יאללה, סולחה: האנשים שיקוו לגמר חתימה טובה

לא מעט קונוטציות עולות עם יום כיפור. ישנם כאלה שישמעו את צמד המילים ומיד יחשבו על הארוחה המפסקת, ישנם כאלו שבוודאי יכינו את עצמם מנטאלית לצום הקרוב וישנם כאלו שכבר מעכשיו מחכים לזמירות ולתפילות המיוחדות ולתקיעת השופר בסיום יום קדוש זה.

אך עם יש מילה אחת שמיד תקפוץ בראש לקראת החג שקרב ובא, היא בוודאי תהיה סליחה. אומנם קשה לנו להאמין שהשחקנים הנוצצים ברחבי אירופה מכירים את יום הרחמים והסליחות, אך במיוחד לכבודם אספנו את הסכסוכים המרכזיים שהתרחשו העונה ברחבי אירופה. מי יודע, אולי מוריניו יקבל השראה ויתנצל בפני קסיאס, אולי ראשי יובנטוס יפרדו סוף כל סוף מהסמל הגדול ביותר שלהם בכל הזמנים ואולי סוף כל סוף מריו באלוטלי יבריג את הברגים החסרים בראשו.

בן סורר ומורה
הליגה שתיפתח את מסכת הרחמים והסליחות היא הפרמיירליג: האנגלים בהחלט יכולים להתפאר באחת הליגות המעניינות בעולם, אך ללא ספק גם בתור הליגה עם מספר הסיכסוכים הגדול ביותר. לא ברור האם עובדה זאת נובעת מהכסף הנוצץ של השייחים והאוליגרכים שמסובב את ראשם של הכוכבים, או אולי אלו בכלל העיתונאים שדואגים להצית את האש בכל פעם מחדש, אך במהלך העונה שעברה חזינו באינספור תככים ומריבות ורגע קטן לפני כיפור ניהיה חייבים לנסות לגשר בין הצדדים המסוכסים.

לא תופתעו לגלות שאדון מריו באלוטלי נבחר להיות השחקן הראשון מיני רבים שאמור לבקש מחילה. נכון שהחלוץ האיטלקי כבר מזמן עזב את אנגליה ונכון שרשימת הסליחות שלו כוללת בערך 3,568,199 אנשים, אך אם יש דמות אחת ממנה סופר מריו יצטרך לבקש את סליחתו, זאת תהיה רוברטו מנצ'יני, מאמנו לשעבר, שבינתיים פוטר מסיטי.

"מנצ'יני תמיד היווה עבורי דמות של אב", טען לא פעם ולא פעמיים חלוצה הפרובלמטי של מילאן על מאמנו לשעבר. למען האמת אחרי שגיבה אותו לאחר זריקת חצים על שחקני נוער, התרועעות מפוקפקת עם נציגי המאפיה הסיצילאנית ועוד אינספור פרשיות מביכות, מובן לנו לגמרי מדוע מריו ראה ברוברטו כדמות אבהית, מה שלא ברור לנו כל כך זה מדוע במהלך אימון שיגרתי של התכולים ממנצ'סטר הבן הסורר תפס את מורו ורבו ורק בדרך נס לא פירק אותו לגורמים.

באלוטלי ומנצ´יני מתעמתים. מה גרם להם להגיע למצב כזה?(דיילי מייל)

מלבד מריו, גאון כדורגל נוסף עם טמפרמנט חם שיצטרך לבקש מחילה וכפרה הוא כמובן לואיס סוארס. 'אל פיסטולרו', שכל שנה מוצא לעצמו קורבן חדש, הוסיף לרשימת שונאיו (עיינו ערך עותמן באקל ופטריס אברה) גם את מגנה המצויין של צ׳לסי, בראניסלב איבאנוביץ', לאחר אותה תקרית ביזארית בה החלוץ הנפלא מאורוגוואי נגס בידו של הסרבי כמעין חתיכת אסאדו עסיסית. אם חשבתם שמגנה של הפנסיונרים הוא היחיד ממנו סוארס צריך להתנצל אז טעות גדולה בידכם.

את התחנונים הגדולים ביותר למחילה וכפרה צריך חלוץ הסלסטה לבקש דווקא מאוהדי ליברפול, אותם אוהדים נאמנים שפעם אחר פעם תמכו באלילם לאחר כל תקרית מביכה מחדש קיבלו ממנו בקיץ האחרון סטירה מצלצלת לאחר שזה הצהיר בקולי קולות על רצונו העז לעבור דווקא ליריבה המרה מארסנל.

סוארס ואוהדי ליברפול. לא הפסיקו לתמוך בו, אבל מה קיבלו חזרה? (רויטרס)

סידרת חינוך "מיוחדת"
עם כל הכבוד לסופר מריו ורוברטו מנצ'יני, הזוכים המאושרים בקטגוריית הריב הגדול בין מאמן לחניכו הם ז'וזה מוריניו ואיקר קסיאס. אין זה סוד שהפורטוגלי פשוט ניזון מסכסוכים. לאורך כל הקריירה המפוארת של המיוחד נוכל למצוא אינספור ריבים מתוקשרים עם יריביו לכר הדשא. אך אם בדרך כלל אויביו רואים בו כמטרד מעצבן וחניכיו סוגדים לו כאל, הקדנציה בריאל מדריד דווקא תיזכר בעיקר בעקבות קרב האגו עם חביב הברנבאו, איקר קסיאס.

הריב החל לאחר ש"איקר הקדוש" הגן על חברו, סרחיו ראמוס בתום ההפסד במשחק הקלאסיקו בעונה שעברה כשמיד אחר כך נפתחו שתי חזיתות בקבוצת הבלאנקוס, חזית הפורטוגלי וכמובן קסיאס. המיוחד עשה הכל כדי להושיב את השוער האהוב על הספסל, אך לצערו צעד זה התברר כצעד השגוי בקריירת האימון עד כה ובסופו של דבר יושבי הסנטיאגו ברנבאו אמרו את דברם ודאגו להראות לז׳וזה שעם איקר הקדוש, אף אחד לא מתעסק.

עוד מראשית קריירת האימון, האחד והיחיד היה רגיל להיות האיש הדומיננטי והחזק ביותר בקבוצתו. בפורטו איש לא העז לערער על סמכותו, בצ׳לסי שחקנים בכירים כמו ג'ון טרי, פרנק לאמפרד ודידייה דרוגבה פשוט סגדו לו ושרפו עבורו את הדשא וכמובן באינטר שחקנים דומיננטיים כדוגמת מרקו מטראצי וחאבייר סאנטי דאגו שכל פקודה של הפורטוגלי הנערץ תבוצע על הצד הטוב ביותר בכר הדשא.

מוריניו וקסיאס. "המיוחד" ניזון מסכסוכים (רויטרס)

נדמה כי מאז ומתמיד ז׳וזה דאג לגייס לצידו את אהובי הקהל ובעזרתם לשלוט ביד רמה בשאר הקבוצה. כפי שכולנו יודעים, הסיפור בבירת ספרד היה שונה לגמרי. לא ברור עדיין האם חזרתו של המיוחד לסטמפורד ברידג׳ נבעה מחוסר צביעות רצון ממוריניו או תחושת מיצוי מצידו, אך מה שברור לכולם שגם בבירת ספרד יש צמד חמד שבהחלט צריך להפסיק להשחיז סכינים ולהתפייס.
 

ככה לא נפרדים מנסיך
אומנם בימים אלו אלסנדרו דל פיירו נהנה לו אי שם בסידני השלווה, העיר שנבחרה לשלישית בעולם מבחינת איכות חיים של תושביה, אך עד עתה אנו יכולים לנחש שעדיין ישנה אבן די כבדה על ליבו של הנסיך, לב שצבוע בצבעי שחור לבן.

נכון, אלכס יפתח בקרוב את עונתו השנייה מחוץ לביתו בטורינו, אך למרות זאת אף אחד מקבוצת הפאר יובנטוס לא טרח לערוך לשחקן האהוב בכל הזמנים של הגברת הזקנה משחק פרידה ויתרה מזאת, עדיין אף אחד מאלופת איטליה עדיין לא הסביר כיצד זרקו את הסמל הבלתי מעורער לאחר 19 שנות נאמנות והקרבה עבור המועדון.

אם בתחילה ראשי הביאנקונרי טענו שמסכת החלוצים רחבה מספיק גם ללא דל פיירו, הבאת שני הבלופים, ניקלאס בנדטנר וניקולס אנלקה באמצע העונה שעברה, הוכיחה שיש משהו הרבה יותר עמוק מטיעון כושל כמו זה. גם השנה נחתו בטורינו שני חלוצים, הפעם קצת יותר נוצצים מהדני והצרפתי הכושלים, אך למרות הגעתם של פרננדו יורנטה וקרליטוס טבס, שירש את מספרו של הנסיך, אלופת איטליה עדיין חייבת לבקש סליחה גדולה מאוהדיה הרבים וכמובן מדל פיירו על אותה פרידה מקוממת ובלתי מובנת.

דל פיירו אומר שלום. למה לא זכה לפרידה ראויה? (GettyImages)

הורס המסיבות
עוד ריב קטנטן שראוי לסולחה מגיע אלינו היישר מצרפת. במשך 19 שנים חיכו בפאריס סן ז'רמן לחגוג אליפות, אך דווקא כשרגע מתוק זה הגיע סוף כל סוף החליטו לשלוף את שחקן העונה, זלאטן איברהימוביץ' מחדר ההלבשה לבדיקות סמים שגרתיות. מי שנשלח למשימה המעצבנת והדי מסוכנת היה מנהלה הטכני לשעבר של האלופה הצרפתית, לאונרדו.

כפי שכולנו יודעים איברה הוא לא בדיוק הבחור הרגוע והסובלני ביותר בעולם ובתגובה לקריאתו של הברזילאי החל להשתולל ולצעוק לעברו: "תמיד אתה חייב להרוס הכל!" גם לאחר אותה בדיקת סמים הזוייה השבדי הרותח סירב להירגע ובמסיבת עיתונאים המשיך להאשים את האיש שהיה אחראי יותר מכל להגעתו לעיר האורות בקיץ שעבר: "כולם חגגו ואני הייתי תקוע ל-20 דקות, למה אף אחד לא בא לראות מה איתי!"

אז נכון שבעבר לאונרדו הצהיר שזלאטן הוא השחקן הטוב בעולם, אך אחרי אותו ריב מתוקשר קשה להאמין שהבחור המקועקע ממאלמו הזיל דמעות של עצב כשהברזילאי הודיע על סיום תפקידו בתחילת העונה. בכל אופן, רגעים ספורים לפני שבישראל יחול יום הרחמים והסליחות, היינו ממליצים גם לשני הגויים, גיבורי האליפות ההיסטורית של הפריסאים, לאמץ את מנהג היהודים ולהתפייס.

זלאטן חוגג אליפות. הוא לא שמח עוד הרבה זמן אח"כ (רויטרס)

37 מיליון סיבות לכעוס
אחרי שהמלצנו לגשר בין הצדדים באנגליה, ספרד, איטליה וצרפת הגענו לתחנה הסופית שלנו בכתבת הסולחות – גרמניה. אין ספק שהבונדסליגה היתה הליגה המלהיבה ביותר בשנה שעברה, יחד עם זאת היא גם סיפקה לנו את הריב המתוקשר ביותר. 

מאז ומעולם היסטוריית הכדורגל היתה מלאה ״בבוגדים״ שערקו ליריבות המרות ביותר - רוברטו באג׳יו הבעיר את פירנצה שעבר מפיורנטינה לגברת הזקנה, לואיס פיגו הפך לשחקן השנוא בקטאלוניה כשבחר לחתום דווקא אצל ריאל מדריד אחרי שנים נהדרות במדי הכחול-ארגמן של ברצלונה ואפילו אקס ליברפול, מייקל אואן, יישא על מצחו אות קלון עד סוף ימיו בגלל שהעז לחתום אצל השדים האדומים ממנצ׳סטר.

כפי שכולנו יודעים, בעונה החולפת מי שקטף ובגדול את תואר הבוגד התורן היה מריו גצה, ששבר לרסיסים את ליבם של אוהדי דורטמונד ובחר לעבור תמורת 37 מיליון יורו דווקא ליריבה המרה, באיירן מינכן. אם בשאר הסיכסוכים שהצגנו בפניכם קיים סיכוי נמוך לפיוס, במקרה של היהלום בן ה-21 כנראה שתאלצו לשכוח מהעניין, במיוחד לאחר גמר הצ׳מפיונס האחרון בין הקבוצות שבו בסופו של דבר גצה לא לקח חלק בעקבות פציעה.

גצה לא מאמין. גם אוהדי דורטמונד לא (רויטרס)

אז אחרי שעברנו ממדינה למדינה ובחרנו את הריבים הבולטים של העונה החולפת הגענו למסקנה שכנראה לואיס סוארס לא יפתח מחר בצום מפרך, איקר וז׳וזה לא ישירו בקולי קולות את המזמור ״עננו״ וגם איברה בוודאי לא יאזין לצלילי השופר שמבשר את סיומו של יום הכיפורים. אך אם כל אחד מהם יוציא מפיו מילה אחת פשוטה - סליחה, צפויה לכולנו עונה הרבה יותר שלווה מרגשת.