הליגה הלאומית העונה סיפקה לנו לא מעט עניין, למרות העובדה שזהות העולות הוכרעה עוד לפני מחזור הסיום; מאמנים שפוטרו כשהם בצמרת, שמות חדשים שכיכבו על הדשא, שחקנים שהוכיחו שהם ראויים לליגה הבכירה ועוד לא מעט סיפורים. אנחנו ב-ONE בחרנו את המצטיינים (לעתים במרכאות) בכל קטגוריה. מסכימים איתנו? חולקים עלינו? טקבקו.
חגיגות באשקלונה: צפו במיטב של הפ. אשקלון
שחקן העונה: אור אינברום
ג'קי בן זקן, הבעלים עד תחילת העונה של מ.ס אשדוד, אמר כשירד ליגה: "אולי הירידה תעשה לנו טוב". אין ספק שהפריחה של אור אינברום בן ה-20, בהחלט תמכה בקביעה הזו. הקשר ההתקפי כבש 14 שערים ועזר להוליך את החבורה של רוני אוואט (וגם אייל לחמן בחצי הראשון של העונה) לליגת על. ספק אם בליגה הבכירה היה יכול לנפק הקשר בגיל כה צעיר יכולת גבוהה שכזו.
 |
| אור אינברום. מלך השערים הישראלי של הליגה (איתי כהן) |
|
| |
בליגת המשנה, כששלושה זרים בלבד נמצאים בסגל, הוא באמת יכול היה להביא לידי ביטוי את היכולת שלו בקלות רבה יותר. עכשיו, בליגה הבכירה, האשדודים, שבכלל משלבים הרבה צעירים בהרכב ובסגל כחלק מהחזון של בן זקן (מיכאל אוחנה, דין דוד, גדי קינדה ועוד) יוכלו לקצור את הפירות. ואולי גם הנבחרת והכדורגל הישראלי ירוויחו, שזה הכי חשוב.
תגלית העונה: יעקב בריהון
אייל ברקוביץ' החליט העונה שבקבוצה אותה רכש בקיץ האחרון, הפועל ראשון לציון, לא יהיו זרים והיא תתבסס על ישראלים. המדיניות הזו ללא ספק עזרה ליעקב בריהון בן ה-21 לפרוח. בריהון, שהגיע לראשון לציון בגיל 17 וכמעט פרש מכדורגל, נתן עונה פשוט אדירה בה כבש 13 שערי ליגה, שחלקם כללו ביצועים שאנחנו לא מרבים לראות במגרשי הכדורגל בארץ בכלל, ולא רק בליגה הלאומית. אופיר חיים, מאמן ראשון לציון העונה אמר עליו: "שיחקתי עם הגדולים ביותר (ג'ובאני רוסו, אייל ברקוביץ' ואבי נמני) ואף שחקן לא גרם לי לצמרמורת כמו כמו בריהון".
 |
| יעקב בריהון חוגג. פנזטיסט בחסד (אחמד מוררה) |
|
| |
היכולת של בריהון לא נעלמה מעיניהן של קבוצות ליגת העל כשאיזי שירצקי, בעלי עירוני קריית שמונה, ואלי טביב, בעלי בית"ר ירושלים, כבר עוקבים מקרוב. רק נזכיר שגם שלומי אזולאי ועומר אצילי הגיעו לבית"ר מאותו המועדון. בהחלט אל תופתעו אם בריהון יגיע לאותן הרמות, ואף מעבר לכך. אמנם ראשון לציון סיימה בפלייאוף התחתון בסופו של דבר, אך אין ספק שגם היא וגם הכדורגל הישראלי, יוכלו להרוויח בענק בעתיד, הרבה יותר מכל התמודדות בצמרת או אפילו עליית ליגה עם שחקן זר במשבצת של בריהון.
מאמן העונה: יובל נעים
רוני אוואט, שהגיע לאשדוד באמצע העונה ועזר לה לברוח לליגה (מבלי שאימן מעולם קבוצת בוגרים) הוא ללא ספק גם מועמד ראוי, אבל על מה שיובל נעים עשה בהפועל אשקלון חרף כל הקשיים מגיע לו המקום הראשון, ואפילו פרס נובל. המאמן, שירד לליגה א' והעלה את הקבוצה שתי ליגות בתוך שנתיים, הצליח לגרום לשחקנים לשים את כל הצרות בצד (עזיבתם של ג'יאנלוקה מריה ושי רביבו, עיכוב במשכורות וצרות כלכליות עקב מעצרו של ראש העיר, שביתות ופציעה של השוער הראשון גליל בן שאנן) ולהחזיר את אשקלון לליגה הבכירה לאחר חמש שנות היעדרות.
 |
| יובל נעים חוגג. עלה ליגה למרות כל הקשיים (משה חרמון) |
|
| |
זר העונה: ג'ורדן פושה
לאורך השנים מכבי הרצליה לא פעם הביאה זרים מבטיחים בכסף קטן. אם נלך לשנות התשעים אז היו אלה אולג נדודה וואסילי איבאנוב, שעבר למכבי חיפה או בעשור הראשון של שנות האלפיים אז כיכב בקבוצה יאניק קמנאן הצרפתי שעשה את המעבר לקבוצה גדולה גם כן, לאחר שחתם במכבי תל אביב.
 |
| יאניק קמנאן עם יניב עזרן. עוד צרפתי שהצליח בהרצליה (מערכת ONE) |
|
| |
גם בלאומית הקבוצה מהשרון לא טומנת ידה בצלחת בכל הקשור לזרים כשהשם החם הוא ג'ורדן פושה, אותו הביא לקבוצה פרדי דוד בפברואר 2014 מאנטוורפן הבלגית. אגב, דוד היה זה שהביא לארץ את קמנאן וגם את דויד מנגה בזמנו להפועל רמת גן. חזרה להווה, הצרפתי ממוצא אלג'יראי, בעונתו השלישית בקבוצה כבש 21 שערי ליגה, נתון שהקנה לו את תואר מלך השערים.
 |
| ג´ורדן פושה בועט. ברמה של ליגת על (רדאד ג´בארה) |
|
| |
הצרפתי בן ה-25, חלוץ "9" קלאסי, אמנם לא סייע להרצליה לעלות לליגת העל, אולם אין ספק שלו בעצמו יש מקום שם, כשבעבר כבר עורר התעניינות אצל בני יהודה. מי שגם כן ראוי לציון בקטגוריה הזו הוא דידייה ברוסו, הקשר מחוף השנהב בן ה-26 שמשחק בהפועל רמת גן, כבש 16 שערי ליגה והיה מנקודות האור הבודדות אצל האורדונים, שעברו עונה בינונית.
אכזבת העונה: הפועל פתח תקווה
על פניו, הבחירה במלאבסים כ"זוכים" בתואר המפוקפק למדי יכולה להיראות מעט מוזרה. התקציב של הקבוצה לא היה מהגבוהים בליגה, היא סבלה מלא מעט בעיות כלכליות וגם מעזיבתו של מנחם קורצקי בשל יחסים עכורים עם הבעלים דורון גלנט. לזאת אפשר להוסיף גם את העזיבה של הקשר הרומני המצטיין אנדריי לונגו בחלון ההעברות בחורף, ואת פציעתו בתחילת העונה של הבלם/קשר אחורי גל בראל.
 |
| כחלון, בן שבת ופאנקה. לא עמדו בציפיות (איתי כהן) |
|
| |
אך למרות כל הסיבות האובייקטיביות האלו, אי אפשר שלא להיות מאוכזבים מכך שהיורדת השנייה אשתקד יצאה מהמרוץ לליגת העל מעט מוקדם מדי. ממועדון בסדר גודל של פ"ת ניתן לכל הפחות לצפות שייתן פייט יותר צמוד על העלייה, גם אם לא יצליח לעשות זאת שנה בלבד אחרי שירד (כפי שהשכילו לעשות בשנים האחרונות בני יהודה, מכבי נתניה, מ.ס אשדוד והיריבה העירונית מכבי פתח תקווה).
גיא צרפתי ופליקס נעים, יחד עם השחקנים וכמובן ההנהלה, נכשלו. הקבוצה הציגה יכולת בינונית למדי (שלפחות בתקופה של קורצקי לא פגעה בצבירת הנקודות). למרות תמיכה של קהל גדול יחסית לליגת המשנה (אשר היה מגיע במספרים גדולים אפילו יותר אם היה מרגיש יותר מחובר לקבוצה) ועם שמות מרשימים בסגל כמו ליאור אסולין, בן אז'ובל, ברנקו מיכאלוביץ' ועידו אקסברד. לפחות קבוצת הנוער, שאולי תעלה ליגה וזכתה בגביע המדינה, זורעת קצת אופטימיות ב"פנתרים הכחולים" ו"החזית הכחולה" (ארגוני האוהדים של הקבוצה).
 |
| מנחם קורצקי. הותיר חלל (רדאד ג´בארה) |
|
| |
הקבוצה המרעננת של העונה: הפועל קטמון
אין ספק שבקטגוריה הזו, הזוכה מהבירה, ראויה לתואר גם מבחינה מקצועית, אך גם בשל כל מה שקשור למסביב. קבוצת האוהדים שהוקמה ב-2007 חרטה על דגלה לפתח תרבות של כדורגל וגם קידום רעיונות חברתיים. אחת הדוגמאות היא תמיכת המועדון, שיו"ר שלו הוא אורי שרצקי, בקהילה הגאה. כמו כן, מועדון האוהדים דואג לקדם את נושא דו הקיום ואף זכה ב"פרס ירושלים לאחדות ישראל" בשל פעילות זו.
 |
| אוהדי הפועל קטמון. מועדון מצטיין לא רק בצד המקצועי (משה חרמון) |
|
| |
גם במישור המקצועי אין ספק שמדובר בקבוצה פשוט "מרעננת". אחרי פתיחת עונה חלשה תחת אסף נמני, המאמן פוטר אחרי המחזור ה-13 כשהקבוצה במקום ה-13 בטבלה. פרדי דוד הגיע, הרים את הקבוצה והצליח להוביל אותה לפלייאוף העליון. אמנם החבורה שכוללת שמות כמו אבירם ברוכיאן, מיכאל ממן, יוגב הזוהרוי (עבר לעירוני קריית שמונה לאחרונה) ואחרים סיימה במקום הרביעי ולא הצליח לעשות קאמבק מהסרטים ולעלות ליגה, אולם היא בהחלט סיפקה לאלפי האוהדים שלה שמגיעים לא מעט הנאה.
 |
| מיכאל ממן עם פרדי דוד. מהתחתית לצמרת הגבוהה (משה חרמון) |
|
| |
התופעה ההזויה של העונה: תחלופת המאמנים
שימו לב לנתון הבא: 11 מתוך 16 קבוצות בליגה החליפו העונה לפחות מאמן אחד. פרט לדני גולן, שבחר מרצונו להתקדם מהפועל רמת גן למכבי פתח תקווה (וזכה לגיבוי יוצא דופן מהאורדונים אחרי שלא פוטר למרות סדרה של שמונה משחקי ליגה רצופים ללא ניצחון), כולם פוטרו או "התפוטרו" (המילה החדשה שעולם הספורט הישראלי תרם לשפה העברית).
 |
| אייל לחמן. מעמד המאמן בשפל (איתי כהן) |
|
| |
שחקני הפועל פ"ת שמעו במחצית המשחק שלהם מול הפועל נצרת עילית שקורצקי עוזב. עופר טלקר עזב את מכבי הרצליה אחרי משחק אחד בלבד בשל טענות מצדו להתערבות הבעלים אריאל שיימן (מפטר מאמנים סדרתי). אייל לחמן פוטר מאשדוד כשהייתה במקום השני בטבלה. עושה רושם שמעמד המאמן מעולם לא היה נחות יותר. עושה רושם שבעלי הקבוצות רואים במאמנים כמעין פקידים, שפשוט צריכים למלא את ההוראות שלהם. אז נכון שאשדוד "טסה" לליגת העל אחרי העזיבה של אייל לחמן, אבל לא בטוח שבלעדיו זה לא היה קורה (מבלי לגרוע חלילה מההישג של רוני אוואט).
אמנם, בהפועל קטמון חילופי המאמנים של אסף נמני בפרדי דוד הצליחו אחרי שהאחרון קיבל אותה כשהיא במקום ה-13 בטבלה, אבל את הפועל פ"ת העזיבה של קורצקי פשוט ריסקה. יחד עם זאת, גם למאמנים יש אחריות. הם חייבים לדעת לעמוד על שלהם קצת יותר. ההתנהגות הרופסת שלהם לעתים אולי קונה להם עוד קצת זמן בתפקיד לטווח הקצר, אך בטווח הארוך היא רק תגרום לבעלים להיות עם אצבע יותר קלה על ההדק.
 |
| דני גולן. גם המאמנים אשמים במעמד להם זוכים (איתי כהן) |
|
| |
מילה נוספת למאמנים - הם כל הזמן דורשים שיכבדו אותם, אבל אולי הגיע הזמן שגם הם יכבדו את הקבוצות שלהן קצת יותר. גם אם באה הצעה מליגת העל, כמו שקרה לדני גולן ולאופיר חיים מראשון לציון, מותר להגיד לה "לא" ישר (גם אם מדובר במקרה של מאמן בן 54 כמו גולן), אפילו אם מדובר בפספוס של הזדמנות להתקדם. לא צריך להשתהות ולחכות לראות מה יגידו במועדון. הרי מה הם היו אומרים אם פתאום היה מתפנה מאמן בכיר מהם והבעלים היה אומר להם: "אני רוצה להתקדם". אפילו אם הם היו ממשיכים לעבוד במועדון, איך הם היו מסתכלים על הבוס ששקל לוותר עליהם? הרי גולן (שבכלל לא ברור אם ימשיך במכבי פתח תקווה) היה יכול להמשיך, אולי לעלות ליגה (אם לא השנה אז בעונה הבאה) ולהיות בליגת העל. נקודה למחשבה