ירידה תלולה בכרמל: מכבי חיפה טובעת בבעיות

עונה בינונית מאוד עוברת על מכבי חיפה וכעת, לאחר שהגענו כמעט לחצי הדרך, הגיע הזמן לנתח מדוע חיפה, שהייתה פעם הקבוצה ממנה חששו כולם בישראל, הגיעה למצב בו היא נמצאת. מכבי חיפה בינונית וזו כבר עובדה מוגמרת. השאלה הנשאלת היא למה.

זו השנה השלישית ברציפות שחיפה לא מצליחה לתת פייט רציני על כתר האליפות וגרוע מכך, היא הולכת בצעדי ענק אחורה בעונה שכוללת כישלון מהדהד באירופה ויכולת עלובה בליגה.

מתברר שהבעיות בחיפה לא מתחילות ונגמרות בתוצאה כזו או אחרת על המגרש, והן מורכבות הרבה יותר מכך. יעקב שחר חייב להתעורר ולו בגלל העובדה שלאוהדים של הקבוצה מגיע הרבה יותר. מגיע להם לבוא ולראות קבוצה ששחקניה להוטים לשחק בשורותיה וכזו שתהיה הרבה יותר תוססת ושמחה. לאוהדים הירוקים מגיעה קבוצה אלופה.

סאגת אייל גולסה ו"המנודים"
נתחיל עם פרשת אייל גולסה. ההתנהלות מול הקשר מרתיחה ובחיפה החליטו, ואולי בצדק מבחינתם, להשעות את השחקן עד אשר יאריך את חוזהו. מאוחר יותר, בעקבות פגישה של שחר עם השחקן (כך על פי הודעת המועדון), הקשר חזר לפעילות עוד בטרם האריך את חוזהו. כשהתברר שגולסה לא חותם על החוזה גם אחרי שחזר להיות שחקן הרכב, שוב נגרע מהסגל וחזר להתאמן עם ה"מנודים". השאלה פה, שוב, היא למה.

למה בקבוצה היו צריכים להרשות לגולסה לחזור לשחק, להעלות את מניותיו גם באירופה וכל זאת מבלי שחתם על החוזה החדש? אז נכון שבחיפה טוענים שגולסה הבטיח שיחתום והאמינו שמילה זו מילה, אבל כל בר דעת יודע שגולסה לא חייב כלום לאף אחד, בטח אחרי שהוא רואה את ינואר באופק ואת הכסף הגדול מעבר לים וגם כאן אצל מכבי ת"א.

נמשיך עם סאגת ה"מנודים". לקבוצה יש כיום ארבעה שחקנים כאלה: וויאם עמאשה, חן עזריאל, איציק כהן ואייל גולסה. בעסק כמו בעסק, יש עסקאות שלא מצליחות וזה קורה בכל העולם, אבל כאשר לקבוצה אחת יש ארבעה "מנודים" שעולים כל כך הרבה כסף, הדבר מעורר לא מעט שאלות.

ההתנהלות של המועדון כלפי אותם שחקנים אינה נכונה. לחיפה יש ברשימה הזאת שניים מהחלוצים הטובים בליגה - עמאשה הוכיח זאת שנה אחרי שנה ועזריאל עשה זאת בבית"ר. איך ייתכן שבזמן שהקבוצה משוועת לחלוצים, יושבים שניים מהם ביציע. חיפה משלמת הרבה מאוד כסף מבלי יכולת לקבל תמורה.

עמאשה מאוכזב. לא ברור למה הוא עדיין ביציע (עמית מצפה)

זכותו של בנאדו לא לרצות שחקן כזה או אחר וזה בסדר, אבל כאן מצופה מראשי המועדון להיות אלה שיכתיבו למאמן את הקצב. בנאדו אינו מעל המועדון והוא היה צריך לחשוב איך הוא מתגבר על האגו שלו וכמו שחשב להחזיר את שלומי אזולאי לסגל, היה מחזיר את עמאשה עוד קודם ואולי גם היה מפיק ממנו לטובת הקבוצה. מקרה דומה הרי קרה בשנה שעברה, עם ההתעקשות של ראובן עטר להעלות ליציע את גוסטבו בוקולי. רק ברגע האחרון החליט עטר להחזיר את הקשר הברזילאי מול רמה"ש, אבל זה כבר היה מאוחר מדי עבור המאמן.

חיפה הינו מועדון מסודר לכל הדעות ומועדון שעומד בהתחייבויות כלפי השחקנים שלו. חיפה אפילו מעמידה לטובת ה"מנודים" מאמן צמוד בכל פעם שיש אימון, אבל גם כאן יש בעיה. האימונים ל"מנודים" מסתיימים או מתחילים בסמיכות לאימון של הקבוצה הבוגרת ובבפועל, יש לא פעם חיכוך בין "המנודים" לחבריהם ואיך שלא נסובב זאת, מדובר בחיכוך שאינו מוסיף לא לאלה ולא אלה.

שפת הגוף של ה"מנודים" וחוסר שביעות הרצון ממה שקורה איתם מחלחלת גם אצל כל אחד מחבריהם לקבוצה, שלבטח יכול לחשוב שגם לו זה יכול לקרות. השאלה היא למה צריך בכלל את החיכוך והמפגש בין שתי הקבוצות האלו? למה לא לעשות את שעות האימון במרחק גדול יותר ולמנוע את ההתנגשות?

גוסטבו בוקולי. יודע מה זה להיות "מנודה" (עמית מצפה)

הטעויות עם דינו אנדלובו ואנדריי פילאבסקי
השאלות בחיפה עוד רבות ופתוחות. בגזרת הזרים לא ברור למה ומדוע היא השקיעה כל כך הרבה כסף על דינו אנדלובו ובסופו של דבר החלוץ לא סיפק את הסחורה ונמצא בדרך הביתה.

בקיץ, בנאדו האמין מאוד באנדלובו. המאמן היה משוכנע שמדובר בחלוץ בעל יכולות פיזיות שעוד יעשה את הפריצה הגדולה שלו. בפועל, הדרום אפריקאי לא נתן כלום וחיפה רשמה עוד זר שנחל כישלון חרוץ במועדון וכבר סופר את השעות עד להסכם לעזיבה עם הקבוצה.

אנדלובו ממש לא לבד וגם אנדריי פילאבסקי הוחתם בתחילת השנה על חוזה לשנתיים. על פניו, המהלך נראה נכון מבחינתה של חיפה, שרצתה להבטיח שקט בגזרה כדי שמקרה גולסה לא יחזור ואולי עוד יהיה ניתן לגזור "קופון" על מכירה עתידית של השחקן. בסופו של דבר, פילאבסקי עשוי לעזוב חזרה ובהשאלה לאוקראינה כבר בינואר הקרוב.

אוהדי חיפה רוצים את עמאשה. התנגשות בין המנודים לקבוצה (יניב גונן)

שאלת הצוות המקצועי
סאגת הצוות המקצועי גם היא מטרידה. בנאדו הוא ללא ספק מאמן עם פוטנציאל גדול, שכבר בשנה שעברה הוכיח את עצמו. עם זאת, בעונה שעברה היה זה שמוליק חנין ממחלקת הנוער שעבד לצידו של בנאדו. הוא תמך וייעץ למאמן הצעיר.

חנין חזר בקיץ לעבודתו במחלקת הנוער ובנאדו העדיף ללכת על צוות צעיר דוגמת אורי אוזן ופטריסיו סייג. מדובר בשני בחורים צעירים שכל אחד בתחומו עושה את העבודה בסדר גמור, אך השאלה היא איפה האיזון. בצוות צעיר ומוכשר ככל שיהיה, חסר האיש בעל הניסיון שיגיד לבנאדו "עד כאן".

תופעת הזיגזג של שחקנים מהיציע להרכב והפוך (תופעה מוכרת בתקופת עטר) פוגעת בחיפה, כמו התופעה בה המאמן לא עומד עם שתי הרגליים האחוריות ודורש להביא חלוץ ברמה גבוהה, גם אם זה יעלה לשחר מיליון יורו.

אורי אוזן מתדרך. גם הצוות המקצועי מטריד (משה חרמון)

אותו איש מקצוע שאמור לשמש כמנהל מקצועי, כפי שקורה עם ג'ורדי קרויף במכבי ואלון חרזי בעכו, יכול היה לעזור לייצב את המאמן הצעיר גם במצבי לחץ. אלון חזן, למשל, ראוי לתפקיד ויכול להיות עזר למועדון כמו חיפה.

נושא הזהות של השחקנים במועדון הירוק זו בעיה שיש לתת עליה את הדעת. התהליך שהחל עכשיו עם שילובם של שחקנים דוגמת סארי פלאח ושובל גוזלן מבורך ובחיפה צריכים לחשוב מעתה לאן הולכים, מהן המטרות עד סוף העונה וכיצד מקרבים שוב את הקהל לקבוצה.

קריאות הבוז בסיום המשחק מול אשדוד לא הותירו ספקות באשר לאכזבה העצומה של כל אוהד חיפאי מהקבוצה וזאת למרות הניצחון. יעשה נכון שחר אם יכנס את כל בעלי התפקידים בקבוצה וינתח יחד איתם את הכישלון של השנים האחרונות.

יעקב שחר. יעשה נכון אם ייכנס את כל בעלי התפקידים (רדאד ג´בארה)

שחר צריך לשאול את עצמו בראש וראשונה לאן נעלמה היציבות של מעמד המאמן בחיפה. אלישע לוי, בשנתו הרביעית המאכזבת, ראובן עטר בשנה שעברה ובנאדו השנה, לא הצליחו להביא את הקבוצה למחוזות שהיא ראויה להם וכאן חוזרת השאלה האם רק המאמנים הם הבעיה בחיפה? כנראה שלא.