האפמן: ציפו שנמחץ אותם, אוסטין: אין שווה לזה

מכבי תל אביב והפועל ירושלים יעלו הערב (שני, 21:00) לפרקט בהיכל נוקיה למשחק מספר 1 בחצי גמר הפלייאוף הישראלי, כשמדובר למעשה בסדרה הראשונה בין שתי הקבוצות מאז 2001, אז  דרסו הצהובים 0:3 בסדרת הגמר.

מכבי צפויה ליהנות לא רק מיתרון הביתיות, אלא גם מיתרון באיכות השחקנים, לפחות על הנייר ובעמדת המאמן, כשדייויד בלאט מעולם לא הפסיד משחק פלייאוף. במהלך השנים התפתחה יריבות ספורטיבית גדולה בין המועדונים, שחלחלה לתודעת השחקנים הרבה אחרי שאלה עזבו את המועדון ובמקרים מסויימים, המשיכה לרדוף את אלה שכבר הספיקו לתלות את הנעליים.

לרגל פתיחת הסדרה, ONE מביא לכם ראיון משולב עם נייט האפמן ומריו אוסטין, מהזרים הטובים ביותר ששיחקו בארץ בשני העשורים האחרונים. השניים, שכיכבו כל אחד בקבוצתו ואף הובילו אותן להישגים מקצועיים על המגרש גם בארץ וגם באירופה, נסעו אחורה בזמן וחזרו לכמה מהשנים היפות של הכדורסל הישראלי.

האפמן, 38, למי שכבר הספיק לשכוח, מעולם לא נתפס ככוכב מזהיר כמו אריאל מקדונלד ואנתוני פארקר, בעיקר בשל אופיו הפאסיבי. מבחינת כישרון וחשיבות לקבוצה, אי אפשר לומר שלמקדונלד ול-AP עליונות על הסנטר הענק, שהוביל את מכבי לזכייה באליפות אירופה.

האפמן היה אחד השחקנים המרכזיים ביותר במכונה שהפכה את מכבי לאחת ממעצמות הכדורסל הגדולות ביותר באירופה. זכורות בעיקר הופעותיו הנדירות והלחימה הבלתי פושרת בכל משחק קריטי של הצהובים, כשהשיא נרשם בבולוניה, במשחק המטורף שהישווה את סדרת רבע הגמר בשנת 2000 ל-1:1, בו תפר 29 נקודות כולל 19 מ-19 קליעות עונשין.

מריו אוסטין. "היתה לי טבלת ייאוש"

אוסטין, מנגד, נחשב לאחד השחקנים הכשרוניים ביותר שנחתו בישראל אי פעם וגם להכי מבוזבזים. הוא נבחר בדראפט ע"י שיקאגו וחתם על חוזה עתק של שלושה מיליון דולר לשנתיים בעודו בן 21 בלבד.  אך הוא לא שרד חודש בקור הרוסי, נחתך ועבר עונה אחת בביילה האיטלקית לפני שנחת במלחה. הביג-מאן שחתם בבירה לשנתיים על חוזה אסטרונומי בקנה מידה ירושלמי, המוערך במעל ל-1.7 מיליון דולר לשנתיים, סבל רבות מעודף משקל ונכשל בכל מקום אליו הגיע לאחר שעזב.

"קשה לתאר במילים את היריבות והשנאה בין הפועל למכבי", סיפר אוסטין מדירתו בכוויית והוסיף: "אם לא התרגשת ממשחק מול מכבי, או לא נתת את משחק חייך כשהיית על המגרש, מקומך לא היה על הפרקט. שיחקתי במשחקים גדולים בקולג' ובאיטליה, אבל מבחינת התשוקה והטירוף מסביב, אין משחק שמשתווה לזה למעט דיוק נגד נורת' קרוליינה. הייתי מחכה למשחקים נגד מכבי עד כדי כך שהייתה לי טבלת ייאוש בו הייתי סופר את השבועות עד למשחק הבא מולם. אני חי בשביל משחקים כאלה", הוסיף.

"היתה הרגשה של לחץ מסביב לפני משחקים מול ירושלים", סיפר האפמן על הצד הצהוב, "ציפו מאיתנו לא רק לנצח, אלא למחוץ אותם, לקרוע אותם לגזרים. הצוות המקצועי שנא את ירושלים ובירושלים לא אהבו אותנו גם כן". אוסטין הוסיף: "היתה הרגשה שכל העיר נעצרת כשמכבי הגיעה למלחה. חיכינו למשחקים מולה בציפייה שהולך לקרות משהו מטורף. האוהדים שלנו שיחקו תפקיד מרכזי ולא ידענו למה לצפות ואיזה תפאורה יכינו".

כמה דגש נתנו בהנהלה לניצחון באותם משחקים? "לניצחון על מכבי היתה חשיבות גדולה מאוד בשביל ההנהלה", סיפר אוסטין, "הם לא דיברו איתנו לפני משחקים, אבל ההרגשה היתה באוויר. לדעתי זה נבע מכך שדני קליין וארקדי גאידמק חיפשו כבוד ממכבי וכדי לקבל כבוד צריך לנצח את הטובים ביותר והיא היתה הטובה ביותר".

האפמן עם מקדולנד. "הצוות המקצועי שנא את ירושלים"

אוסטין: "רוצה לסיים את הקריירה במלחה"
אוסטין, 31, בוגר מכללת מיסיסיפי סטייט, משחק כיום בקבוצת אל כווית הנמצאת בגבול בין עיראק וערב הסעודית. אם הייתם אומרים לו בסוף עונת 2006, לאחר שזכה בתואר ה-MVP של היורוקאפ כשהוא רושם ממוצע מרשימים של 17.4 נקודות ומוביל את הליגה בכדורים חוזרים עם 9.4 למשחק, שהוא ינדוד לאיטליה, טורקיה, ספרד, אוקראינה ולליגות הזניחות בפורטו ריקו, הרפובליקה הדומניקנית וארגנטינה, הוא היה מפנה אתכם לטיפול אצל פסיכולוג.

אלא שתוכניות ה-NBA והיורוליג של סופר מריו, שלא כמו משקלו שעלה בקצב מסחרר, התדרדרו במהירות. "ירושלים הייתה הסיטואציה המושלמת עבורי", גילה אוסטין. "השנתיים בהן שיחקתי בבירה היו הטובות ביותר בקריירה שלי. גם מבחינה קבוצתית, היה לנו הסגל הכי מוכשר איתו שיחקתי מימיי. תמיד רציתי לחזור לירושלים ואני לא פוסל אפשרות חזרה גם היום".

אוסטין הוסיף: "לירושלים היה סיכוי גדול יותר לנצח השנה את הסדרה יחד איתי. לפני שנתיים, כשירושלים שיחקה באוקראינה, ביקרתי את הקבוצה וביקשתי מדני קליין שיחזיר אותי למלחה. אם הייתה לי האופציה לחזור, לא הייתי חושב פעמיים. ירושלים זה הבית השני שלי ולמרות ששיחקתי שנה אחת בביילה האיטלקית לפני שהגעתי לישראל, מבחינתי, הקריירה שלי החלה ביום בו הגעתי למלחה ושם אני רוצה לסיים אותה".

דני קליין. נפגש עם אוסטין באוקראינה (יניב גונן)

בצד הצהוב, האפמן סיפר על ההכנות המיוחדות לפני משחקים מול החבורה מהבירה: "ערב משחק מול ירושלים היינו יוצאים כולם למסעדה אחרי האימון כדי להוריד קצת את המתח. היה חשוב לצוות שנהיה ביחד כל הזמן ונתגבש". אוסטין הוסיף על ההכנות בצד האדום: "לילה לפני המשחק היינו משתכנים במלון כדי להתנתק מכל הבלאגן והרעש התקשורתי מסביב. אישית, לא רציתי להיות עם אנשים. את ההכנה הטובה ביותר עשיתי לבד עם עצמי. לא רציתי שאנשים, שחקנים, חברים או משפחה יהיו בחדר שלי. הייתי צופה בקלטות וידאו של היריבה כמעט כל הלילה".

במהלך עונת 2005-2006 החוק במשחקים של ירושלים היה שאם אוסטין קלע שלשה, ירושלים ניצחה. הסטטיסטיקה הזו נשברה רק כשירושלים הגיעה לגמר מול מכבי וספגה תבוסה. "תמיד הרגשתי שיש לנו יתרון על פני מכבי. לוח הזמנים שלנו היה גמיש יותר כי לא היה לנו יורוליג. שלא כמו מכבי, לנו היה יותר זמן להתכונן למשחקים וזה נתן לנו צ'אנס לעקוץ אותם למרות שהיה להם את השחקנים הטובים ביותר באירופה בזמנו כמו פארקר, באסטון, וויציץ' ודריק שארפ", סיפר אוסטין, שכבר פוזל אל עבר פרישה, "נשארו לי עוד 3-4 שנים לתת מעצמי הכל על המגרש".

האפמן: "האלימות היתה בלתי נסבלת"
האפמן, לעומת אוסטין, עזב ב-2002 את הלוקר הפרטי בנוקיה לטובת זה של טורונטו מה-NBA. אחרי שבעה משחקים נפצע בברכו והושבת לתקופה ארוכה. חוזהו בטורונטו בוטל והאפמן, שקיבל את מלוא שכרו ב-NBA, מעולם לא הצליח להשתקם. למעשה, הפעם הבאה בה ניסה האפמן את כוחותיו היתה שנתיים לאחר מכן, כשחתם לשבועיים בסקאבוליני פזארו האיטלקית, אך לא עבר את מבחני הכשירות ופרש בגיל 29 בלבד.

נייט האפמן. מתקשה לעמוד

כיום, מקורבים לשחקן שחולפים על פני ביתו בבאטל קריק שבמישיגן, מספרים על בחור שלא נראה כל כך מחובר למציאות. האפמן מנסה להשתלב לעיתים במשחקי כדורסל רחוב, אך מגלה מהר מאוד שלצערו, הברכיים שלו לא מחזיקות מעמד. בנוסף, פציעתו של הסנטר הבלונדיני גורמת לו לצליעה מתמדת כל פעם שהוא הולך.

למרות שעברו לא מעט שנים מאז, האפמן זוכר את האווירה במשחקים מול ירושלים. האפמן: "האוהדים שנאו אחד השני ברמה שזה הפך לאלימות פיזית ומילולית בלתי נסבלת. לפעמים גם השחקנים הרגישו אי נעימות כאשר אוהדי ירושלים רגמו את האוטובוס שלנו באבנים". אוסטין: "האוהדים שלנו תמיד הגיעו מצוידים בדברים הכי הזויים. אני זוכר שהדליקו אבוקות ביציעים, זרקו נייר טואלט על המגרש, הניפו שלטים וקיללו. היה אווירה כאילו היה זה משחק הכדורסל האחרון שישוחק".

"האווירה הכללית בקבוצה אחרי הפסד לירושלים לא היתה טובה", חשף האפמן, "לי זה לא כל כך הפריע כמו שזה הפריע לאחרים במכבי. לא הרגשתי רע אחרי הפסד לירושלים". אוסטין: "אף אחד לא אוהב להפסיד ליריב המושבע שלו ולנו היה קשה מאוד לשים את ההפסדים למכבי מאחורינו. אחרי הפסדים היינו שבורים. גם פיזית וגם מנטאלית. המאמנים וההנהלה היו כל כך מאוכזבים שלא דיברו איתנו יום שלם. כולם הסתובבו עם פרצוף חמוץ. למרות שלמכבי היו אלופי אירופה, האכזבה היתה גדולה".

ומה הרגע שהכי צרוב בזיכרון שלהם מהתקופה בצהוב/אדום? האפמן: "הרגע המתוק ביותר שלי כשחקן מכבי היה כאשר חגגנו את הזכייה בסופרוליג ברחובות פאריס. הזכייה בדאבל הישראלי גם היתה מיוחד מאוד עבורי". אוסטין: "יש שני רגעים. הראשון, לאחר שסוף סוף ניצחנו את מכבי. הרגשתי שהורדתי קוף ענק מעל גבי. היה לי קשה להפסיד להם כל כך הרבה, עד כדי כך שאחרי הניצחון שרנו וקפצנו בחדר ההלבשה למשך שעות כאילו זכינו באליפות. הרגע השני היה באוטובוס בדרך לחצי גמר הגביע. היתה לי הרגשה טובה מאוד במהלך הנסיעה, אז ניגשתי לדני קליין ואמרתי לו, 'מכבי תודח ואנחנו נזכה בגביע'. בסופו של דבר הם הפסידו בחצי הגמר לבני השרון ואנחנו זכינו בגביע. זה היה כל כך מיוחד כי זה היה למעשה התואר הראשון שלי כשחקן מקצועני".

אוסטין עם מוריס. אחת הקבוצות המוכשרות בתולדות המועדון

ואיך אוסטין מסביר את הכישלון של ירושלים במשך השנים? "ירושלים יכולה להידמות למכבי ולהגיע להישגים, אבל זה דורש המשכיות וסבלנות. הקבוצה נכשלת בגלל שהיא מציבה לעצמה רף לא ריאלי. ניצחנו את מכבי בליגה, זכינו בגביע המדינה והעפלנו לפיינל פור היורוקאפ, הקבוצה השיגה מעל למצופה מבחינתי, אבל עדיין, מבחינת ההנהלה והאוהדים, הרגשנו שאכזבו אותם".