סיפור פשוט: על יוגב מק"ש שעוד יהיה גיבור צהוב

בילדותנו חלמנו כולנו להיות מפורסמים, רצינו שיכירו אותנו ברחוב ויעודדו אותנו. חלמנו להופיע על במות, להנחות, לשחק ולשיר מול מצלמות ויותר מכל, חלמנו לכבוש את העולם, לשחק כדורגל או כדורסל, להרוויח את לחמנו מתוך אהבה ולהגשים את כל החלומות שלנו.

גם כשאנחנו מתבגרים, החלומות מלווים אותנו. חלקנו מצליחים להגיע אל הנחלה, חלקנו נאלצים להסתכל עליה מהצד וחלקנו רק חולמים על הרגע בו נרחיב את אופקי הנחלה אליה הגענו ונצליח למקסם תהליכים. גם אתם חולמים לפעמים?

ספורט במהות העילאית שלו הוא בעיקר קובץ של חלומות. הסיפור הבא הוא סיפור פשוט, אך לא פשוט. אם הייתם בישראל במהלך חודשי הקיץ האחרונים בוודאי לא הצלחתם להתעלם או להתחמק מהפרשה שהסעירה את עולם הספורט המקומי.

יחסי יוגב אוחיון ומכבי תל-אביב תפסו את עיקר הכותרות בחודשים האחרונים. הסאגה הממושכת שהחלה אי שם בשלהי העונה החולפת הובילה לפרשה עגומה ומרירה שאיש לא צפה כי בסיומה תגיע סולחה מתוקשרת שתשים קץ לכל העניין ותוציא את הדרכים לדרך חדשה ומלאה בסימני שאלה.

אוחיון עם ראשי מכבי. נשאר בצהוב, למרות הכל (שרון קביליו)

אבל הרבה לפני שאנחנו מעניקים משמעות לפרשה המסעירה, חשבנו שהגיע הזמן להרים את הכפפה ולבדוק כיצד התגשם חלומו של אוחיון, כיצד הגיע לגדולה, היכן גדל ומתי התפתחה אצלו האהבה לכדורסל. האמת? גם אנחנו הופתענו מהילד שלא מוותר.

הילד מק"ש שרק רצה להשתייך לנבחרת השכונה
תאהבו את אוחיון או לא תאהבו אותו, עדיין לא תוכלו להישאר אדישים לסיפור שלו. הסיפור על הבחור הצנוע שעשה את כל הדרך מק"ש אל פסגת הכדורסל האירופי. הילד שנאלץ להתחנן לאחיו הגדולים שיעניקו לו מקום בנבחרת של השכונה, הפך לנצר היחיד למשפחת אוחיון שגם הצליח להגשים את החלום הגדול והפך למקצוען מן השורה הראשונה.

מאז אותם ימים בהם ניסה להתבלט בין אחיו הבוגרים, בגר הילד ותוך שנה בלבד הופץ שמו ברחבי אירופה, לאחר עונת פריצה נהדרת במדי מכבי ת"א ולאחר שנקלע לעין הסערה כאשר הסתכסך בפומבי עם הצהובים ודרש לעזוב את המועדון המקומי לטובת קריירה ברוסיה.

יוגב או יוגי (כינוי החיבה השגור בפיהם של חבריו) גדל בקריית שמונה הרחוקה וזה אירוני שאת עונת הפריצה הגדולה שלו הוא רשם בדיוק בעונה בה עלה הכדורגל בק"ש אל הכותרות, לאחר שהקבוצה המקומית רשמה היסטוריה והצליחה לזכות באליפות המדינה לראשונה בתולדותיה.

יוגב אוחיון והכדור. מאז ומתמיד נמשך לכדורסל (יוסי ציפקיס)

בניגוד לאביו ששיחק כדורגל, מאז ומתמיד נמשך אוחיון לענף הכדור עם הסל. עד גיל הנעורים הוא עוד ניסה למצוא מקום להתפתח בו בעיר הצפונית והרחוקה, אך משהבין כי לא יצלח הדבר הוא הצטרף למחלקת הנוער של הפועל גליל עליון (אותה הוביל לזכיה באליפות בעונת 2003/2004). במקביל החל אוחיון ללמוד בתיכון "מקיף עמק החולה", שם הוביל את נבחרת בית הספר לזכייה באליפות ליגת העל לתיכונים בשנת 2005.

אם תשאלו את חבריו של אוחיון מבית, בוודאי תשמעו שלמשחק הגמר מול תיכון "בליך" (באולם אוסישקין שנחרב) הוא הופיע כאילו מדובר בעוד יום אימון וכאילו שעל הפרק לא עומד תואר מכובד. יש שיאמרו שאותו ילד לא ממש הבין את גודל המעמד, אך רבים מהסובבים אותו דווקא טוענים כי מדובר בבחור שקט שגם מצבי הלחץ הגדולים ביותר לא מצליחים להפר את שלוותו.

כנראה שיש סיבה גם לכך. כילד גדל אוחיון בלב הסערה של מדינתנו כאשר קריית שמונה הותקפה ללא הפסקה ע"י קטיושות. למרות החשש ששרר באותה תקופה, הוריו לא הסכימו לקום ולעזוב והוא ומשפחתו נותרו להתגורר בעיר מבלי לוותר על העצמאות שלהם ועל הבית שכה אהבו. אם תשאלו אותו, תגלו שיש לו לא מעט זיכרונות מהימים ההם. כילד בק"ש לא יכול היה אוחיון להתעלם מהקטיושות. אז מה הפלא שמשחק גמר בכדורסל לא ממש מצליח להוציא אותו מאיזון?

מאמנו של אוחיון בתקופת הנוער, נתי כהן, מספר: "אני לא יודע אם זה קשור לזה שהוא גדל בקריית שמונה, אבל יש לו את העניין הזה שהוא רגוע, כי מנטלית הוא ספורטאי גדול, יש לו אופי מיוחד של יחידי סגולה. הוא כל משחק נותן מעצמו את הכל וגם במשברים הוא מהראשונים שיהיו שם".

בגיל 17 בלבד הוא הפך לכוכב של הצפון, עם 21 נקודות, עשרה אסיסטים ושש חטיפות הוא הוביל את מקיף עמק החולה לניצחון אדיר בגמר על בליך החזקה, שבאותם ימים וגם כיום נחשבת לאחת החזקות בליגת התיכונים.

אוחיון הצעיר הפך מהר מאוד לתופעה, גורמים רבים בכדורסל בישראל החלו לשנן את שמו של הנער שהצליח בשנתיים לרשום שני הישגים נכבדים והוכיח שוב כי במחוזותינו גדלים להם רכזים טובים. אוחיון הצליח להפיץ את שמו גם מעבר לאיזור חיוג 04 ומהר מאוד הבין כי על מנת למקסם את היכולת שלו, יהיה עליו להתקדם יחד עם אזורי החיוג פנימה, אל איזור המרכז.

"אימנתי את יוגב שלוש שנים. הוא היה תמיד ילד מחונך, מקצוען שבא בכל יום להתאמן חזק ולעבוד קשה, תמיד חיובי, תמיד עם חיוך שובה לב, אהבו אותו אצלנו", מספר כהן. "הרבה פעמים כאשר שחקן נחשב לכוכב, יש קנאה סביבו, אבל זה לא היה אצלו. כולם קיבלו את המנהיגות שלו ואת האישיות הטובה שלו. גם כשהוא כבר התפרסם וכשזכה בגביע, תמיד היה בא צנוע, בא לעבוד. לא היו איתו בעיות של מוטיבציה או יהירות, הוא ילד חזק ומדהים".

נתי כהן. זכרונות טובים מיוגב אוחיון (יניב גונן)

"הוא הגיע מבית צנוע, בית שמדבר לעניין, הורים שלא מפריעים, מה שהרבה הורים בספורט עושים. נתנו לו את השקט, נתנו לו להתמודד עם המאמנים, לא עזרו לו ולא קיצצו לו את הכנפיים. אם היה משבר או שהמאמן צעק, הוא התמודד עם זה ולא ההורים כמו היום. הם עזרו לו להתפתח להיות מה שהוא".

שנים של המתנה לפריצה הגדולה
אוחיון פרץ לתודעה לאחר שרשם הישגים מדהימים בנוער ובתיכונים, אך עד לפני שנה הוא עדיין נחשב לעוד שחקן ליגה מכובד, שכיכב בעיקר בהפועל ירושלים וקנה לעצמו גם מקום של קבע בנבחרת הלאומית. אז מדוע הפריצה איחרה לבוא?

יש שיאמרו כי לא מדובר בפריצה מאוחרת וכי גיל 24 הוא הגיל האולטימטיבי לשחקן כדורסל לחדור אל התודעה ולהפוך לשחקן ברמות הגבוהות ביותר. ייתכן מאוד כי זוהי קביעה נכונה, אך השחקן המוכשר שהציג יכולת הגנתית מצויינת, אופי נפלא ונוח ואפילו אתלטיות, לא הצליח עד גיל 24 להגיע אל הבימה הגדולה של הכדורסל הישראלי, החלום של כל ילד שמשחק כדורסל מקצועני במדינתנו הקטנה - מכבי ת"א.

כהן מסביר מהי הסיבה שלדעתו עיכבה את אוחיון מלפרוץ בגיל מוקדם יותר: "המעבר מנוער לבוגרים לא עשה לו טוב ולא באשמתו. בגלל שהוא היה צעיר, זרקו אותו למים עמוקים וזה כנראה פגע בו קצת ושלוש השנים הראשונות לא היו הכי טובות מבחינתו. אבל זה קורה בספורט, בעיקר עם צעירים שלוקח להם זמן להיכנס לעניינים. בירושלים למשל לא היתה לו את אותה במה שיש לו במכבי".

יוגב אוחיון במדי הפועל ירושלים. "לא היתה לו אותה במה" (יניב גונן)

אוחיון מעולם לא הסתפק בפחות ממצוין. הוא מודע היטב ליכולות שלו ואף פעם לא תראו אותו נח על זרי הדפנה. הוא עסוק בעבודה קשה, הוא משקיען וגם במהלך הקיץ האחרון, אחרי שכבר נגע בתהילה, הוא המשיך לעבוד קשה על היכולת האישית שלו באימונים פרטיים והבין היטב שכדי להמשיך ולהשתפר יש לשפר גם את הדברים הקטנים.

גם במהלך הקיץ שעבר לא היה אוחיון הבחירה הראשונה של הצהובים. באותה תקופה ניסו במכבי להחזיר למועדון את יותם הלפרין הנודד, אך חוסר ההצלחה עם רשויות המס הובילו את הצהובים למסע חיפושים אחר גארד ישראלי שיצטרף למערכה. מספר שמות עלו, בהם זה של יוגב, כמו גם של חברו להפועל ירושלים דאז - יובל נעימי, מורן רוט ושמות נוספים, אך בצוות המקצועי של מכבי העדיפו לצרף את ה"ילד" עם האופי הנוח, המשקיען, זה שמוכן להילחם על מקומו ולעשות הכל כדי להצליח, עבורו ועבור המועדון.

גם אז הדברים מול אוחיון לא היו פשוטים. השחקן שיותר מכל מצהיר כי הוא אוהב כדורסל, לא הסכים להגיע למכבי על מנת להפוך לסתם שחקן שולי, "נער פוסטר". הוא דרש להכניס סעיף בחוזהו לפיו הוא יזכה לדקות משחק ראויות וכי לא יקשט את הספסל של מכבי ויהפוך לעוד שחקן זניח ברוטציה. הצהובים אמנם לא הבטיחו שום דבר, אך נתנו לאוחיון את מילתם שאם לא יהיה מרוצה ולא יזכה להפוך לשחקן שהוא רוצה להיות, הם לא יחסמו לו את הדרך אם ירצה לעזוב למקום אחר.

אוחיון באחד האימונים הראשונים במכבי. משם הכל אגדה? (יניב גונן)

בסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה, אוחיון חתם על החוזה במכבי ומשם, הכל כבר אגדה.

סיפור פשוט שהפך להצלחה גדולה
יוגי אמנם נחשב לכישרון גדול, אך יהיה קשה למצוא אחד שיקום ויאמר כי לאורך השנים הוא קישר את שמו של הגארד לרמות הגבוהות ביותר של היורוליג. אותו אחד שיאמר כי האמין שבסיום העונה הראשונה שלו במכבי, יהפוך אוחיון לשם דבר באירופה, כזה שמצריך גם את ז'ילקו אובראדוביץ' להתכונן אליו.

מי שנחשב בתחילה לכינור שלישי לשני כוכבי ענק בדמותם של תיאו פפאלוקאס וג'ורדן פארמר, ששיחק באותה תקופה בניו ג'רזי נטס, הצליח לבסס את מקומו כרכז הפותח של הצהובים. אז נכון שהוא נאלץ להמתין עד שהשביתה הגדולה ב-NBA תיגמר ופארמר יעשה בחזרה את הדרך אל מעבר לים, אך גם נוכחתו של פארמר לא מנעה מאוחיון להילחם על מקומו ברוטציה של דייויד בלאט.

ג´ורדן פארמר. כשהוא עזב, הרגע של אוחיון הגיע (יוסי ציפקיס)

תוך מספר משחקים אוחיון הצליח להיכנס ללבם של האוהדים הצהובים, בעיקר בגלל האופי שלו. האופי שאי אפשר לפספס גם מהיציע כשה"נער" המוכשר נלחם על כל כדור ולא מוכן לוותר על אף ריבאונד פוטנציאלי או חטיפה לא קונבנציונאלית. "אנחנו אוהבים לוחמים שכאלה, אנחנו משלמים כסף למקום במגרש בשביל שחקנים שכאלה", אמר לי העונה אחד מהאוהדים המוכרים של מכבי.

מאוחר יותר במהלך העונה צירפה מכבי את דמונט מאלט משרלרואה על מנת שיגבה את עמדת הרכז בקבוצה, אך אוחיון לא הסכים לרדת מנכסיו גם אז. הוא המשיך להציג יכולת טובה ובסופו של דבר הפך לרכז הראשון והמוביל של הקבוצה, כזה שדוחף את פפאלוקאס הגדול אל קצה הספסל, מותיר את מאלט המנוסה עם מינימום דקות ומשתלט בעצמו על העבודה השחורה מבלי לחלוק אותה עם אף שחקן אחר.

גם במדי נבחרת ישראל הפך אוחיון לרכז המוביל. הוא השתלט על העמדה והותיר את שורת הגארדים הנוספים באותה עמדה מחוסרי עבודה, מיותר לציין שהוא הפך לאחד השחקנים המועדפים על המאמן הלאומי, אריק שיבק.

יוגב אוחיון במדי הנבחרת. הפך לפייבוריט של שיבק

מידע שחושף כהן אודות חוסר היכולת של אוחיון להפסיד והצורך שלו להיות ווינר מסבירה גם את יכולת השיא שלו בעונה שעברה: "מכבי הפסידו את המשחק הראשון בשנה שעברה בסדרה נגד פנאתינאיקוס ולי היה ברור שיוגב לוקח את זה לכיוון פגיעה באגו, שהוא הפסיד והוא יבוא בטירוף למשחק הבא. כהוכחה הוא גם סחב את מכבי והיה מצוין בסדרה הזו. האופי שלו זה לדעת להתעלות, הוא מנהיג. גם בגליל הוא קיבל את הדרך הזו, אבל זה משהו שיש לו בוורידים. במקרה של יוגב קיבלנו תוצאות טובות תמיד, כי יש לו את זה".

"יוגב הוא אחד השחקנים החשובים של מכבי ושל הנבחרת. יש פעמים ששחקנים מצליחים להביא את עצמם לידי ביטוי בגיל קצת יותר מאוחר. היה לו שכר לימוד, הוא למד והתגבר והוא הבין שצריך לשנות משהו, קיבל הזדמנות במכבי בסיטואציה טובה והוא היה שם כמו גדול ולקח את ההזמדנות הזו בשתי ידיים. הוא מינף את ההצלחה שלו והואו מצדיק את מה שחשבתי עליו כל הזמן", סיכם כהן.

אז פלא שההצעות איחרו לבוא? ואיתן גם הצרות?
בסיום העונה החולפת הפך אוחיון לשחקן מבוקש. קבוצות מספרד רצו להניח את ידן על השחקן מישראל והצליח להפתיע את פנאתינאיקוס ושאראס.

יוגב אוחיון חוגג אליפות עם מכבי. פלא שהוא היה מבוקש? (יניב גונן)

מלאגה הספרדית היתה הקבוצה הרצינית ביותר עם תחילת הקיץ שהיתה מוכנה לשלם תמורת שירותיו של אוחיון כדי שיגיע לחזק את הקבוצה ולהמשיך את הפריצה שלו מעבר לים. אוחיון אמנם התרשם מההצעה, אך באותה תקופה המגעים עם מכבי על שדרוג חוזהו היו עוד בעיצומם.

אוחיון נפגש בסיום העונה עם מנכ"ל מכבי, דני פדרמן, במטרה לבקש שדרוג, בטענה כי רשם עונה מצוינת וכי לאור היכולת שלו מגיע לו להשתכר במכבי יותר מחוזהו הנוכחי בקבוצה. במכבי לא אהבו את הבקשה והודיעו כי יהיו מוכנים לשדרוג קטן של כ-30 אלף דולרים בלבד, בנוסף לחוזהו בעונה הקרובה, שעמד אז על סכום של כ-200 אלף דולרים בלבד.

הגארד לא אהב את ההצעה ובמקביל שמע מסוכניו כי מחכות לו הצעות שמנות מאוד מקבוצות באירופה. תוך כדי ההתדיינות עם מכבי, עודכן אוחיון על ידי סוכניו כי בחוזהו מופיע סעיף שחרור לקיץ זה וכי ממתינה לו הצעה על סך מיליון דולרים מלוקומטיב קובאן הרוסית, שבנתה הקיץ סגל שמתאים ליורוליג, למרות שהקבוצה הרוסית אינה משחקת במסגרת זו.

בלאט עם דני פדרמן. המנכ"ל לא הציע לאוחיון את מה שהוא רצה (שי לוי)

אוחיון הבין כי מדובר בהזדמנות כלכלית נהדרת והיה משוכנע כי סכום הפיצוי המדובר אותו היתה מוכנה קובאן לשלם יפתור את העניין ויספק כל אחד מהצדדים, אבל במכבי חשבו קודם כל עסקים וגם הדרך בה הלך אוחיון לא היתה מקובלת עליהם, מה שהוביל למלחמה של ממש בין הצדדים.

הסערה התקשורתית הגדולה שליוותה את המהלך הובילה לחילופי דברים לא נעימים בין הצדדים, דבר שהעמיק לקרע חמור בין הצדדים. איש לא האמין שבדרך כלשהי ישוב אוחיון למכבי ת"א ויצליח להניח את הכל מאחוריו.

ההחלטה הגורלית ששינתה את פני התמונה
הסיפור הפשוט של חייו של אוחיון הפך לקשה מאוד. הוא הותקף מכל החזיתות מבלי שאיש מסביב ידע באמת מה התנהל בשיחות בינו לבין מכבי ת"א. אוחיון לא ויתר, בעצת סוכניו הוא החליט להילחם עד הסוף על הצדק הפרטי שלו, צדק שבסופו של דבר התנפץ לו בפנים בראש השנה.

עוד לפני ההחלטה ניהל אוחיון משא ומתן עם מכבי ת"א על סכום השחרור שיעביר להם תמורת שחרורו מהקבוצה, זאת בנוסף ל-200 אלף הדולרים שקובאן כבר העבירה באותה תקופה אל קופת המועדון. הצדדים כמעט והגיעו להסמכה כי תמורת 250 אלף דולרים נוספים אותם יעביר אוחיון מכיסו, הוא יוכל לעזוב, אך בסופו של דבר ההסכמה התפוצצה ומכבי ואוחיון החליטו להמתין לפסיקה הרשמית של בית הדין לבוררות של פיב"א.

בניגוד לתחזיות שלו ושל מקורביו, הבורר מטעם פיב"א פסק לרעתו של אוחיון בפרשה וקבע כי החוזה שנחתם עם לוקומוטיב קובאן אינו תקף לשנה זו היות והוא שחקן תחת חוזה השייך למכבי ת"א גם בשנה הקרובה. למרות הפסיקה, אין הדבר אומר כי החל מהעונה הבאה לא ייכנס חוזהו עם קובאן לתוקף רשמי.

בימים שלאחר ההחלטה החליט אוחיון לקחת את העניינים לידיים ולא לאפשר ליועצים חיצוניים לנווט לו יותר את החיים. הוא נפגש עם מכבי במטרה לפתור את העניינים ולנסות לסיים אותם כמו שצריך, אך הצהובים שזכו בבוררות העלו את הדרישה הכספית שלהם עבור השחרור, מה שבסופו של דבר טירפד את אפשרות מעברו של אוחיון לקובאן. הסאגה הגדולה הגיעה לסיומה בלחיצת ידיים, השלמה וחוזה ארוך טווח שממש לא נראה באופק חודש לפני כן.

במכבי תל אביב הצהירו בתחילה כי אין להם כוונה להחזיר את הגארד וכי הוא סיים את דרכו במועדון, אך הצהובים הבינו מהר מאוד כי במצבם הנוכחי ולאור העובדה שהם זקוקים לשחקן ברמתו של אוחיון, יהיה עליהם להחזיר את הרכש הכי טוב שלהם בשנים האחרונות, כדי שיוביל את המועדון גם בשנים הבאות.

מאמנו לשעבר אמנם לא מעורה לחלוטין בכל הפרטים של הקיץ האחרון, אך יש לו דעה ברורה בנושא: "אני לא יודע מה היה בחוזים הקיץ, זה לא ענייני, אבל מכבי זה מקום מצוין ליוגב, זו אחת הקבוצות הגדולות ביבשת. מקצועית הוא בידיים הכי מקצועיות שיש, של דייויד בלאט, שהוא אחד המאמנים הטובים באירופה. יוגב עשה עונה טובה, מכיר את המערכת, הם מכירים אותו, ברור שהכסף גם חשוב כי זה ביזנס והוא גם יהיה צריך להרוויח מהכדורסל, הוא קיבל חוזה שהוא מרוצה ואם הוא מרוצה אז זה בסדר".

אוחיון פדרמן ומזרחי במסיבת העיתונאים בה הודיעו על חזרתו. מפתיע? (שרון קביליו)

בעקבות הקיץ האחרון וביטול המעבר לקובאן, אוחיון הפסיד סכומי כסף לא מבוטלים, אך כהן בטוח כי הוא עוד יעשה אותם בהמשך הקריירה ובהמשך החיים: "בעוד שנה, שנתיים או שלוש, אם הוא ימשיך בדרך בה הוא עובד עכשיו, אני מניח שהכסף הגדול יגיע אליו, כי הוא ראוי לכסף גדול. אם אנחנו משווים אותו לתאודוסיץ' של סרביה, אני חושב שיוגב יותר טוב ממנו והוא מקבל שם מיליוני יורו. זה לא פייר ולא פרופורציונאלי, אבל זה מה שיש ליוגב עכשיו והוא צריך להתרכז במכבי, באיך הוא יהיה טוב השנה. זו יופי של החלטה בשבילו, מכבי זה מועדון גדול ואני מאמין שהוא יתוגמל בהמשך, אם במכבי או בקבוצות יורוליג אחרות. הוא אחד הרכזים הטובים באירופה, זו לא הפצצה, זו האמת".

תפתחו את הלב, כי יש לו הרבה מאוד לתת
ממש לפני סיום מספר לנו כהן שתי חוויות נעימות הקשורות לאוחיון אותן יזכור הרבה מאוד שנים קדימה, חוויות שלדבריו מתארות בדיוק את הבחור ואת מי שהוא גם כיום: "כל השנים בהן אימנתי אותו, לא היו לי תלונות אליו. פעם אחת בשנה השנייה היה אימון אחד שכעסתי עליו קצת. למחרת היה לנו משחק רבע גמר ליגת העל בתי ספר, והודיעו לי שדוד שלי נפטר, אז הגעתי לתדרוך עצוב ושקט. כולם נכנסו בריצה לחדר הלבשה, רק יוגב יצא בחזרה, בא אליי ואמר לי: 'נתי, אני לא יכול שאתה כועס עליי' וזה מראה לכם כמה רגש יש בילד הזה. אמרתי לו 'אל תדאג יוגב זה לא קשור, מה שהיה אתמול נגמר. פשוט דוד שלי נפטר'. הוא חיבק אותי ואמר שהוא מצטער. זה חינוך, זו אינטיליגנציה רגשית", נזכר כהן.

הזיכרון השני שהוא מעלה מתחבר קצת יותר לאהבה האמיתית לכדורסל ולא לשום דבר אחר: "כשסיימנו את המשחק האחרון בעונה האחרונה, הפסדנו בשלב הפלייאוף ובסוף המשחק הוא ניגש אליי, חיבק אותי ובכה, בכי אמיתי, לא דמעות, על זה שהסתיימה תקופת הנוער. הוא יילל עשרים דקות וגם אני הייתי עם דמעות וגם זה מראה איזה ילד מדהים הוא. הוא ידע להעריך את מה שנתתי לו, הוא ילד מדהים".

אוחיון עם אוהדי מכבי. הגיע הזמן לסלוח (יוסי ציפקיס)

האוהדים אולי קצת מתקשים לעכל באיזה צד הם כעת, אבל דבר אחד בטוח - אחרי שהוא ישוב להיכל נוקיה ויוכיח להם שהוא ממשיך להילחם על כל כדור ושהוא לא מוכן להתפשר על הצלחות בשביל אגו, הם יסלחו לו מהר מאוד. גם אם הם מתנגדים לכך עכשיו, העולם הוא דינאמי וגם הכדורסל. מה שהיום נראה כמו סוף העולם, מחר נשמע כמו צליל מהעבר.

בסיפור של חייו אוחיון הוא הגיבור, אולי אפילו קצת הגיבור הטראגי. זה שנלחם כל הדרך לעלות לגדולה ונקלע לקשיים כשכבר נגע בתהילה. אבל אל תדאגו לו, מי שמכיר אותו כמו שצריך יודע שלא מדובר בבחור שמוותר. למרות הקיץ הקשה שעבר עליו, הוא כבר חוזר לעניינים ומוכיח כי במכבי ת"א, נכון לעכשיו, אין לו מחליף. אז אולי הוא לא כל-כך טוב בעסקים ואולי הוא לא צעד בדרך הנכונה, אבל הוא ללא ספק שווה את המלחמה.

בינתיים תמתינו לספר השלם של חייו בעוד כמה שנים, מי יודע אילו הפתעות ימתינו לכם שם, הרי תמיד אמרנו שהחיים מלאים בחלומות. חג שמח!