האגדה על נסיך, צוללנים ונשק להשמדה המונית

"אני רוצה לסגור עניין בשבת. בשביל זה הגעתי לכאן, בשביל להתחרות על אליפות בכל שנה". כך סיכם לברון ג'יימס את המשחק החמישי מול אינדיאנה, שהעניק למיאמי יתרון 2:3 על הפייסרס באחת מסדרות גמר המזרח הגדולות שנראו בשנים האחרונות.

מכמה היבטים, מדובר אפילו בסדרה היסטורית, הראשונה אולי מתוך מצ'אפים גדולים שצפויים לנו בעתיד מהשתיים, אבל יותר מכך, היא תיזכר כראשונה בה חוק חדש שהכניסה הליגה, משחק תפקיד חשוב כל-כך.

אל חוק הצלילות עוד נחזור בהמשך, אבל בינתיים צריך לעשות סדר. מעבר ליתרון שיש לאינדיאנה בצבע, שלא תמיד מתורגם לסלים קלים ובכך למעשה מכריע את הסדרה, לפני הפוסט-אפ שעבד עבור מיאמי במשחק השלישי, לפני הספסלים שמשחקים תפקיד חשוב ולפני כל התרגילים והחלטות השופטים, יש כאן סדרה עם סיפורים אנושיים. העליונות של לברון ג'יימס, ההיעלמות של דוויין ווייד, העלייה לגדולה של פול ג'ורג' והדומיננטיות של רוי היברט.

לברון תופס את הראש (רויטרס)

לפני הטיפ-אוף של המשחק הראשון, נתן צ'ארלס בארקלי לאינדיאנה סיכויים גבוהים יותר לעבור את הסדרה, והפתיע את יושבי אולפן TNT ובעיקר את שאקיל אוניל. צ'ארלס סמית' חצי-הסכים והכריז כי נדיר לראות קבוצה שמנצחת בפלייאוף, למרות שהיא לוקחת פחות כדורים חוזרים מיריבתה.

מיאמי עשתה את זה עד אינדיאנה וממשיכה לעשות את זה גם כעת. יכול מאוד להיות שההיט מצאו סופסוף מצ'אפ שמסכן באופן ממשי את שלטונם הבלתי מעורער בליגה.

לארי בירד, שפרש וכנראה יחזור בקרוב (אם להתבסס על ההצהרות של דוני וולש), בנה קבוצה איכותית באינדיאנה. נכון, אין לו עדיין אליפות כמאמן וכסמכות העליונה בפייסרס, אבל יש לו מוח כדורסל של אחד השחקנים הגדולים והחכמים בהיסטוריה של הליגה.

לארי בירד. בנה קבוצה ענקית (GettyImages)

בירד בנה קבוצה אתלטית, צעירה ואנרגטית, שפשוט קשה להתמודד מולה. מנגד נמצאת קבוצה שבנה יריבו מהאייטיז, פט ריילי. מהרבה בחינות הקרב הזה מזכיר את היריבות בין הלייקרס לסלטיקס של אז. קבוצת מעמד הפועלים שנבנתה נכון, מול קבוצה נוצצת של שואו-טיים.

משחק 1
אם ננתח את הסדרה למשחקים, הרי שהמשחק הראשון היה אולי הטוב ביותר וזה שהגדיר טוב יותר את הלך הרוח. במחצית עוד נשמע בארקלי מחלק מחמאות לפייסרס במשפט עליו הוא חזר גם בהמשך הסדרה. "אמרתי את זה כל העונה ואני חוזר ואומר את זה עכשיו. מצב הקליעה הטוב ביותר של אינדיאנה זה החטאת זריקה. דייויד ווסט ובעיקר רוי היברט תמיד יהפכו את זה לסל קל. הם פשוט צריכים לזרוק ולא לפחד ובינתיים הם לא מפחדים". אז אם היברט הוא נשק רציני, מה נגיד על לברון ג'יימס?

דייויד ווסט. עושה שמות בצבע (GettyImages)

המהלך בו עקף ג'יימס את פול ג'ורג' ועלה לצעד וחצי קליל ביד שמאל, ייזכר כאחד מסלי הניצחון הגדולים ביותר של השחקן הטוב בעולם כיום. אחר כך מצא ג'יימס זמן לעקוץ את מייקל ג'ורדן, שהצהיר בזמנו שאם היה משחק נגדו, היה נותן לו לנסות ולזרוק רק ביד שמאל בשל האחוזים הנמוכים יחסית שיש לו עם היד החלשה (נתון שגוי אגב).

בסיום אפשר היה לשמוע את בארקלי מפרגן. "אני אוהב את אינדיאנה בגלל המצ'אפים והאתלטיות. אבל כשמולך עומד נשק להשמדה המונית כמו לברון ג'יימס, אתה בבעיה איך שלא תסתכל על זה".

"אינדיאנה צריכה לברוח כמה שיותר, כי בכל פעם שהמשחק צמוד ומתנקז לדקות האחרונות, לברון מתעורר". הדיבורים סביב השניות האחרונות של המשחק הראשון, בהן החליט המאמן פרנק ווגל להשאיר את היברט על הספסל, ליוו את אינדיאנה במשך יום שלם ואולי אפילו במשך סדרה שלמה.

היברט מול אנדרסן (רויטרס)

משחק 2
המשחק השני היה בסימן מהלך אחד, 7 שניות לסיום הרבע השלישי פול ג'ורג' לקח את הכדור לסל, כשהוא עובר את לברון כאילו לא היה ומטביע מעל כריס אנדרסןג'ורג' דפק פרצוף של כל יכול, עם חצי מבט לעבר ג'יימס. אין ספק, הבחור קיבל הרבה ביטחון אחרי עונה אישית גדול וסדרה מעוררת התפעלות מול הניקס. 'או או, לברון בטח התעצבן מהמהלך הזה', חשבתי לעצמי בידיעה שאותה מחשבה עוברת בוודאי אצל כולם בראש.

לברון אכן התעצבן, עבר את המגרש בארבע שניות ותפר שלשה מארבע. בסיום אותו מהלך, במשחק בו לברון עדיין הרגיש נינוח ופחות מאויים, הוא גם הספיק לחייך לעבר ג'ורג', כאילו אומר 'כל מה שאתה עושה, אני יכול לעשות טוב יותר'.

פול ג´ורג´ מעל ריי אלן. הדבר הבא? (רויטרס)

מה שקרה אחר כך, יכול להתפרש אצל רבים כסוג של טקס קבלה לחבורה של הגדולים ביותר. לברון הושיט יד והמתין חצי שניה, לפני שהחליק קטנה לג'ורג' באקט של ריספקט. זה לא נגמר כאן, כי במהלך כל הדקות שלאחר מכן, נראה היה שלברון מתייחס לג'ורג' כאל סוג של נסיך (כי הוא הרי כבר קינג). ואז הגיע המשחק השני, בו ג'ורג', שנראה כאחד שפשוט לא חושש מאתגרים ומשחק בלי פחד, נתן עוד הצגה גדולה.

"פול שיחק מול השחקן הטוב בעולם, שמר עליו כל הערב ונתן עבודה", הצהיר אז פרנק ווגל. "הוא לקח על עצמו מהלכים בוני ביטחון ונתן לנו דחיפה גדולה. צריך לזכור שהוא רק בשנה השלישית שלו בליגה". כשלברון התבקש להתייחס לג'ורג' ונשאל מה השלב הבא כעת עבור השחקן הכל יכול של אינדיאנה, הוא ענה בצורה מסקרנת במיוחד כשאמר: "האמת שיש לי תשובה לזה, אבל אני לא רוצה להגיד את זה כרגע, באמצע סידרה מולו". אז כנראה שנצטרך לחכות ולראות.

שחקני אינדיאנה בטירוף (רויטרס)

ווגל אגב, ידע לתת קרדיט לאדריכל האמיתי של הפייסרס. "לארי בירד בנה את הקבוצה הזאת בצורה כזאת שכולם חייבים לעבוד עם כולם. יש לנו חמישה שחקנים וכל אחד מהם יכול לקחת זריקה בכל זמן נתון. כיף להיות חלק מקבוצה כזאת", הוא אמר בסיום. אותו משחק אגב, שייזכר בזכות שני האיבודים של לברון בשניות האחרונות, סיפק עוד כמה ציטוטים מעניינים, אבל אליהם נחזור אחר כך בדירוג הציטוטים של סדרה מענגת במיוחד.

מה שכן אפשר להזכיר כעת, זה את ההנהגה שלקח על עצמו לברון, עוד יותר ממה שנטל על כתפיו בשנה שעברה. "עשיתי שתי טעויות וזה כאב יותר מכל דבר אחר. אכזבתי את החברים שלי שציפו ממני לעשות את המהלכים שלי. זה כואב, אבל יש לנו עוד הזדמנות לקום כי זו סדרה. אלה דברים שאסור שיקרו". שלושת הגדולים? מיאמי זו פשוט קבוצה של שחקן אחד כיום.

משחק 3 ואילך
התשובה הגיעה מהר. לברון הגיע לאינדיאנה, שעדיין לא הפסידה בביתה, עם מטרה להשכיח את אותן שניות אחרונות מהמשחק הקודם. את המלך כבר אמרנו, אסור הרי לעצבן ועם שורה סטטיסטית סולידית ('רק' 22 נקודות), מה שנזכור מאותה הופעה, זה הפרגון שלו לחברים. מדובר במשחק היחיד אולי בסדרה, אליו הופיעו שני הסטארים האחרים - ווייד (18) וכריס בוש (17), שזכה אף הוא להקנטות יומיים קודם לכן, והחזיר את התחושה שמדובר בשחקן הכי חשוב של מיאמי - כפי שהצהיר עליו ג'יימס בעבר.

דוויין וויד. לא יציב (GettyImages)

ההיט הרגו את הפייסרס בשלב מוקדם, בזכות משחק פוסט-אפ משובח של ג'יימס, שפשוט חיכה באיזור הצבע ונתן לקלעים שלו לעשות את העבודה מבחוץ. "זו הייתה החלטה במודע. זה מה שביקשו ממני וזה מה שעשיתי, בזכות החברים שלי שאיפשרו לי לשחק למטה", הוא אמר בסיום. הפרשן סטיבן איי סמית', הכניס אותו בשורה אחת עם הגדולים ביותר וקבע כי "לברון הוא אחד השחקנים הכי חכמים שיש כיום במשחק. הוא יקבל את ההחלטה הנכונה כמעט תמיד".

במשחק מספר 4, הפייסרס שוב עשו את ההתאמות הנדרשות והיברט (23 ו-12) סיפק ערב לפנתיאון, כשמאמנו מימי ג'ורג'טאון, ג'ון תומפסון השלישי, שאחרי השושלת המרשימה של אביו במכללה שנודע בהשבחת שחקנים גבוהים, גידל את רוי ואת ג'ף גרין, יושב בשורות הראשונות ונותן לו תמיכה מוראלית.

היברט הוא סיפור יוצא דופן בעצמו. פי ג'יי קרליסימו, שלטובת כולם חזר לפרשן אחרי שפוטר מהנטס, הגדיר אותו כ"סיפור הכי גדול השנה. הוא הפך בתוך עונה אחת משחקן גבוה, לגורם דומיננטי שיכול להביא אליפות", והזכיר אותו בנשימה אחת עם שאקיל אוניל.

כריס בוש. לא אותו שחקן

המשחק ייזכר גם בזכות הנפילה התיאטרלית של ג'יימס, שזיכתה אותו בקנס של 5,000 דולר, כיאה לחוק החדש שנכנס העונה לליגה. לברון אינו אחד שנוטה ליפול מהר, כמו למשל חברו לקבוצה דוויין ווייד (שגם נקנס במהלך הסדרה), אך הודה שאין לו שום דבר נגד הצלילות. "אתה עושה כל דבר עבור סיכוי טוב יותר לנצח. אני מבין את אלה שעושים את זה", הוא אמר כבר לפני כשבוע.

במשחק החמישי מיאמי שוב ידעה איך להגיב. ג'ורג' והיברט עשו את מה שצריך, וקלעו את כל הנקודות של הקבוצה ברבע הראשון (23 בסה"כ), אבל ההמשך היה כולו של ג'יימס. השופטים, שלאורך כל הסדרה שרקו לא נכון, איזנו את הטעויות מהמשחק הקודם.

ג'ורג' היל זכה לעבירה רביעית מוקדמת והשאיר את חבריו להסתדר דקות ארוכות עם די ג'יי אגוסטין המאכזב, במה שהתברר כדקות קריטיות. השופטים גם השאירו את כריס אנדרסן על הפרקט, ואותנו עם השאלה - מה היה קורה אם טיילר הנסברו היה צולל?

לברון ג´יימס ונוריס קול בטירוף. הספסל לא תורם מספיק (רויטרס)

ברבע השלישי קלע ג'יימס שלשה גדולה מרחוק, שהעלתה את ההפרש לדו-ספרתי. לברון אגב, מתאמן על הזריקות האלה לפני משחקים ולכן גורם להן להיראות קלות. "הוא היה צריך לקחת הכל על עצמו עוד פעם", הסביר סטיבן איי סמית' בסיום. "הקבוצה היתה אנמית במחצית הראשונה. אינדיאנה הכריחה את הקצב שלה, שהוא יותר איטי, יותר פיזי. לברון הגיע עם המבט הזה בעיניים ופשוט השמיד את הפייסרס. הוא עשה הכל, קלע, הסתובב ושיחק הגנה כמו פיראנה. הוא זרח כמו הסופרסטאר היחיד בסדרה הזאת".

"אף אחד לא יודע מה קורה עם ווייד בסדרה הזאת, אבל ללברון לא אכפת. נכון שיודוניס שיחק נהדר, אבל אם הוא לא היה קולע את הקליעה הראשונה שלו, לברון לא היה מוסר לו. הוא פשוט ארגן את המשחק לפי מה שהוא הרגיש, והוא השחקן הכי רגיש שיש כיום". אבל גם לברון הרי צריך עזרה. כרגע, הספסל של אינדיאנה, שלפני הסדרה דובר עליו כחוליה החלשה של הקבוצה, נותן יותר מזה של ההיט. אקס פקטורים משני הצדדים, כמו נוריס קול, שיין באטייה ואפילו לאנס סטיבנסון, לא יציבים מספיק ומשאירים הרבה שאלות פתוחות לקראת המשחק הבא בשבת.

ג´יימס והאסלם. שותף שקט (רויטרס)

הציטוטים הגדולים בסדרה
6. "זה היה אחד ממשחקי הכדורסל הגדולים ביותר שהייתי עד להם. עשינו מהלכים, הם ענו במהלכים גדולים והיינו צריכים לענות במהלכים עוד יותר גדולים. "זה בלתי אפשרי לעצור אותו פעמיים והאמת שאני לא בטוח איך עשינו את זה. אין לי דרך להסביר את זה חוץ מאשר רצון גדול. GREAT WILL". פרנק ווגל מתאר, כבר אחרי המשחק השני, את הסדרה כולה. השאלה היא למי יש יותר WILL, כי בסופו של דבר, תנצח הקבוצה שתרצה יותר, או בעצם השחקן שירצה יותר (תחזרו לרגע למשפט הפתיחה בכתבה).

5. "אני לא רוצה לנחס, אבל הדבר הטוב ביותר שיכול היה לקרות זה השלשה של כריס בוש, כי שתי הזריקות שהוא לקח אחר כך גם היו משלוש וזה פינה לי את איזור הצבע". רוי היברט מנחס את עצמו, רגע לפני שבוש קולע שתי שלשות קריטיות במשחק השלישי.

לברון ג´יימס בטירוף. מפחיד (רויטרס)

4. "אני יודע שילמדו אותי, אני יודע שבסוף יבינו את תרגיל ההטעיה שלי, אבל אני לא בחור טיפש. למדתי בג'ורג'טאון ואני יודע להתאים את עצמי". שוב פעם היברט.

3. "הקשבתי לקני, שאק וצ'ארלס אחרי המשחק הראשון ומה שקני אמר זה שאני צריך להיות יותר אגרסיבי. זה מה שניסיתי לעשות". ג'ורג' היל אחרי המשחק השני, מגלה מי באמת החבר'ה שמשפיעים על צורת משחקו. וזה לא פרנק ווגל.

2. "ג'ואן הווארד התחיל לצרוח עלינו. היו שם הרבה מילים שאסור להגיד". יודוניס האסלם מנסה להסביר מה ומי עורר בחדר ההלבשה של ההיט במחצית המשחק החמישי.

1. "לברון? רק אלוהים יותר מפחיד ממנו". ג'ורג' היל מכה שנית.