נבחרת וויילס היא כל מה שהכדורגל הישראלי היה רוצה להגיע אליו. האבולוציה הזו של נבחרת כושלת שהפכה מאפורה, משעממת ולוזרית לכזו שעושה לאט לאט את הדרך להצלחה הגדולה ומעפילה בהדרגתיות לטורנירים גדולים. הרי ב-2015 עוד חשבנו שיש לנו סיכוי מול הדרקונים האדומים. ישראל הוגרלה במוקדמות יורו 2016 בין היתר עם בוסניה וגארת’ בייל וחבריו, ורבים חשבו שסוף סוף מדובר בהגרלה שוויונית, אבל ברצינות, איפה אנחנו היינו ואיפה הם? ישראל חטפה 3:0 מהדהד בסמי עופר מצמד של בייל ושער נוסף של ארון ראמזי והבנו שאנחנו אפילו לא בכיוון. היא לא העפילה למונדיאל 2018.
2015 הייתה בדיוק השנה שהכדורגל הוולשי עבר את השינוי לו ייחל במשך שנים, התהליך עליו כל כך אוהבים לדבר. גם לא צריך להיות נאיביים, זה לא היה קורה בלי הדור הכי מוצלח בתולדות הנבחרת הצנועה שכלל כוכבים גדולים כמו בייל וראמזי, אבל חל גם שינוי בתפיסה של וויילס – הבנה כזו שמעכשיו משנים פאזה והכל אפשרי. ביורו 2016 כבר היה ברור לכולם שמדובר בנבחרת אחרת, חדשה וכזו שצריך לחשוש ממנה.
הנבחרת אותה אימן אז כריס קולמן היממה את אירופה כשהגיעה עד לחצי גמר אליפות אירופה עם קמפיין היסטורי של בייל, שהיה באותה תקופה לאחד משלוש השחקנים הטובים בעולם, ואז כבר היה ברור לכולם – וויילס בליגה של הגדולות. התהליך הושלם ב-5.6.2022, תאריך שיזכרו בוויילס לדורות – התאריך בו הנבחרת הלאומית שבה למונדיאל לראשונה מאז 1958. 64 שנים וויילס לא הייתה בגביע העולם והשיגעון היה היסטרי. הדרקונים פגשו בפלייאוף המונדיאל את אוקראינה הפצועה, בייל הרים כדור שאנדריי ירמולנקו נגח לשערו וההיסטוריה קרתה.
אז איך ממשיכים מפה? איזה שיאים עוד אפשר לשבור? אז זהו, שהנקודה בה וויילס נמצאת מושלמת עבורה. אין לה מה להוכיח, היא עשתה את הבלתי ייאמן ונראה שמעכשיו כל השאר זה בונוס. בניגוד לחברה הבריטית מאנגליה, הדחה של הוולשים כבר בשלב הבתים בקטאר לא תיחשב לכישלון, אך הבית שקיבלו בייל וחבריו הוא גם לא כזה שלא ריאלי להעפיל ממנו לשמינית הגמר וגם אחד הפתוחים בגביע העולם הקרוב.
אנגליה מעל כולן, אך נוטה לפשל ולהציג יכולת מאכזבת בעיקר בשלבים המוקדמים של טורנירים גדולים, הכדורגל בארה”ב מתפתח, אך הנבחרת הוולשית לא נופלת מבחינת איכות מהאמריקאית, ואיראן אמנם יכולה להפתיע, אך חלשה באופן משמעותי ביחס לשאר.
ב-1958 הוולשים הגיעו עד לרבע הגמר במונדיאל בשבדיה, אז הפסידו רק לזוכה בסופו של דבר – ברזיל הגדולה של פלה. ספק רב אם וויילס מסוגלת לשחזר הישג שכזה גם בקטאר, בעיקר בשל העובדה שהיא פשוט לא איכותית מספיק ביחס לשאר, ולכן כל הצלחה שלה במונדיאל הקרוב תיחשב להישג אדיר.
סופרבייל דחה פרישה ויעטה שוב את הגלימה
בייל הוא האיש המרכזי בוויילס וכך יהיה עד שיפרוש, אבל בעצם איש היא לא המילה הנכונה כאשר מתארים את הכוכב בן ה-33. כשבייל מגיע לנבחרת הלאומית הוא נהיה גיבור על, הוא חוזר להראות את הניצוצות והיכולת יוצאת הדופן שכולם זוכרים לו ולרגע נראה כאילו הוא חזר לגיל 23 – אז חורר רשתות במדי טוטנהאם.
וויילס היא אהובת ליבו של בייל, שחקן שמזמן איבד את התשוקה לכדורגל, אך לא לנבחרת שלו. הוא רואה בנבחרת הלאומית שליחות, מבין את החשיבות שלו והציפייה של עם שלם שהוא יהיה זה שירגש אותם. אז הוא נקרא אל הדגל. השנים האחרונות בריאל מדריד והשנאה של הקהל הלבן כלפיו גרמה לו לאבד את הרגש לכדורגל ולראות בכך בעיקר כעבודה, אחת כזו שהוא מרוויח ממנה המון כסף ולכן הוא ממשיך. יחד עם זאת, בייל כבר עשה הון כדי לא לדאוג מבחינה כלכלית גם לדורות הבאים שלו ולכן בשנה האחרונה לא פסקו הדיווחים על כך שהכוכב מתכוון להודיע על פרישה מכדורגל.
לפני פלייאוף העלייה למונדיאל מול אוקראינה לכולם היה ברור משום מה שבייל מתכוון להודיע על פרישה במידה ו-וויילס לא תעפיל לגביע העולם. העפלה למונדיאל עם וויילס הייתה כל מה שנשאר לכוכב הכי גדול שלה כדי להשלים קריירה מושלמת, ולכן הדיווחים על כך ששקל פרישה במידה ולא ישיג את זה עושים קצת היגיון.
בייל יכול ‘למות בשקט’. הוא השיג הכל בכדורגל – אליפויות ספרד ואירופה, שערים בגמרים של ליגת האלופות, הגעה לחצי גמר יורו ועכשיו העפלה למונדיאל. הוא כבר מזמן הפך לשחקן הוולשי הגדול בכל הזמנים ועבר ללוס אנג’לס כדי לנקות את הראש מרעשי רקע והרעל שהיה סביבו במדריד. גם ב-LA בייל לא מרבה לשחק, אבל כשהוא עושה זאת הוא שוב מראה כמה גדול כאשר הדוגמה המושלמת לכך הוא שער השוויון הדרמטי שלו בדקה ה-128 בגמר ה-MLS שסידר לקבוצתו פנדלים וזכייה ראשונה בתואר.
ולמרות זאת, וויילס באה בסדר החשיבות לפני הגולף – ככל הנראה התחביב שהוא מתכנן לעצמו לימים הרגועים של אחרי הפרישה, וזה אומר הכל. בקטאר הוא יעטה אולי בפעם האחרונה את הגלימה וינסה לסחוף את הדרקונים האדומים לעוד הצלחה מפתיעה ומסחררת, וכשהוא בנבחרת, מישהו יכול להמר נגדו?
חורבן אגדת העבר ייצר אגדה חדשה?
ב-2018 איפשרו לראיין גיגס לעשות תיקון בוויילס ולהוביל אותה כמאמן להצלחה שלא הצליח להביא כשחקן וקפטן הנבחרת. אין יותר מדי מה להגיד על הקדנציה של גיגס בוויילס – הדרקונים האדומים לא הרשימו יתר על המידה וגם לא התבזו והציגו יכולת רעה. הנבחרת לא ממש השתנתה ודי נשארה במקום, אבל אז הכל השתנה. הפרשה החמורה בגללה גיגס נעצר בחשד לתקיפה והתעללות פסיכולוגית בבת זוגו, התפוצצה ואגדת העבר של וויילס הושעה ולאחר כמה חודשים התפטר באופן רשמי כדי להתרכז בענייניו המשפטיים.
לאורך כל תקופת ההשעיה של גיגס, מי ששימש כמאמן הזמני היה עוזרו רוב פייג’, שהפתיע עם עבודה טובה מאוד שבהמשך, עם התפטרות גיגס, זיכתה אותו גם בתפקיד המאמן הקבוע. פייג’ הוא לגמרי סיפור סינדרלה. שחקן הגנה בינוני שהעביר את רוב הקריירה בווטפורד ובהמשך עבר לליגות הנמוכות. כמאמן, היה נראה שהוא בדרך לקריירה דומה כשבין 2014 ל-2016 אימן את פורט וייל מהליגה הרביעית באנגליה וב-2017 הדריך את נורת’המפטון מהליגה השלישית.
אך אז הגיעה המשרה בנבחרת וויילס ששינתה הכל. פייג’ קיבל את ההזדמנות לאמן את הנבחרת הצעירה של וויילס ועשה עבודה טובה מאוד עד 2019, כזו שסידרה לו את התפקיד כעוזרו של גיגס. לא מדובר בגאון כדורגל ומאמן חדשני עם שיטות משחק שלא נראו עד היום, אלא כאחד העם – וזה בדיוק הקסם שלו והסוד לאהבה הגדולה לה הוא זוכה. השחקנים אוהבים אותו מאוד ואת היחס שהוא מעניק להם ומערכת היחסים בינו לבין בייל מדהימה.
בשנה האחרונה פייג’ הפך לשומר הסף של בייל ובצד כל הביקורות על האכזבה מהיכולת של הכוכב בריאל מדריד, המאמן ידע להרים את רוחו באופן קבוע ולהבהיר שמדובר בקפטן ובכוכב הכי גדול של הנבחרת. בייל ידע להחזיר ובכל פעם שנשאל על עמדת המאמן (כשפייג’ עוד היה מאמן זמני) הוא הבהיר שיש רק מאמן אחד וזה פייג’.
הוולשים מטורפים על פייג’. גיגס אמנם היה אהוב ליבם כשחקן, אך כמאמן השערוריות ואורח החיים הלא מוסרי שלו ייצג מבחינתם את כל מה שרע. מנגד, המאמן החדש, זה שסחף אותם למונדיאל ראשון מזה נצח, מייצג את התקווה. כעת, אחרי שכבר מתח את הסגל שלו לקצה גבול היכולת, הוא ינסה לעשות זאת שוב.
הכוכב הבא
ספק אם אי פעם יהיה לוויילס כוכב ברמה של גארת’ בייל, מכל הבחינות. העוצמות הפיזיות שלו, המהירות, יכולת הבעיטה וכושר המנהיגות אלו תכונות שלא נראו מעולם בקרב שחקן מהנבחרת הצנועה וכשהקיצוני מ-LA לובש את המדים האדומים הוא אוטומטית מאפיל על השאר.
יחד עם זאת, קרבה השעה שבה בייל יודיע על כך שסיים את דרכו בנבחרת הלאומית וכרגע נראה שהכוכב הכי גדול שיצטרך לתפוס פיקוד כשיעזוב, כמו גם לסייע לו בקטאר, הוא הארי ווילסון. האחרון הוא תוצר מחלקת הנוער של ליברפול, קיצוני ימני שמשחק על המשבצת שבה בייל כיכב במשך שנים. השחקן בן ה-25 מזכיר קצת את בייל במשחק שלו – הוא חכם, מהיר ובעלת יכולת בעיטה יוצאת דופן (בעיקר בכדורים חופשיים).
עם זאת, זה לא הספיק כדי לקבל מקום בהרכב של ליברפול ואפילו לא לשמש כאופציה שלישית או רביעית מהספסל של יורגן קלופ ולאחר עונת השאלה מצוינת בה היה חלק משמעותי בעלייה של פולהאם לפרמייר ליג אשתקד, הוא עבר באופן רשמי וקבוע ללונדונים והחליט שהגיע הזמן להוכיח את עצמו בכשחקן מוביל בקבוצה קטנה.
בינתיים זה לא ממש קורה. ווילסון, שראה את פאביו קראבליו עושה את הדרך ההפוכה לליברפול, ראה גם את חברו לנבחרת, דניאל ג’יימס, תופס לעתים את המקום בהרכב לפניו והוא לא מצליח לבוא לידי ביטוי העונה בפולהאם. למרות זאת, ברור לכולם שבעוד שג’יימס הוא שחקן כנף מהיר ומסוכן אין לו את היכולת להוביל נבחרת – מה שאולי כן טמון באופי של ווילסון. בקטאר הוא יצטרך לקבל את ההזדמנות מפייג’, בעיקר בשל העובדה שעם הסגל הקיים בייל עדיף כחלוץ. הוא יצטרך ללמוד מהכוכב הוותיק ולנצל את הקמפיין כדי להשיב את הקריירה שלו למסלול ולמקום בו היא אמורה להיות.
מיתוג מחודש
לפי דיווחים באנגליה, שמה של נבחרת ווילס עשוי להשתנות לאחר המונדיאל לקימרו. ההתאחדות הוולשית כבר משתמשת בשם הזה בפנייה שלה לתקשורת ובמסמכים רשמיים, ולאחרונה התקיימו דיונים לא רשמיים עם אופ”א על שינוי שמה של הנבחרת.
אז מה זה קימרו ומה הקשר בכלל? אז ככה – קימרו היא אחד מתוך שני אזורים גאוגרפיים המרכיבים את ווילס, כאשר האזור האחר נראה כמובן, ווילס. "תמיד צריך לקרוא לנבחרת קימרו, כך אנחנו קוראים לה כאן”, אמר יו”ר ההתאחדות הוולשית, נואל מוני. “ההשקפה שלנו כרגע היא שמבחינה מקומית אנחנו נקראים בבירור קימרו. כך אנחנו קוראים לנבחרות שלנו. בינלאומית אנחנו מרגישים שיש לנו עוד קצת עבודה לעשות, אז אנחנו הולכים למונדיאל הזה בתור ווילס, אבל אני חושב ש-2023 תהיה שנה שבה יהיה לנו דיון טוב עם כל מקבלי ההחלטות השונים”. אז האם האם מדובר במונדיאל השני והאחרון של נבחרת ווילס המוכרת? יכול מאוד להיות.