בן בנימין מנסה לשמור על אופטימיות, למרות הרגל הקטועה שגדעה בבת אחת את הדבר שהוא הכי אוהב לעשות, לשחק כדורגל, ושמע על כך ששני גבאי, חברה קרובה שלו ושל ארוסתו גלי סגל, גם מצאה את מותה, הוא מחזק את מי שמגיע לבקר אותו.
אחד מאלו היה היום (שלישי) ג'ובאני רוסו שהגיע לבית החולים תל השומר בו בנימין עובר שיקום כדי לבקר אותו: "התרגשתי מאוד, גדלתי עליו. אני אוהד מכבי חיפה בגדול, זה לא שאני הולך למשחקים, אבל בילדות הייתי הולך. גדלתי על האליפויות של ג’ובאני", מספר בנימין ל-ONE.
רוסו סיפר: "עשינו קצת צחוק, שמעתי ממנו מה קרה, הייתי בשוק. יש לו כל הזמן חיוך, הוא חיזק אותי במקום ההיפך. הלכתי לשירותים ובכיתי חמש דקות אחרי מה ששמעתי", חשף רוסו את מה שעבר עליו בפגישה עם בן ועוד פצועים.
בן בנימין וג'ובאני רוסו (פרטי)בן מספר: "עברו עליי ימים לא קלים, כאשר שמעתי שחברה שלנו שני גבאי גם נרצחה במסיבה לאחר שמצאו את הגופה שלה. נאחזנו בזה, היינו בטוחים שהיא בחיים, אבל אין מה לעשות".
בן, איך מתמודדים עם המצב הזה?
”יש פיזיותרפיה, הידרותרפיה, חדר כושר, מנסים להעביר את היום כמה שיותר בשביל להתקדם קדימה. השבוע התחלתי להתאמן לקראת הפרוטזה, להתכונן לזה, כי התחילו לדבר איתי על זה”.
כמה זה שאתה לא יכול לשחק כדורגל עובר בראש?
”זה עובר הרבה, הרבה פעמים באים לפה אנשים מהכדורגל, אז קצת קשה, אבל אני מנסה לחשוב קדימה”.
בן בנימין (באדיבות נזיה סולטן)כשנפגשת עם ג’ובאני רוסו איך הרגשת?
”התרגשתי מאוד, גדלתי עליו. אני אוהד מכבי חיפה בגדול, זה לא שאני הולך למשחקים, אבל בילדות הייתי הולך. גדלתי על האליפויות של ג’ובאני”.
מה חשבת על זה שהזרים של מכבי חיפה לא החזיקו את השלט למען החטופים?
”כמובן שזה היה קצת מתסכל, אבל כל אחד רשם באינסטגרם שאם היו יודעים שזה משמעותי היו מחזיקים. אני גם חושב שהם לא ידעו, לא הסבירו להם, לא חושב שאפשר לקטול אותם על זה אם הם חזרו בהם ואמרו שהם תומכים בחטופים ורוצים שהם יחזרו במהרה, הם לא מפחדים להגיד את זה, אז אני חושב שזה בסדר ושאין מה לכעוס עליהם”.
אתה משחזר בראש מה היה לך ומה קרה באירוע?
”אני משחזר את זה הרבה פעמים במהלך היום, כן. הרבה פעמים אתה חושב האם הייתי יכול לפעול אחרת, אבל אחרי שזרקו לנו את הרימון הראשון כבר איבדתי את ההכרה אז לא חושב שהיה לי מה לעשות. זרקו עלינו ארבעה רימונים ומתוכם התפוצצו שלושה, היה לנו הרבה מזל שהרביעי לא התפוצץ”.
מיכאל כהן נפגש עם בן בנימין (באדיבות המשפחה)1,400 נרצחים שטבחו, מאות חטופים, איך אתה רואה את כל הדבר הזה?
”ראיתי את זה רק כשהגעתי לסורוקה, כשהתעוררתי הבנתי את המצב”.
מה החלום הכי גדול שלך היום?
”נכון לעכשיו זה ללכת על הרגל, לחזור לשגרה”.
פרסמנו שהפועל טייבה עוד חייבת לך כסף מהעונה שעברה ואתה עוד בתביעה איתם. איך אתה רואה את זה שהם עוד לא גמרו איתך כל כך הרבה זמן?
”לא חושב שיש להם כסף, אני לא חושב שגם מגיע להם להיות בליגה. הם חייבים להרבה שחקנים, אני יודע לא רק עליי, הם חייבים לעוד כספים ומנסים להעלים את זה ולהיפטר מזה בצורות כאלה ואחרות וזה לא נראה לי הגיוני. זו פרנסה של אנשים, יש אנשים שזו עבודתם היחידה”.
אמרת שאתה מסתכל קדימה, אתה רואה את עצמך חוזר לאצטדיונים כצופה?
”בהתחלה זה יהיה קשה, אבל אולי אשחק בנבחרת קטועי הרגליים. אני מכיר שחקנים פצועים עם פרותזות”.
חושב קדימה. בן בנימין (חג'אג' רחאל)זה נותן משב רוח שתוכל לשחק בנבחרת קטועי הגפיים
”אם לא בנבחרת הבוגרת אז לפחות אולי שם, זה ינחם אותי קצת”.
יש לך חוש הומור, אני רואה שזה נשאר לך.
”כן, מה נעשה”.
נראה שאנשים באים לחזק אותך ואתה מחזק אותם.
”האמת שאני אופטימי ולא בוכה על מה שהיה, אין מה לעשות”.
אבל עם כל החוזק, בטח יש רגעים קשים במהלך היום שאתה הולך ומתפרק. עברת משהו לא קל.
”יש רגעים כאלה, אבל אני בוחר להסתכל על הצד החיובי, לחייך, לצחוק ולהתקדם קדימה”.
מה אפיין אותך כשחקן לפני הפציעה?
”הייתי שחקן אגרסיבי”.
בקטועים תהיה יותר טכני?
”כנראה, לקחו לי את הרגל החזקה, נראה מה יהיה”.
אתה מחזק את הרגל השנייה?
”כן”.
עוד כמה חודשים כשנדבר מה החלום הכי גדול שלך?
”לא יודע מה להגיד, מקווה שאהיה אחרי חתונה והולך על שתי רגליים. כרגע אין תאריך, אבל יש כמה תאריכים בראש שעוד לא סגורים עליהם”.