עצוב מאוד. סמ”ר עידו טסטה, אוהד בית”ר ירושלים, נפל בקרב. עידו הוא החלל/הנרצח ה-83 מקרב אוהדי המועדון שנפלו ונרצחו מאז השבעה באוקטובר. בבית”ר הבטיחו: “המועדון כמובן ילווה את המשפחה ויהיה איתה בקשר גם בהמשך הדרך. יהי זכרו ברוך”.
אחותו של עידו, רוני, ספדה: “הלב שלי, אחי הקטן, אני לא מאמינה שאני עומדת כאן. אני כל כך טובה בלכתוב ולשתף ומאתמול אני לא מוצאת את המילים, כלום לא יוצא לי, כמה שאני אנסה לא אצליח לכתוב כל מה שארצה, לא הצלחתי לישון בלילה, ניסיתי, ניסיתי ממש, שאולי ארדם, אקום ואגלה שהכל חלום”.
“היית האח הכי טוב בעולם, אין מקום שלא התגאתי בך. האח הקטן שלי, שגם ליד החברים עד היום הייתי קוראת לך התינוק שלי והיית מתעצבן עליי ישר, שתמיד דאגתי ושמרתי עליך מכל משמר. שתמיד חיבקתי עטפתי נישקתי וכל הזמן המשפחה הייתה אומרת לך - מי אוהבת אותך ככה, בחיאת עידו, תראה איזה אהבה אחותך נותנת לך״.
עידו טסטה ז"ל ואחותו רוני (האינסטגרם של רוני טסטה)“חיכית כל כך לשירות הצבאי, רצית להיות בגבעתי כמו תומר ומי האמין שגם תגיעו לאותו גדוד. שמחת כל כך. במסע כומתה שלך התרגשנו ברמות, ראינו בעיניים איך כולם סביבך, איזה לוחם חזק אתה, שלא מוותר ולא נשבר”.
“שום דבר לא הכין אותי לרגע שבו העולם יתהפך עליי, שמהרגע שעדכנו שיש פצועים במקום שבו היית הרגשתי, פשוט הרגשתי. כמה שיחות ניסיתי, כבר כמעט ודמיינתי אותך עונה לי. קיוויתי כל כך שהדפיקה הארורה בדלת ששינתה את חיינו היא שיבשרו שאתה רק פצוע, או שתתקשר פתאום ולא תבין מה הלחץ כי הרי אף פעם לא היית זמין”.
עידו טסטה ז"ל ורוני טסטה (האינסטגרם של רוני טסטה)“חיים שלי, איזה ילד היית, האור של הבית, של המשפחה המורחבת מלך החבורה אצל החברים והלב של המחלקה בצבא. הכי צנוע והכי רגיש. אתמול הגיע המגד שלך וחברים שלך. כולם סיפרו כמה אתה שנון, מצחיק ותמיד דואג לעלות לכולם חיוך, סיפרו כמה השם שלך מתאים לאופי שלך - מעודד את כולם. שתמיד דאגת להצחיק בכל רגע, תמיד היה לך את הבדיחה הכי טובה ואת היציאה הכי שנונה שאפילו המפקדים לא עמדו בפנייך וצחקו ממך גם בטירונות. אין לי ספק שלמדתי את זה ממך”.
“תראה כמה באו לחלוק לך כבוד אחרון, השמיים בכו איתי הבוקר. אני לא מסוגלת. דדי, מהרגע שנולדת והמיטה שלך כתינוק הייתה ליד המיטה שלי החזקנו ידיים כל לילה. תפסתי לך את האצבעות חזק חזק מבלי לשחרר. עד היום כל פעם שהתיישבת לידי תפסתי לך ישר את היד והתעקשתי להחזיק אותה למרות שדאגת להגיד לי כל פעם ‘די רוני אני כבר גדול’. אני לא יודעת איך אסתדר בלי זה עכשיו, בא לי רק עוד פעם אחת”.