אימפריות נופלות מהר: מליון נשאר רק השם המפוצץ

לאן נעלמה האגדה, אימפריית הכדורגל הצרפתית, ליון, שחגגה שבע זכיות רצופות באליפות צרפת בין השנים 2002 ל-2008?

המועדון הצרפתי, שיפגוש את עירוני ק"ש במסגרת שלה הבתים של הליגה האירופית ב-19:00,  אומנם לא נמחק ממפת הכדורגל העולמי, ועדיין מדובר בקבוצה הנחשבת לאחת המובילות בליגה הצרפתית, אך צעד תמוה של נשיא המועדון, ז'אן מישל אולאס, לאחר הזכייה בדאבל בשנת 2008, הפך את ליון לעוד קבוצה וכבר לא לאלופה.

הקבוצה הצרפתית נרכשה לפני 25 שנים על ידי איש העסקים הצרפתי, ז'אן מישל אולאס (בה הוא מחזיק באופן בלעדי עד היום) - בשנת 1987, כששיחקה בליגה השנייה בצרפת והייתה רחוקה מלהזכיר את מה שהיא כיום.

כתב עיתון הספורט הגרמני Kicker ונציגו בישראל של אולאס, יוסי ברומברגר, מספר על השינוי שהגיע רגע לאחר הרכישה: "עת נרכש המועדון ע"י אולאס, טייקון התקשורת שאף להביא את המועדון ל"טופ" של הכדורגל האירופי.

בד בבד עם רכישת שחקנים מכל העולם, הוא הבין שעתיד המועדון בדור הצעיר. לשם כך הוקמה אקדמיה לקידום ילדים ונערים משכבות חלשות, אך לא רק, הנחשבת היום לאחת המשובחות בעולם. שחקנים כקארים בנזמה, חאטם בן ארפה, מייקל אסיין ורבים רבים אחרים, החלו את דרכם באקדמיה זו".

בנזמה ובן ארפה במדי ליון. יוצאי האקדמיה האיכותית (רויטרס)

תחילתה של אימפריה
השנים הגדולות של המועדון החלו ב-2002 אז השיגה זכייה היסטורית וראשונה באליפות המקומית וצברה שבע כאלה רצופות עד לשנת 2008. הנשיא ז'אן מישל נחשב באותם ימים לאחד שמשקיע מיליונים, אך נשיא שפוי המבין עניין שהפך קבוצה קטנה לאגדה.

בשנת 2007 החליט הנשיא להחתים למאמן הקבוצה את אלן פרין לאחר שזכה בגביע הצרפתי יחד עם סושו בעונה קודם לכן. החתמת המאמן הצליחה לכל הדעות והוא הוביל את ליון לזכייה בדאבל.

ז´אן מישל אולאס וקלוד פואל. בנה אימפריה (רויטרס)

לדעתו של ברומברגר ההצלחה החלה עוד לפני הזכייה בתארים: "כבר בשלהי שנות ה-90 של המאה הקודמת החל מסעה של ליון לצמרת - הקבוצה סיימה שלוש שנים ברציפות במקום השלישי ואז ב-2002 החלה הפריצה הגדולה, עם הזכייה בשבע האליפויות הרצופות, תופעה ללא תקדים בכדורגל האירופי".

ברומברגר ציין גם את מי שלדעתו הובילו את ליון לתור הזהב: "האחראים להצלחה היו שלושה מאמנים שהדריכו את הקבוצה בזה אחר זה: ז'אק סנטיני, פול לה גואן וז'ראר הויה. הם יצרו תלכיד של שחקני בית שנזכרו לעיל בתוספת שלושה ברזילאים: סוני אנדרסון, האיש והבעיטות החופשיות, ז'וניניו פרנמבוקאנו וכריס".

ז´וניניו, כריס ופאביו גרוסו חוגגים. ימיה הגדולים של ליון (רויטרס)

ואז הגיעה הנפילה
רגע לאחר הזכייה האחרונה החל מה שהוביל את המועדון לנפילה. הנשיא השפוי, שהפך את ליון לאימפריה, החליט כי הוא לא מרוצה מאיכות הכדורגל שהציגה קבוצתו, הפרסומים בצרפת טענו: "מטרת צירוף מנג'ר היא להוביל את הקבוצה לשלבים מתקדמים בליגת האלופות, שתהיה לקבוצה ראייה קדימה".

מי שהגיע להוביל את הקבוצה במקום פרין הוא קלוד פואל, שזכה עם מונאקו באליפות צרפת ב-2000. אם למישהו זה מזכיר את המקרה הישראלי של מכבי תל אביב והפרידה לאחר הדאבל מדרור קשטן והגעתו של אברהם גרנט? כנראה שכן, המינוי מהר מאוד הוכיח את עצמו כשגוי, פואל לא הצליח להשאיר בליון את תואר האליפות בעונה לאחר מכן וגם בשנת 2010 נכשל בכך.

דרור קשטן עצבני. גם לפרין עשו את אותו התרגיל (שי לוי)

נציג העיתון KICKER טוען כי הסיבות לנפילה החלו עם המשבר הכלכלי: "עם ההצלחה, החלו הצרות. הקבוצה נקלעה למשבר פיננסי עמוק, תוך שהסתבכה בעסקות נכשלות בבורסה ותשלום משכורות עתק לכוכבים. כל זה הביא לצורך במכירת הכוכבים דוגמת בנזמה, בן ארפה ולאחרונה אפילו השוער תוצר האקדמיה: הוגו לוריס, קפטן נבחרת ה"טרי קולור", שנמכר לטוטנהאם".

מניתוח מעמיק של סגל הקבוצה והשינויים בסגנון בין העונות הגדולות עם הזכיות באליפויות לבין הקדנציה של פואל ניתן לראות מגמה ברורה. המאמן החליט עם הגעתו לקבוצה לוותר על כוכבים בדמות מילאן בארוש, בן ארפה, סבסטיאן סקילאצ'י ועוד רבים וטובים. הרכש מנגד כלל שחקנים דפנסיביים שניבאו את הבאות - כבר לא קבוצה התקפית, דורסת, עם טכניקה גבוהה ומהירות בחלק הקדמי שלה, אלא יציבות בחלק האחורי.

ליסאנדרו לופס (והכרס) וקלוד פואל. המאמן העדיף קבוצה הגנתית (רויטרס)

הקבוצה סיימה במקום השלישי והבעלים שהחליט לשלוח מאמן הביתה אחרי דאבל, היה סלחן ונתן לו יד פתוחה לעונה נוספת. גם אז נמשכה המגמה, בנזמה, פאביו גרוסו, עבדול קאדר וז'וניניו מצאו עצמם מחוץ למועדון והתוצאה הסופית הייתה מעט טובה יותר אך לא מוצלחת - רק סגנות בליגה הצרפתית. במהלך שנת 2010 הגיע רגע שפל נוסף שהוציא את האוהדים הצרפתיים מגדרם - לאחר 16 שנים ללא הפסד בדרבי ספגה ליון הפסד ביתי 1:0 לסנט אטיין, אלפים נותרו ביציעים ודרשו את פיטוריו של המאמן.

רק לשם המחשה, במהלך קיץ 2011 לא נותר זכר לסגל שהוביל את ליון לאליפויות הרבות עם עזיבתו של ג'רמי טולאלן למאלגה הספרדית, פואל נותר בקבוצה לשלוש עונות ובשנת 2011 מצא את עצמו בחוץ לאחר שלא הצליח להחזיר את תואר הזכייה באליפות. לאחר פואל הגיע לקבוצה רמי גארדה שחתם ביולי 2011 ונמצא עד ימים אלו על הקווים.

אחד מהעיתונאים הוותיקים בצרפת סיפר על 'הנפילה' של ליון ואמר: "אין ספק כי הקבוצה נחקקה לעולם בהיסטורית הכדורגל הצרפתי עם שבע האליפויות הרצופות והיא נמצאת בשורה הראשונה של הכדורגל הצרפתי וממשיכה לזכות בתארים, אך הצעד של החלפת מאמן לאחר זכייה בדאבל היה תמוה, ואם לא די בכך, כל חילוף השחקנים שהובילו את ליון להצלחות הגדולות סללו את השביל הבטוח לסוף השושלת ואיבוד התואר".

גומיס בהפסד לבורדו. שרשרת טעויות בגרמה לנפילה מכס המלכות (רויטרס)

שוב פעם נציגה ישראלית
המפגש של ליון עם נציגה ישראלית הוא לא הראשון. בשנת 2010, מעט לאחר ירידתה מגדולה, פגשה הקבוצה הצרפתית את הפועל תל אביב בליגת האלופות - משחק הזכור לכל הודות לשער המדהים של ערן זהבי במספרת והתוצאה המכובדת של תיקו 2:2 על אדמת צרפת, כשהכובש השני היה בן שהר. במשחק הראשון בארץ זה נגמר 1:3 לליון, כשווינסנט אניימה מבקיע לאדומים בפנדל.

מאותו הרכב שפתח מול הפועל תל אביב נותרה נציגות מכובדת לזו שתפגוש את ק"ש - המגן אנתוני רבלייר, הקשר הדפנסיבי שגדל במועדון, מקסים גונאלון, ג'ימי בריאנד שהפך לשחקן משלים ולא משמעותי וצמד החלוצים בפטימבי גומיס וליסנדרו לופז שאמורים לפתוח מול הקריה. אגב, גומיס פגש פעמיים את האדומים מתל אביב - במדי סנט אטיין בה גדל וגם עם ליון.

באסטוס מול זהבי. הפעם הוא מול ק"ש (שי לוי)

העונה החולפת הסתיימה מבחינת ליון עם גביע נוסף בארון לאחר שזכתה בגביע הצרפתי, אך בליגה שוב לא הצליחה להשיב את הצלחת וסיימה רק במקום הרביעי. אם לא די בכך שלא מדובר באותה אגדה עתירת השמות המפוארים, נתון חשוב שידעו בקרית שמונה הוא היחס בין משחקי הבית למשחקי החוץ. התבוננות בתוצאות מעלה תחושה שמא מדובר בקבוצה שונה לגמרי.

בחמשת משחקי הבית האחרונים בכל המפעלים לליון ארבעה ניצחונות והפסד בודד- 2:0 לבורדו בראשון האחרון במשחק שנתוניו מצביעים על מגמה ברורה: ליון שלטה ב63% מהזמן בכדור, בעטה 19 בעיטות לשער, 9 למסגרת ולזכותה נפסקו 10 קרנות. מנגד הנתונים של בורדו היו נמוכים בהרבה, אך בכדורגל מי שלא כובש סופג.

שחקני ליון חוגגים ניצחון ליגה. בבית הם עדיין ליון הגדולה (רויטרס)

לעומת הנתונים המצויינים, הסיבות לאופטימיות מבחינת קרית שמונה מגיעות מתוצאות משחקי החוץ של ליון. בחמשת המשחקים האחרונים אליהם יצאה השיגה הקבוצה הצרפתית ניצחון בודד וארבע תוצאות תיקו. בשלב זה של העונה ממוקמת ליון במקום השלישי בליגה לאחר שבעה מחזורים ובמרחק של ארבע נקודות מהמוליכה מארסיי.

גארדה מעדיף לשחק במערך של 4:2:3:1, אך לפעמים עובר למערך הקלאסי של 4:4:2 כשלופז משחק פעם באגף ופעם בשפיץ. הוא יחסר את כוכבו הפצוע, הקשר יוהאן גורקוף שנמצא הרבה מעבר לשיאו ונפצע לעיתים קרובות מאוד. כמוהו גם הקשר ארנולד מבואמבה שהגיע בקיץ האחרון תמורת כ-3 מיליון ליש"ט, אך לא נרשם בזמן ולא יכול ליטול חלק בשלב הבתים.

רמי גארד. מכין הפתעה לק"ש? (רויטרס)

בניגוד לשניים, הברזילאי מישל באסטוס, שכבש צמד לפני שנתיים בניצחון על הפועל בבלומפילד שב מפציעה וייתכן שיעלה בהרכב. בלמה הסרבי של ליון, מילאן ביסבץ' שהצטרף במהלך הקיץ האחרון מ פ.ס.ז' שיחק בסרביה עם המגן של הקריה - דושאן מטוביץ'. אז ק"ש תצליח לנצל את הקבוצה שירדה מנכסיה מול הקהל הביתי ולהפתיע, או שמא ליון תוכיח כמו מול הפועל שהיא עדיין ברמה אחרת? התשובות בחמישי בערב.