מעיין של כישרון: סיפורו המהפנט של שחקן הקולג'

הרבה זמן עבר מאז שהיה לנו נציג בולט בליגת המכללות האמריקאית. יותר מחמש שנים ליתר דיוק. גל מקל, ששיחק שנתיים במכללת וויצ'יטה סטייט, היה הנציג הבולט האחרון של הכדורסל הישראלי ב-NCAA. אך השנה הדבר עשוי להשתנות והסיבה לכך היא תום מעיין, אחד השחקנים היותר מוכשרים שגדלו פה בשנים האחרונות, שהחל לשחק העונה במכללת סיטון הול.

מיקי ברקוביץ' ששיחק בשנות השבעים ב-UNLV ונדב הנפלד ודורון שפר שכיכבו בשנות התשעים בקונטיקט הם השחקנים הבולטים ביותר שהחליטו לעזוב את ישראל לטובת המכללות בארה"ב על מנת ללמוד כדורסל מהאמריקאים. מאז, רק בודדים ניסו ללכת בדרכם, כאשר הישראלי האחרון שעשה זאת בהצלחה היה עמית תמיר, ששיחק במשך שלוש עונות במכללת ברקלי הגדולה שבקליפורניה.

בשנים האחרונות לא היה לכדורסל הישראלי ייצוג הולם במערכת שאחראית על הייצוא הגדול ביותר של שחקנים מקצוענים לעולם הכדורסל.  

מי שהחזיר את המודעות לכדורסל הישראלי בליגת המכללות הוא תום מעיין, הגארד שגדל במחלקת הנוער של גליל עליון והוביל אותה לזכייה באליפות הנוער לפני שנה וחצי. למעיין (1.87 מ', בן 19), שנולד בקנדה לאב קנדי ואם ישראלית, יש סיפור חיים לא שגרתי ולמרות גילו הצעיר, הוא הספיק לעבור חוויות שמרבית הכדורסלנים לא עוברים גם במשך כל הקריירה.

בגיל שלוש עלה מעיין לישראל ולמרות פטירת אביו וחזרתה של אמו לקנדה, הוא החליט להישאר בקיבוץ כפר הנשיא שבגליל העליון, כאשר מי שגידלו אותו היו הדודים שלו שגרו בקיבוץ. כבר בגיל צעיר מאוד הוא החל לשחק כדורסל במחלקת הנוער המצוינת של גליל עליון ובלט בכל שכבת גיל.

בגיל 16 הוביל מעיין את הגליל לזכייה באליפות המדינה לנוער וייצג את ישראל באולימפיאדת הנוער בסינגפור. שנה לאחר מכן הוביל גם את התיכון שלו לזכייה באליפות הליגה לבתי הספר והיה חלק מרכזי מנבחרת הנוער של ישראל באליפות אירופה. בסיום גיל הנוער החליט לעבור לספרד כדי להתאמן באקדמיה המפורסמת של גראן קנאריה ולאחר חצי שנה גויס ע"י סיטון הול, שהצליחה להשיג מספר מכללות נוספות שרצו בשירותיו. מעיין הוא הישראלי השני בסיטון הול, הממוקמת בניו ג'רזי ומשחקת בקונפרנס הביג-איסט, הנחשב מהאיכותיים ביותר ב-NCAA.

תום מעיין והחברים חוגגים זכייה באליפות הנוער

הישראלי הראשון בסיטון הול היה אסף ברנע. בין השאר עברו באוניברסיטה בעבר שחקנים גדולים כמו ניקי גאליס היווני והליטאים ארתוראס קארנישובאס ורימאס קאוקינאס, וגם כמובן לא מעט שחקני NBA כגון: סמואל דלמברט, טרי דהאר ואדי גריפין ז"ל. תשע פעמים השתתפה המכללה בטורניר ה-NCAA כשההופעה האחרונה הייתה ב-2006. מאמנה הוא קווין ווילארד ואולמה הביתי של האוניברסיטה יכול להכיל כעשרים אלף צופים ושימש את ניו ג'רזי נטס עד המעבר המתוקשר הקיץ לברוקלין.

כבר בעונתו הראשונה בסיטון הול השתלט מעיין על תפקיד הרכז המוביל של המכללה, שניצחה בחמישה משבעת משחקיה הראשונים, כשהנער מהגליל רושם שלוש נקודות ויותר מארבעה אסיסטים ב-25 דקות בממוצע למשחק. בראיון מיוחד ל-ONE מספר מעיין על ההתאקלמות בארה"ב, השיקום מהפציעה הקשה שעבר בברך בשנה שעברה והשאיפות לעתיד.  
 

מעיין. הרכז המוביל

למה החלטת לשחק במכללות ואיך הגעת לסיטון הול? 
"הגעתי דרך האקדמיה בגראן קנאריה (ספרד) שמתמחה בשיווק שחקנים לקולג'ים בארה"ב. הייתי באקדמיה חמישה חודשים ובזמן הזה הגיעו הרבה מאמנים מארה"ב בשביל לגייס שחקנים. קיבלתי מספר הצעות וסיטון הול הייתה אחת מהן. לצערי נפצעתי ותקופת ההחלמה הייתה בין 6-9 חודשים, אז החלטתי לחזור לארץ. איך שהגעתי הביתה, קיבלתי טלפון מהמאמן של סיטון הול שהודיע לי שהם עדיין מעוניינים בי ורוצים שאני אגיע ישר בשביל להתחיל את כל הטיפולים והשיקום אצלם ככה שאהיה כשיר ב-100% לעונה הבאה. לאחר התלבטויות החלטתי לטוס לקולג' ולנצל את הסיטואציה שניתנה לי".

כמה התלבטויות היו לך לפני שעברת לארה"ב? ומה בנוגע לצבא?
"היו התלבטויות לפני שקניתי את כרטיס הטיסה. הצבא היה ההתלבטות המרכזית, עוד לא היה לי מעמד של ספורטאי, אבל זה משהו שהאמנתי וקיוויתי שאקבל לפני שתאריך הגיוס יגיע, לצערי זה לא קרה, ולא השגתי דחיית שירות. ברגע שנודע לי שזה המצב נורא התאכזבתי, כי אני מאוד רוצה לשרת בצבא. ידעתי שאצטרך לוותר על הקולג', על הסיכוי להחלמה מהירה וטובה ובעיקר על החלום. כבר הייתי מוכן לוותר על הכל ולחזור לארץ, אבל אחרי התייעצויות נוספות הגעתי למסקנה שאולי נוכל בסופו של דבר לסדר את עניין הצבא ולהגיע לסידור. אני רוצה מאוד לשרת בצבא, לייצג את המדינה גם פה בקולג' בארה"ב וגם עם נבחרת העתודה בקיץ ואני מוכן לעשות הכל כדי שזה יתממש".

תום מעיין. "רוצה לשרת בצבא ולייצג את ישראל"

ספר על ההתאקלמות שלך בסיטון הול. מי עזר לך להתאקלם כנער שמגיע מחוץ לארה"ב?
"התאקלמתי טוב מאוד כבר מההתחלה. הצוות המקצועי, השחקנים והתלמידים בקולג' עזרו לי להרגיש בבית מהרגע שהגעתי לקמפוס. מבחינה חברתית אני נהנה פה מאוד. ללימודים לקח קצת זמן להתרגל, לשבת על שיעורי בית, עבודות ולהתכונן למבחנים זה משהו שלא האמנתי שאני אעשה שוב אחרי התיכון, למזלי יש לי עוזרת פרטית שדואגת שהעניינים של בית הספר ילכו חלק. מבחינת כדורסל, אני משתלב מצוין, אני עולה בחמישייה, מקבל הרבה דקות משחק, מרגיש טוב ושסומכים עליי. בתור "פרשמן" (שחקן שנה ראשונה) ואחרי כמעט שנה שלא שיחקתי כדורסל בגלל פציעה (קרע ברצועה הצולבת בברך) אני מרוצה מהמצב ומהמקום שלי בקבוצה. עדיין יש לי הרבה על מה לעבוד, אני שואף להמשיך להתקדם ולממש את הפוטנציאל שלי".

מה ההבדלים בין המכללות לישראל? מה אתה יכול לספר על להיות שחקן במכללה ומה מיוחד כל כך בסיטון הול?
"ההבדלים בין המכללות לארץ הם בעיקר בגישה. הכל לוקחים פה ברצינות, הכנה למשחק לדוגמא, רואים וידאו על הקבוצה היריבה מספר פעמים ביום ולומדים כל פרט הכי קטן על כל שחקן ושחקן שלהם. בקולג' יש מוסר עבודה גבוה מאוד וכל התנאים בשביל להשתפר בתור שחקן, מתקנים שפתוחים בשבילנו כל הזמן, כמו האולם, חדר הכושר וחדר הפיזיותרפיה, שמציע טיפולים ושחרור אחרי אימונים קשים. הצוות המקצועי דואג לעשות לנו אימונים אישיים בין השיעורים בבית הספר, וכל מי שמוכן ורוצה לעבוד יש לו את כל התנאים הנחוצים. משהו שנתקלתי בו בקולג' שלא היה בארץ, זה גודל השחקנים ורמת האתלטיות, דברים שאולי יש בליגת העל, אבל לא קרוב למה שהכרתי בתיכונים ובנבחרות הנוער. אני כבר מרגיש שבתקופה שלי פה השתפרתי מאוד, ואני מקווה להמשיך להשתפר וללמוד כל יום. עברתי שיקום ארוך, חזרתי למשחק, ואני מקווה שפה אעשה את קפיצת המדרגה שתביא אותי למקומות שאני רוצה".

תום מעיין: "השאיפה שלי היא להגיע למכבי תל אביב"

יש לך סיפור חיים מעניין ולא שגרתי. מהתקופה שהייתה לך בגליל ועם הנבחרות הצעירות של ישראל, דרך האקדמיה בגראן קנאריה ועד למעבר לארה"ב. מה אתה יכול לספר על החוויות המרכזיות שלך בכל מקום שבו עברת עד כה?
"עברתי בהרבה מקומות. הכל התחיל בגליל עם המאמן זיו ברתנא וחבורה של שחקנים מצויינים שבאמת גרמו לי לקחת את הכדורסל בשיא הרצינות. הגענו יחד להישגים יפים, אליפות ליגה לנוער ואליפות תיכונים, אלו מהרגעים היותר שמחים בחיים שלי. ההצלחה בנוער הביאה אותי לשחק במדי הנבחרת במשחקים האולימפיים לנוער ובנבחרת הנוער. חוויה אדירה לייצג את המדינה במדי הנבחרת למרות שלא זכינו במדליה (מקום שישי באליפות) ולמרות שלא הצלחנו להעפיל עם נבחרת הנוער לדרג א'. אני מאוד רוצה לייצג את המדינה בקיץ הזה עם אותם חברה מהנבחרת בדרג א', להצליח ולתקוע יתד כי זה מה שאנחנו שווים".

מה תזכור מהתקופה באקדמיה של גראן קנאריה?
"האקדמיה בגראן קנאריה היא כמו משטר צבאי. בחיים לא האמנתי שאפשר לעבוד כל כך קשה, כל היום, סביב כדורסל. אימוני בוקר בחמש וחצי, שלושה אימונים ביום, מאמן שלא נותן הנחות ודואג להוציא ממך את הכל. שם עברתי גם פציעה שעצרה לי את המומנטום. היה קשה אבל נהניתי, השתפרתי שם ואני מאוד מעריך את המאמן רוב אורלנה, שעושה שם עבודה מדהימה. אחריי הגיעו לשם בן קדושים וארד הררי, מקווה שיצליחו להשתפר שם ויגיעו כמה שיותר רחוק".

תום מעיין. "רוצה לייצג את המדינה בקיץ"

מה המטרות והשאיפות שלך לעתיד ככדורסלן?
"המטרות בתור כדורסלן הן להשתפר כל יום, להקשיב, ללמוד כמה שיותר ולממש את הפוטנציאל. השאיפה שלי היא להגיע למכבי תל אביב".