדות לספורט נכים לוועד הפראלימפי. השתיים מלכתחילה היו עמותות שונות, אלא שעד השנה הן עבדו ביחד ואילו מהשנה הן עובדות בנפרד.
רצאבי נחשב לאחד מרואי החשבון הגדולים והמוכרים בישראל, ומלבד התפקיד הזה מחזיק והחזיק בעברו במספר תפקידים, בעיקר בעשייה הציבורית כמו יו"ר איל"ן עד לאחרונה במשך 16 שנים, יו"ר האסיפה הכללית של תיאטרון ענבל, יו"ר ועדת המלגות של הסוכנות היהודית וקונסול כבוד של סרי לנקה. רגע לפני שיסגור שנה בתפקיד, הוא התפנה לספר ל-ONE על העשייה האחרונה והתוכניות לעתיד.
"עברנו שנה לא פשוטה", פתח רצאבי את דבריו, “הוועד הפראלימפי וההתאחדות לספורט נכים עבדו יחד עם מנכ"ל משותף ועם אותם הצוותים, הוועד הפראלימפי החליט על ניתוק הנהלתי אז החיתוך הזה עשה את שלו. אני בא עם ראייה שונה, אחרי 16 שנים כיו"ר אילן, מאז 2006 ועד יוני האחרון. כל הנושא של אנשים עם מוגבלויות לא חדש בשבילי, הראייה שלי מאז ומעולם זה שהספורט הוא חלק מתוך אנשים עם מגבלות. זה כמובן לא רק ספורט אבל יש לי את הראש שלי, אני רואה את הספורט כחלק אינטגרלי מתוך מה שאפשר לעשות יחד עם אנשים שיש להם מוגבלות”.
ורוניקה גירנקו, עמי דדאון ויעקב ביננסון (איציק בלניצקי)“הספורט הוא דבר אחד ויש דברים נוספים שאני כן רוצה לתכנן ולעשות בשיתופי פעולה, תהליכים חייבים להיות סינרגטיים, אדם לא יכול לבוא ולהגיד שהוא יודע את הכל או שאדם אחד עושה הכל. תמיד בכל הדברים הללו שיש רגולציה או מגבלה תקציבית רוצים לעשות דברים רחבים יותר. אני מחפש את התהליכים שבהם אני יודע לשתף פעולה”. רצאבי נתן דוגמא מעברו: “כיו"ר אילן וענבל חיפשתי דרך לשתף פעולה. לקחנו מענבל כמה רקדנים מקצועיים והקמנו להקה שמתאמנת כדי להקים להקת מחול מודרני שמותאמת למגבלות. אלו דברים שגורמים לאנשים עם מוגבלות לצאת מהאזור הנוחות שלהם, הנקודה היא שאפשר לעזור לבן אדם ספציפי”.
יו”ר ההתאחדות לספורט נכים המשיך: “בהתאחדות לספורט נכים יש לנו את בית חינוך עיוורים בירושלים. חילקנו מלגות ל-29 לקויי ראייה ועיוורים להשכלה גבוהה, ביניהם אני בטוח שאמצא מישהו שיוכל לעזור גם לספורטאים ביום שאחרי הספורט. דבר ראשון, אני תמיד אומר לספורטאים ‘קודם כל השכלה’, כי בלי זה אי אפשר למצוא תעסוקה, בוודאי ובוודאי עם מגבלה פיזית. לצערי עדיין מסתכלים בעין חשדנית על חבר'ה עם מגבלה מסוימת, או שמתייחסים לבן אדם על כיסא גלגלים כאילו שמשהו לא תקין אצלו וזה רחוק מהמציאות.
”אני מחפש את התהליכים הסינרגטיים, בראייה שלי זה לקחת את הספורטאים האלה ולהכין אותם ליום שאחרי. לספורט מתחברים, להישגים מתחברים, אדם שמסיים תואר בהצטיינות פחות מעניין מספורטאי שזוכה במדליה, קל להתחבר לזה וזה מביא כמה דברים. אתה פוגש את האישיות של הספורטאים, קל יותר להביא להם ספונסרים וכסף וכמובן שזה מעצים את הספורטאי אישית. כל ספורטאי שזכה במדליה עובר תהליך”.
איך כל זה מתחבר אל הרמה התקציבית?
“תקציב ההתאחדות עומד על 12 מיליון ש"ח כש-90 אחוז מהסכום מגיע מתקציב המדינה, השאר זה ספונסרים למיניהם. אני רוצה להגדיל את נתח התרומות, מותר לנו ואני עובד מול כמה חברות כדי לעשות את זה. ספונסר שאין לו את פאריס (האולימפיאדה הבאה), בסוף לפעמים זה לא יעניין אותו. אני עדיין חושב שהחלוקה לשתי עמותות היא לא סבירה, אומנם זה קרה בגלל רגולציה, אבל זה לא נכון. חבל שההפרדה הזאת נעשתה ונקווה שבעתיד נעבוד בשיתוף פעולה כי ההפרדה הזאת היא לא טבעית ונוצרה כתוצאה מתחרות, ולדעתי זאת תחרות לא בריאה. נצטרך למצוא את הדרך לשפר את זה, וזה מה שאני מתכוון לעשות. בנוגע לתקציב, יש קרנות שיש להן מטרה לתמוך בפעילות על האג'נדה שלהם, לא חסרות קרנות כאלו בנושאים שונים ומגוונים וזה משהו שאפשר לעשות דרך הספורט”.
רו״ח אהוד רצאבי (חגי מיכאלי)יש כמה קשיים מאוד גדולים, כמו היכולת לאתר ספורטאים צעירים ובעיית המתקנים. איך אפשר לשפר את זה?
“לגבי איתור הספורטאים – אין ספק שאנחנו בתקופה של חילופי דורות וצריך לאתר את הספורטאים הבאים וגם למצוא לזה תקציב כדי לאמן אותם. לפני מספר חודשים עשינו כנס עם כל ראשי הענפים, גם היכרות ביניהם וגם במטרה לחפש את התוכנית הבאה. אם מדברים על מתקנים, כמו שאמרתי שיתופי פעולה זו הדרך, להשתמש במתקנים גם לא של הספורט הפראלימפי כדי לעזור.
“יעקב ביננסון, מאמן נבחרת השחייה, פתח לאחרונה קבוצת שחיינים ברמת גן שהוא מאמן. הבסיס זה שיתוף פעולה בין ההתאחדות לוועד, כל עוד זה לא גוף אחד, בנוסף לשיתוף פעולה בין איגודים למיניהם של ספורט פראלימפי ולא פראלימפי. אני אדבר עם שר הספורט על הגדלת התקציבים, שיתוף פעולה עם הרשויות המקומיות שמתקצבות אגודות והנושא של ספורט פראלימפי דווקא ברשויות הגדולות ששם יש תקציבים גדולים יותר. המטרה היא להגדיל את המודעות לספורט הפראלימפי”.
מורן סמואל עם מדליית הכסף בטוקיו (לילך וייס- רוזנברג)רצאבי המשיך: “יש אצלנו חשיבה על מיתוג מחדש כדי להנגיש את הספורט הפראלימפי לאוכלוסיה, שזה יהיה קליט יותר. המטרה שלנו היא לתווך לאדם האחר את הספורט הזה. מטרת העל, חוץ מלייצר ספורטאים פראלימפיים, היא לעזור ליצור קהילה יותר בריאה, חברה חכמה שמקבלת את האחר יותר מכל צורה שהיא בלי קשר ללקות כזאת או אחרת.
מה המטרות שלך לשנה הקרובה?
“הגדלת התקציב, מעורבות של הרשויות המקומיות, הכנסת ענפי ספורט נוספים תחת המעטפת של ההתאחדות לספורט נכים כמו ריקוד, טיפוס ועוד, שיתופי פעולה עם ועדים נוספים בינלאומיים וכמובן שיתוף פעולה עם הוועד הפראלימפי, שם נקבל בברכה כל שיתוף פעולה. המטרה היא לא לחזק את יושבי הראש או ההנהלה, אלא את הספורטאים.
“המטרה לקחת תקציבים ולאתר את פרחי הספורט, הילדים. בדרום, בצפון ובכל הארץ ולהביא אותם לספורט, גם אם זה בהתחלה שיקומי ורק אז אולי תחרותי, עדיין הרווחנו כי זה ישרת לי גם מטרות אחרות, שזה שוויון, הבנה, הכלה וקבלת האחר. אחד הדברים החשובים זה שלא יהיה הבדל בתפיסה – ספורטאי הוא ספורטאי, לא משנה אם הוא הולך או יושב על כיסא גלגלים. זה מישהו שמפאר את היושבים בישראל וגם את עצמו כחלק מהתהליך שלו בתור אדם בוגר, עצמאי בקהילה”.