"אחרי שתי אליפויות, הם הפכו להיות ה'אנשים הרעים'. יש בהם ביטחון שגובל בהתנשאות. זה מצויין עבורם, אבל גם מצויין עבור הליגה, כי זה הופך אותם לקבוצה שכולם רוצים לנצח". על המשפט הזה אחראי מרק קיובן, הבעלים הצבעוני של דאלאס מאבריקס. קיובן מבין דבר אחד או שניים באיך זה להיות איש שנוי במחלוקת, אבל בעיקר מבין בעסקים. בכל זאת, הוא אחד מהכרישים בגרסה האמריקנית לתכנית הטלוויזיה המצליחה.
"הם מזכירים לי את אוקלנד ריידרס של תחילת שנות ה-80, כשהם היו מנצחים כל הזמן. אני לא הולך להשוות בין מיקי אריסון לבין הבעלים של הריידרס אז, אל דייויס, כי זה פשוט לא פייר, אבל יש בהם משהו. אם אתה לא אוהד שלהם, אתה שונא אותם. זה טוב לליגה כשיש קבוצה שכולם רוצים לנצח, ואני חושב שזה מחלחל גם החוצה. כשניצחנו אותם, אני זוכר שהייתי מבקר במקומות בהם לא הייתי מעולם והייתי מקבל מחיאות כפיים מכולם".
אז אם את ברצלונה כמעט כולנו אוהבים, אז כנראה שמיאמי היט נמצאת בצד השני של הסקאלה עבור חובב הספורט הממוצע. בניגוד לברצלונה (למשל), שמחזיקה סגל שבבסיסו גדל ביחד, סגל שיש בו אנשים נחמדים בסך הכל, במיאמי הסיפור הפוך. מדובר בייצור כלאיים של שחקנים שהתקבצו במקום אחד מכל הסיבות הלא נכונות עבור כל מי שערכי הספורט חשובים לו. ביום שבו לברון ג'יימס וכריס בוש החליטו להצטרף לדוויין ווייד בפלורידה, או יותר נכון ביום שבו השלישייה הזו הוצגה במסיבת עיתונאים שחצנית במיוחד, נפל דבר. ההיט הפכו לקבוצה הכי שנואה ביקום כנראה.
קטע שיווקי?
טים מקמן, אנליסט ESPN שמכיר מקרוב את מרק קיובן והמאבס, ניסה להסביר את ההתבטאות של בעלי דאלאס. "יש יריבות בין המאבריקס להיט, זה ברור. לקיובן היו שתי סדרות גמר מולם בשנים האחרונות. שתי סדרות מאוד קשות, אבל אני לא חושב שהוא מתכוון ליריבות הספורטיבית, אלא יותר לקטע השיווקי. זו קבוצה שאו שאוהבים או ששונאים, אבל קשה להישאר אדישים אליה. אתה חייב לצפות בהם. ברגע שלברון ובוש הצטרפו לווייד, והשלושה הכריזו על אותן אליפויות שיבואו, נוצרה תחושה שזו הקבוצה שחייבים לנצח והאמת היא שדאלאס היא היחידה שהצליחה לעשות את זה".
 |
| שחקני מיאמי אחרי עוד אליפות (רויטרס) |
|
| |
התחושה הזו שמדובר בקבוצה שכולם רוצים לנצח, קיבלה אישור השבוע ממקור אחר - דריק רוז. כוכב הבולס שחוזר לשחק העונה אחרי מעל שנה מחוץ למגרשים, פגש באחד ממשחקי האימון את אינדיאנה שהייתה קרובה להדיח את ההיט בסדרת גמר המזרח. "אנשים אומרים שיש לשיקגו יריבות עם אינדיאנה, אבל אני לא רואה את זה", אמר רוז כשניסו להזכיר לו סדרות עבר מול הפייסרס. "יש להם קבוצה מצויינת שמשתפרת משנה לשנה, אבל הקבוצה שאנחנו צריכים לנצח זו מיאמי".
זה לא נגמר כאן. פול פירס, קווין גארנט וג'ייסון טרי, שהגיעו מבוסטון והפכו את ברוקלין מקבוצת 'וניל' כפי שהגדיר אותה המאמן ג'ייסון קיד, למכונת הגנה קשוחה, ניסו להבהיר ללברון ג'יימס וחבריו מה הם חושבים עליו. אחרי ה-62:86 של הנטס על ההיט במשחק קדם עונה לפני כשבועיים, נשאל פירס על העבירה הקשה שביצע על לברון ברבע הראשון. "זה מסר לליגה", הוא ענה. "ככה צריך לעצור שחקנים כאלה. אנחנו רוצים להפוך לקבוצה שקשה לקלוע מולה". המסר אם תהיתם, היה מכוון בעיקר לכוכבי מיאמי.
דייויד סטרן כבר לא הקומישינר, אבל סביר להניח שיורשו אדם סילבר מחכך ידיו בהנאה לנוכח הרייטינג שמביאה השנאה הזו למיאמי. לראיה, סדרות הגמר מול דאלאס וסן אנטוניו היו מהנצפות ביותר אי פעם. כנראה שבאמת אי אפשר להוריד מהם את העיניים.
 |
| דייויד סטרן. יכול להיות מרוצה מהרייטינג (GettyImages) |
|
| |
לא רק לברון
ואם כבר נגענו בפורשי בוסטון שהגיעו בקיץ לברוקלין, קשה להתעלם מריי אלן, שעשה מעבר זהה מבין טאון, אבל נחת, רחמנא ליצלן, במיאמי. אלן, אולי האיש שהאליפות האחרונה של ההיט חרוטה על שמו יותר מכל אחד אחר, ספג לא מעט ביקורת מצד חבריו על כך שהעז להצטרף למי שמכונים לא פעם 'כוחות הרשע'. כשדוויין ווייד רמז לפני מספר שבועות כי הביקורת על אלן אינה הוגנת על רקע המעבר שעשו שלושת הווטרנים לכיוון התפוח הגדול, ענה לו טרי: "כל אחד זכאי לחשוב מה שהוא רוצה. פשוט לא מעניין אותנו מה הוא חושב".
וזו התחושה בקרב מרבית היריבות של מיאמי. הכוכבים של ההיט זוכים לכבוד על היותם שחקנים טובים, אבל כולם רוצים לנצח אותם. כולם רוצים להשתיק אותם. לכולם נמאס מהשלטון של קינג ג'יימס וחבריו. פסטיבל הזכייה באליפות האחרונה, כבר עבר כל גבול והאמת שעיקר החיצים לא מופנים רק כלפי ווייד, שמרשה לעצמו לדבר על כל דבר, אלא בעיקר כלפי ג'יימס - השחקן הטוב בעולם כיום. לברון זכה לליווי משטרתי (בלתי חוקי כמובן) בדרכו להופעה של ג'סטין טיבמרלייק, לברון רוצה לשחק פוטבול, לברון טוען שהוא אוהב אתגרים כשמדברים איתו על 'אחד על אחד' מול ג'ורדן. לברון בכל מקום.
נכון, לברון שחקן גדול, אבל גם אחד שיודע שהוא גדול ומשתדל להזכיר זאת מדי פעם. כל נסיון שלו להדחיק את היוהרה, כמו נאום ה'אני לא אמור להיות כאן' מיד אחרי שהוכרז כמצטיין של סדרת הגמר, פוגש הצהרה כזו או אחרת שמסגירה סוג מסויים של שחצנות. אבל לברון לא לבד. לא מעט כתבות ואפילו בלוגים שלמים, נדרשו לענות על השאלה - 'מדוע אנו שונאים את מיאמי?' ובכולם עלו תשובות שונות ומשונות. הנה חלק ממה שליקטנו ברחבי הרשת.
| |
| | על פי SB NATION, אתר הבלוגים הגדול ביותר בכל הקשור לספורט, יש לא פחות מ-25 סיבות לשנוא את ההיט, חלקן מאוד קטנוניות או סתם טפשיות (למשל הטענה שפט ריילי הוא ערפד), אך חלקן מבטאות רגש אמיתי של האוהדים | |
| |
| |
| |
על פי 'ביזנס אינסיידר', מדובר בשש סיבות עיקריות לשנאה
1. הפלופים של דוויין ווייד. אם ממש מתעקשים, אפשר ללכת אחורה עד סדרת הגמר של 2006, אבל גם בעונה החולפת היו לו כמה כאלה, והאמת ששופטים עדיין נותנים לו כבוד.
2. הפלופים של לברון ג'יימס. גם הכדורסלן הטוב בעולם נדבק במחלת הצלילה, שגם זיכתה אותו בקנסות במהלך הפלייאוף. בינינו, הוא לא צריך את זה, אבל כשמדברים על קבוצה מעצבנת שתעשה הכל בשביל ניצחון, אז זו דוגמא נהדרת.
3. מריו צ'אלמרס תופס מעצמו. יש לו ממוצע של 8.6 נקודות למשחק ו-3.5 אסיסטים, שלא לדבר על 42 אחוזי קליעה, אבל במהלך השנים האחרונות מריו צ'אלמרס מתעקש להגיד שוב ושוב שהוא בין עשרת הפוינט גארדים הטובים בליגה. נכון, הוא שחקן קלאץ' לא רע, אבל איפה הוא ואיפה טופ 10.
4. כריס בוש פשוט מוזר. הנה תמונה שלו שתבינו על מה מדובר.
 |
| כריס בוש. פשוט מוזר |
|
| |
5. טקס הצגת הכוכבים. טוב, את זה לא ממש צריך להסביר. כולם זוכרים מה נאמר שם ("לא אחד, לא שתיים, לא שלוש, לא ארבע, לא חמש, לא שש, לא שבע. אני באמת מאמין שאנחנו יכולים לזכות בכמה אליפויות").
על פי SB NATION, אתר הבלוגים הגדול ביותר בכל הקשור לספורט, יש לא פחות מ-25 סיבות לשנוא את ההיט, חלקן מאוד קטנוניות או סתם טפשיות (למשל הטענה שפט ריילי הוא ערפד), אך חלקן מבטאות רגש אמיתי של האוהדים. הנה מה שהצלחנו לדוג:
1. כי בוש בחר במיאמי כי "בסופו של יום, אתה רוצה להיות בטלוויזיה".
2. כי הם גנבו את ריי אלן.
3. כי דוויין ווייד אמר פעם ש"99 אחוז מאלה ששונאים אותך, הם כאלה שחייבים לך או לא מכירים אותך. אתה יכול להגיד להם למות, כי הם מתים להיות אתה".
4. כי ווייד כל כך מעצבן, שהוא לבד סיבה לשנוא את ההיט.
5. לברון ג'יימס.
6. ההחלטה. אי אפשר לשכוח את תכנית הטלוויזיה ההיא שעיצבנה חצי עולם.
7. כי עדיין נדמה שאין להם נשמה (ואף אחד אף פעם לא מבין אותם).
8. העיר עצמה. מיאמי נראית כמו מתחם ה-VIP של אמריקה. מרחוק היא נראית זוהרת ואתה רוצה להיות שם, אבל כשאתה שם אתה רואה רק אנשים מעצבנים וסוחרי סמים.
האמת, גם אנחנו יכולים להוסיף עוד סעיף או שתיים בשביל הכיף (וגם אתם מוזמנים לעשות את זה בטוקבקים - או פשוט להתנגח בנו. תרגישו חופשי). קחו למשל את הסדרה מול סן אנטוניו, שהפכה באופן סופי את ההיט לדמות האיש הרע בסיפור. הרי כולנו היינו כל כך בעד החבורה המתבגרת של גרג פופוביץ', טים דאנקן ומאנו ג'ינובילי, בהזדמנות אמיתית אחרונה להשיג משהו. והסוף היה פשוט כואב.
 |
| פופוביץ´ ופארקר. פשוט היינו בעדם (רויטרס) |
|
| |
טענה נוספת היא שזו קבוצת אליפות אינסטנט, עשירה, שפשוט הורסת את התחרותיות בליגה. לעומת מודלים כמו אינדיאנה או אוקלהומה סיטי, שביססו עצמן דרך דראפט וטריידים טובים, מיאמי מייצגת את כל מה שיכול להתקלקל בספורט של ימינו, שברובו מושתת על כסף ותדמית.
בסופו של דבר, כל בלוג או כל כתבה שהיא על רגש שיש לנו על מיאמי, מסתיימים בטענה אחת עיקרית - הם פשוט טובים מדי. וזה הרי, יותר מרגיז מהכל.