אין ספק כי רגע משמעותי במיוחד נחקק השבוע בזיכרונם של אוהדי הכדורגל מסביב לגלובוס, הרגע בו כריסטיאנו רונאלדו עלה לפודיום לאחר זכייתו בטקס כדור הזהב ופשוט לא הצליח לעצור את הדמעות. עוד לפני שהשחקן הטוב בעולם לשנת 2013 הספיק לרדת מהבמה, אותן דמעות שזלגו מעיניו כבר הפכו לנושא השיחה המרכזי בכל רשת חברתית ואתר אינטרנט אפשרי.
היו כאלה שלעגו על התרגשות היתר של CR7 ופירסמו בתגובה אוסף קורע של פארודיות, היו גם כאלה שהעריצו את הפורטוגלי על החיבור העמוק לרגשותיו, אך כמעט ואף אחד לא נותר אדיש לרגע האמוציונאלי של מניף כדור הזהב.
אז נכון, הכדורגלנים סוחבים על גבם סטיגמה גברית די מחייבת. לדעת רבים הם בעצם הגלדיאטורים המודרניים של שנות ה-2,000, אלו שלעולם לא יחשפו רגשות ובטח שלא יזילו דמעה, אך אם תפשפשו בדפי ההיסטוריה, תגלו שכר הדשא ספוג בדמעותיהם של גדולי השחקנים בעולם.
היו כאלו שעשו זאת בהודעת פרישה מרגשת והיו כאלו שנאנקו מכאבים לאחר שספגו פציעות איומות, אך כפי שתקראו מיד, היו גם כאלו שעשו זאת בנסיבות קצת יותר מוזרות. מוכנים? קבלו את מיטב אשפי הכדור בדרמה סוחפת דמעות.
דמעות נוסח פורטוגל: לא רק כריסטיאנו רונאלדו
הטקס בשווייץ לא היה האירוע הראשון בו נצצו עיניו של כריסטיאנו בפרהסיה, דמעותיו של רונאלדו התגלו כבר לפני עשור ביורו 2004, זאת לאחר ההפסד הצורם לנבחרת יוון בגמר. אך מסתבר שהוא לא הפורטוגלי היחיד ברשימתנו המכובדת. אין עוררין על כך שז'וז'ה מוריניו הוא אחד הטיפוסים הכי צבעוניים על מפת הכדורגל העולמי. נכון, במהלך הקריירה המפוארת "המיוחד" אסף לא מעט אויבים ומבקרים, אך מאז ומתמיד הוא נחשב לאחד המאמנים האהובים והמוערצים מכל על ידי שחקניהם.
דוגמא מובהקת לכך ניתן היה לראות בהופעתו האחרונה של הפורטוגלי כמאמן אינטר. האירוע הבלתי נשכח התרחש לאחר זכייתם של הנראזורי בגמר הצ'מפיונס על באיירן מינכן בעונת 2009/10, זכייה שהשלימה טראבל ואת העונה הגדולה ביותר של הכחולים-שחורים בכל הזמנים. מוריניו, שנפרד מחניכיו בפעם האחרונה, נכנס לרכבו בתום המשחק, החל בנסיעה איטית ולפתע נעצר.
 |
| מוריניו עם גביע האלופות. בתום המשחק מירר בבכי על כתפו של מטראצי (רויטרס) |
|
| |
מצלמות הטלוויזיה שקלטו את האירוע עקבו אחר המאמן, שניגש למרקו מטראצי ופשוט פתח על כתפו החסונה בבכי תמרורים. רבים יחשיבו את המיוחד ואת מטריקס כשניים מהטיפוסים המעצבנים ביותר בכדורגל העולמי, אך אין ספק כי אותו בכי יירשם לעד כאחד האירועים המרגשים שנרשמו אי פעם בין מאמן לשחקנו.
 |
| מוריניו בוכה על כתפו של מטראצי כפי שקלטו מצלמות הטלוויזיה |
|
| |
הכובשים בוכים בלילה: מיתרי הבכי והרשת רועדים יחדיו
אם עד כה הצגנו בפניכם בכי מהתרגשות או מפרידה, כעת נעסוק בבכי שנפרץ החוצה בעקבות הזזת הרשת. כן חברים, מסתבר שגם כיבוש שער יכול לגרום לדליפה קלילה באיזור העיניים. למקרה שאתם לא מאמינים, אתם מוזמנים לשאול את פיפו אינזגי ודויד טרזגה שלא פעם ולא פעמיים פרצו בבכי היסטרי לאחר הבקעה. המקרה שזכור לנו הישראלים אולי יותר מכל, התרחש אי שם במחזור הסיום של עונת 1997/8, כאשר הפועל ב"ש פגשה את מכבי חיפה והייתה חייבת ניצחון כדי להישאר בליגה.
רגעים ספורים לפני שריקת הסיום זכו האדומים בבעיטת עונשין מ-11 מטרים, אותה לקח כמובן ילדון בן 17 מדימונה העונה לשם יוסי בניון. שוער חיפה, ניר דוידוביץ', הצליח לעצור את הפנדל, אך בניון דחק את הריבאונד פנימה בידיעה ששער זה השאיר את קבוצתו האהובה בליגה הבכירה. לצערו הרב, תוך כדי חגיגת הכיבוש התבשרה הבשורה המרה כי למרות הניצחון הדרמטי, ב"ש צנחה לליגה השנייה. ילד הפלא בכה כמו שרק ילדים יודעים לבכות ולמעשה סיים את הקדנציה בבירת הנגב בדרך לקריירה עצומה.
נכון שעבור כל חובב ספורט ישראלי דמעותיו של היהלום חדרו עמוק לנשמה, אך אותו תסריט בדיוק התרחש על במה קצת יותר גדולה ומכובדת מאצטדיון וסרמיל. אנו מתכוונים כמובן לבית המוות ביורו 2004, כאשר איטליה דנמרק ושבדיה הגיעו למשחק האחרון בשלב הבתים בידיעה שרק שתיים מהן ימשיכו לשלב הבא.
 |
| קסאנו מעכל את הבשורה רגע לאחר כיבוש שער הניצחון (רויטרס) |
|
| |
בדקה ה-94 אנטוניו קסאנו הבקיע לזכות האיטלקים את שער הניצחון במשחקם מול בולגריה, שער שאמור היה להספיק לעלייה של הסקוודרה אזורה לשלב הבא. אך בדיוק כמו היהלום מדימונה, היהלום מבארי רץ בטירוף לספסל וגילה כי המשחק המקביל הסתיים ב-2:2 לא כשר במיוחד, תוצאה שהעלתה את הנבחרות הסקנדינביות על חשבון זו מארץ המגף. תוך שניות התפרצות השמחה של אנטוניו הפכה לבכי קורע לב שנחרט עמוק בליבם האוהדים האיטלקים.
בקטגוריית הכובשים הרגישים נוכל להציג בפניכם עוד שלל דוגמאות מרגשות. חלוצה המיתולוגי של בני יהודה, חזי שירזי, שבמחזור הסיום של עונת 1999/00 כבש צמד מול הפועל פ״ת ופרץ בבכי לכיוונו של בורא עולם תוך כדי שהוא נושא את מבטו לשמיים. חלוץ רומא, גבריאל בטיסטוטה, שכבש מול האקסית המיתולוגית פיורנטינה ופשוט לא הצליח לשלוט ברגשותיו, וכמובן מרקו טארדלי האיטלקי שכבש בגמר המונדיאל מול מערב גרמניה ב-1982 והעניק משמעות חדשה למושג 'דמעות של שמחה'.
 |
| קסאנו ממרר בבכי. איטליה לא המשיכה לשלב הבא (רויטרס) |
|
| |
עם כל הכבוד לחברים המכובדים המוזכרים לעיל, חגיגת הדמעות הזכורה ביותר היא זאת של ראשידי יקיני, מלך שערי נבחרת ניגריה בכל הזמנים. אם תשאלו כל אוהד מסור של הסופר איגלס איזה שער מתוך 37 שעריו של יקיני השפיע עליו יותר מכל, הוא בוודאי יספר לכם על שערו של החלוץ מול נבחרת בולגריה במונדיאל 1994.
ראשידי, שהבקיע את שערה הראשון וההיסטורי של ניגריה בגביע העולם, נכנס לתוך השער, אחז בעוצמה את הרשת ופשוט התפרק. לצערנו, אותו כובש אגדי הלך לעולמו לפני שנתיים בעקבות מצב בריאותי ונפשי חמור, אך למרות הסוף הטראגי באפריקה לעולם לא ישכחו לו את החגיגה המרגשת בכל הזמנים.
 |
| הניגרים לעולם לא ישכחו תמונה זאת. ראשיד יאקיני ברגע מרגש |
|
| |
אמרת שהדשא יספוג את הדמעות: רגעי הבכי הבלתי נשכחים
אם תדונו עם כל חובב כדורגל וותיק על המונדיאל הגרוע ביותר בהיסטוריה, סביר להניח שכולם יסכימו פה אחד כי הטורניר שנערך באיטליה בשנת 1990 היה החלש ביותר ברמתו. משחקים אגרסיביים, בזבוזי זמן רבים וממוצע השערים הנמוך ביותר בכל הזמנים, הם רק חלק מהגורמים שמדינת המגף לא בדיוק תיזכר בגאווה באותו טורניר יוקרתי.
למרות הסעיפים השליליים שציינו בפניכם, את רגעי הבכי המרגשים מאותה אליפות אף אחד לא ישכח לעולם. אחת מנקודות האור היחידות של אותו טורניר הייתה פול גאסקווין האנגלי, הקשר המבריק והבעייתי ביותר בכדורגל הבריטי, שהציג טורניר כמעט מושלם והוליך את נבחרת שלושת האריות לחצי הגמר מול היריבה השנואה גרמניה. אחרי 90 דקות של כדורגל מסחרר וקצבי (מחזה די נדיר באותו טורניר), עברו האויבות הוותיקות להארכה שבעיצומה תיקל גאזה את תומאס ברטהולד בפראות וראה את הכרטיס צהוב.
בלי התראה מוקדמת, נעמד הקוסם האנגלי, הכניס את חולצתו הלבנה לתוך פיו והחל למרר בבכי שנמשך דקות ארוכות, זאת בזמן שחבריו ממשיכים להתרוצץ על כר הדשא. שניות לאחר מכן התברר כי אותו כרטיס קבע למעשה שגאזה יפסיד את הגמר אם וכאשר האנגלים יעפילו אליו. כפי שכולנו יודעים, הגרמנים ניצחו בפנדלים, אך תמונותיו של גאסקווין קיבלו מעמד מיתולוגי של כבוד בכדורגל האנגלי.
 |
| גאזה בוכה. אילו רק ידע כי נבחרתו לא תעפיל לגמר בין כה וכה (רויטרס) |
|
| |
גם במעמד הגמר לא ריחמו הגרמנים על הכוכב הסורר התורן, הפעם היה זה דייגו ארמנדו מראדונה הגדול שסחב על גבו את האלביסלסטה לגמר בפעם השנייה ברציפות. להבדיל מגמר המונדיאל של 1986, הפעם אל דיוס לא זכה להניף את גביע העולם, זאת לאחר שהמאנשפט גברו על הארגנטינים הודות לפנדל מפוקפק בדקה ה-85. הגרמנים אמנם ניצחו והשאירו טעם מר על אותו טורניר מקולל, אך מאותו מעמד כולם יזכרו קודם כל את דייגיטו בוכה ומקלל את כל העולם ואשתו במשך דקות ארוכות. |
| דייגו בוכה. ארגנטינה לא זכתה הגביע |
|
| |
אחרי הפסקאות האחרונות, נדמה כי נוצרה התחושה המוצדקת שהגרמנים כמעט תמיד יגרמו ליריביהם להזיל דמעה סופו של דבר, אך מופע הדמעות הגדול ביותר בהיסטוריית המשחק הייתה דווקא של בלם באיירן מינכן, סמואל קופור.
הבלם הגנאי האגדי אמנם פרש מזמן מחיי הכדורגל וכיום הוא עוסק בכמורה בארץ מולדתו, אך הרגע הזכור ביותר בחייו התרחש באותו גמר ידוע של ליגת האלופות בשנת 1999.
לצעירים בנינו, אלו שלא שמעו על נס הקאמפ-נואו, הנה תקציר: עמוק בתוך תוספת הזמן הבווארים עוד הוליכו 0:1 משער של מריו בסלר האגדי, אך תוך שתי דקות (91 ו-93) השדים האדומים הפכו את התוצאה בסנסציית הכדורגל הגדולה ביותר שנראתה בצ'מפיונס ליג מאז ומעולם.
נכון, לראות חבורת גרמנים קרי מזג עומדים על כר הדשא המומים זה לא מחזה כל כך נורא, אך ברגע שמצלמות הטלוויזיה התבייתו על הבלם הגנאי, מעטים האנשים שלא נשבר להם הלב. סמי פשוט כרע על ברכיו, חבט בדשא בעוצמה ובכה ללא סוף, בכי שליווה את סר אלכס וחניכיו עד לפודיום המנצחים.
 |
| סמואל קופור ממרר בבכי בתום משחק 'נס הקאמפ-נואו' |
|
| |