גרנט היל עבר בגיל 39 לתחנה הרביעית בקריירה, לוס אנג'לס קליפרס. את היל יצא לי לראות מקרוב כבר די מזמן. זה קרה בעונת הבכורה של רוקי מבטיח בשם דווייט הווארד באורלנדו. את הווארד לא כל-כך הכרתי, אבל מהמפגש עם היל התרגשתי. "אני אוהב את הכובע", הוא זרק לעברי, כשראה אותי עם מצחייה כחולה של דיוק. מדובר בכובע שהלך איתי במשך שנים, שאפילו שכחתי שהלוגו של הבלו דווילס רקום עליו. היל זיהה.
התרגשתי מהמפגש, גם בגלל שמדובר בבן אדם נחמד מאוד, אבל בעיקר בגלל שמדובר בשחקן שגדלתי עליו. בכל זאת, אחד הכוכבים הגדולים ביותר של סוף שנות ה-90, בשנים בהן הליגה חיפשה בנרות כוכב גדול שיצליח למלא את החלל הריק שהשאיר אחריו מייקל ג'ורדן. וינס קארטר וקובי בראיינט קיבלו את תווית היורש בשלב מסוים, אבל לפניהם היה את גרנט היל, שנבחר במקום ה-3 בדראפט 94'.
"הוא השחקן הכי חכם ב-NBA, אתה יודע?", פלט לעברי עיתונאי שקלט את המפגש החטוף שלי עם היל בעת שהשחקנים עלו לפארקט. "יש לו IQ גבוה. לאו דווקא של כדורסל, פשוט גבוה. הוא יכל היה להיות מה שרק רצה".
אז עוד לא הבנתי למה הוא התכוון. הרי מרבית השחקנים שיוצאים את שערי דיוק נחשבים לאינטיליגנטיים, בעצם היותם חניכים של מייק ששבסקי, באחת המכללות הטובות בארה"ב, גם מבחינה אקדמית.
אביו קלווין, למד באוינברסיטת ייל ולימים הפך לראנינג בק של דאלאס קאובויס בשנות השישים. היל סיניור אגב, הוא השחקן הראשון ממכללת אייוי (8 המכללות היוקרתיות בארה"ב), שנבחר בסיבוב הראשון של דראפט ה-NFL והתחכך באחווה שכללה לא מעט מנהיגים בני ימינו - בהם גם ג'ורג' W בוש. גרנט קיבל מאביו את האהבה לספורט, אבל גם את המשמעת האקדמית. אמו למדה עם הילרי קלינטון והורישה לבנה את המחוייבות למעורבות פוליטית בכלל, ולמפלגה הדמוקרטית בפרט.
הדראפט המקולל
נחזור לכדורסל. לדראפט של 94' היל נרשם רק אחרי שהשלים את כל לימודי התואר בהיסטוריה - משהו שנשמע דמיוני בעולם ה-NCAA של ימינו. מחזור הדראפט של אותה שנה נחשב כנראה למקולל ביותר בהיסטוריה. מתוך 54 השחקנים שנבחרו בשני הסיבובים הראשונים, קשה למצוא כאלה שלא עברו פציעה קשה כזו או אחרת במהלך הקריירה.
 |
| היל. הכוכב יזרח מעליו? (רויטרס) |
|
| |
נדיר עוד יותר למצוא כאלה שמזיעים על הפארקט גם כיום, כשחושבים על שמות כמו ג'יילן רוז, אדי ג'ונס, דוניאל מרשאל, גלן רובינסון, בראיין גרנט, אריק מונטרוז ואפילו דיון (או ציון) תומאס הזכור. היל אינו שונה מהם, אבל איכשהו הוא הצליח לשרוד את קללת 94' ביחד עם בן המחזור האגדי, ג'ייסון קיד, איתו זכה שנה מאוחר יותר במשותף בתואר רוקי השנה. אך בעוד הקריירה של קיד כללה הופעות בגמר עם ניו ג'רזי ואליפות עם דאלאס, זו של היל התאפיינה באכזבות, פציעות ואף הופעה בגמר הפלייאוף.
היל היה מלך מישיגן באמצע שנות ה-90. הוא הגיע עם ים של ציפיות אחרי שתי אליפויות רצופות וגמר נוסף עם מכללת דיוק. דטרויט בנתה עליו כ"פנים של הקבוצה" ואפילו שינתה את הלוגו, על מנת להתרחק מתדמית הבאד-בויז שהביאה לה שתי אליפויות, אבל גם יצרה לא מעט ביקורת על סגנון המשחק ההגנתי והקשוח. יחד עם היל, כך קיוו בעיר המכוניות, הפיסטונס יציגו כדורסל אטרקטיבי יותר, כשעכשיו היה להם ביד גם כוכב צעיר שיעשה את השינוי.
היורש של ג'ורדן
במשך שש שנים, היל היה אליל בדטרויט. הוא שבר שיאי מועדון, זכה למקום קבוע באולסטאר, לקח זהב עם הדרים טים של 96' ורק אוסקר רוברטסון, לארי בירד ולברון ג'יימס סיפקו מספרים טובים יותר במד היעילות (ריב'+אס'+נק') בשנותיהם הראשונות בליגה. מחוץ למגרש היל הופיע כשחקן אורח בתכנית 'שפץ ביתך', הנחה את טקס פרסי ה-MTV והיה אמור לעשות את הצעד הנוסף, בדרך לזכייה באליפות עם דטרויט. אפילו חצי גמר היה מתקבל בהבנה.
 |
| גרנט היל מול בו אאוטלו. דטרויט של היל לא עברה סיבוב ראשון (רויטרס) |
|
| |
זה לא קרה. דטרויט של היל אמנם הגיעה לפלייאוף, אבל הפסידה תמיד בסיבוב הראשון. זה קרה גם אחרי עונת שיא ב-99'/00', בה קלע היל 25.8 נקודות בממוצע, אבל נפצע בעקב רגע לפני סיום העונה הרגילה. היל הבין שעם הבוכנות הוא לא יגיע לשום דבר, וכשהגיע הזמן לחידוש חוזה הרוקי, הוא דרש לעבור לאורלנדו, שביחד עם טרייסי מגריידי, נחשבה באותו זמן לקבוצה בעלת סיכוי גבוה יותר לזכות באליפות. |
| היל ובראיינט בימי השיער, לפחות של אחד מהם (רויטרס) |
|
| |
בניגוד לכוכבים של ימינו, היל עבר בסופו של דבר בשנת 2000, אבל עשה זאת בעיסקת "סיין-אנד-טרייד", בזכותה זכו הפיסטונס לקבל את צ'אקי אטקינס ובן וואלאס. הוא זכה לחוזה עתק, אבל סבל שוב מפציעות תכופות בעקב ובסיומן של ארבע שנים ארורות במג'יק, רשם רק 57 הופעות. בסיום אותה תקופה דטרויט, עם בן וואלאס כשחקן חמישייה ואולסטאר, זכתה באליפות שכל-כך חסרה להיל. אז מה עושים? עוברים קבוצה.עדיין סחורה חמה
אלווין ג'נטרי, שאימן את היל בדטרויט, עבד כעוזר בפיניקס ולחץ להחתימו לצד סטיב נאש. גם כאן זה לא ממש נגמר באליפות, אבל ג'נטרי מפרגן. "כל מי שמכיר את גרנט, מכיר את הסגון שלו", מעיד מאמן הסאנס. "הוא תמיד רוצה להוות פקטור, ולא משנה באיזו דרך. ברגע שהאתלטיות שלו נפגעה והיה ברור שהוא לא אותו סופרסטאר של פעם, הוא הפך לשחקן הגנה אדיר, שעשה עבודה גדולה על קווין דוראנט, קובי בראיינט, פול פירס ועוד כמה חבר'ה כאלה".
 |
| ג´נטרי וסטיב נאש: "היל הפך לשחקן הגנה אדיר" (רויטרס) |
|
| |
אז מה הופך אותו לשחקן אטרקטיבי? קודם כל המספרים. ב-2010 היל הפך לשחקן השביעי בלבד בהיסטוריה, שקולע מעל 13 נקודות בממוצע למשחק, כשהוא מעל גיל 38. דבר שני, ההגנה. גם בשנים האחרונות זכה היל בלא מעט קולות מצביעים כששחקן ההגנה של השנה. האלמנט השלישי והחשוב אולי יותר מכל, זה הנסיון והאישיות שהיל מביא איתו אחרי 18 שנות וותק. "הקליפרס קיבלו לא רק שחקן טוב ודמות חיובית בחדר ההלבשה, אלא גם מישהו שיש לו עוד כמה שנים טובות לשחק", מעיד ג'נטרי. |
| בילאפס, פול וגריפין. "הקליפרס קבוצה עם כמות כישרון עצומה" (רויטרס) |
|
| |
בכלל, ג'נטרי התלהב מהחיבור בין הכוכב שלו, לבין הקליפרס המתחדשים. "אימנתי את גרנט במשך עשר שנים ואני שמח בשבילו", העיד "לדעתי הוא הגיע למקום אידיאלי, עם כמות כישרון עצומה, שבמצב מסויים יכול לעשות דברים גדולים. אני חושב שהוא נכנס לתוך סיטואציה נוחה עבורו".המקום המתאים?
הקליפרס, שצירפו בקיץ את ג'מאל קרופורד ולמאר אודום, ממשיכים להתחזק ונראים כרגע כאחת משלוש הקבוצות הבולטות במערב. "גרנט יתאים לנו כמו כפפה ליד", הצהיר המאמן ויני דל נגרו, "הוא מגיע עם קורות חיים מרשימים, אבל גם משחק הגנה משובח ויכולת גיוון בהתקפה, שיהפכו אותנו לקבוצה חזקה יותר". צודק דל נגרו. גם העונה, בגיל 39, היל סיפק 10.2 נק' למשחק, ב-44.6%. במשחק אחד מול הקליפרס, הוא שמר לסירוגין על כריס פול ובלייק גריפין, כך שגם מבחינה הגנתית מדובר בתותח כבד.
 |
| ויני דל נגרו: "משחק הגנה משובח ויכולת גיוון" (GettyImages) |
|
| |
"בנוגע לגרנט, כולם תמיד מדברים על יכולת המנהיגות שלו, על המקצוענות ועל המנטליות הנכונה שהוא מביא למגרש", טען דל נגרו. "אני מכיר את גרנט כבר הרבה שנים ואנחנו מצפים לתרומה שלו על המגרש, אבל גם ואולי בעיקר מחוץ למגרש. הוא היה באולסטאר שבע פעמים ולדעתי עדיין נחשב לאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה". |
| למה לא להיות חלק מהחבורה הזאת? (GettyImages) |
|
| |
נכון שהווטרן ירוויח 1.9 מיליון דולר בשנה הראשונה ו-5 אחוזים יותר בשנה השנייה של החוזה, אבל באמת שלא ברור מדוע הוא העדיף את הקליפרס על הלייקרס, הניקס וההיט שחשקו בשירותיו. בכלל, כשנאש וקובי מנסים לשכנע אותך לעבור לצד הצהוב של העיר, לא ברור מה גורם לך להחליט לעבור דווקא לקבוצה הנחותה בלוס אנג'לס. אליפות? הרי בהיט הוא יכול היה לענוד טבעת מהר יותר. עתיד ניהולי/מקצועי? קהל? את זה הוא יכול היה לקבל בקלות אם היה נשאר בפיניקס. חברים? על נאש כבר דיברנו.בחירה הזויה
כנראה שהיל בטוח שהקבוצה הנוכחית של הקליפרס יכולה ללכת עד הסוף. בגיל 40 הוא ככל הנראה יעלה מהספסל כמחליף לקארן באטלר, אבל בקבוצה הקטנה של לוס אנג'לס באמת בונים עליו. אחרי הכל, היל הוא אחד שבאמת אוהב את המשחק, אחרת אי אפשר להסביר כיצד שרד את כמות הפציעות שנחתה עליו ואי אפשר להסביר מדוע בחר לכדרר כדור כתום, כשלבטח יכול היה לבחור כמעט בכל קריירה אחרת. גם הכסף לא שיחק עבורו מעולם תפקיד, כאחד שהגיע ממשפחה אמידה.
 |
| סטיב נאש רצה אותו בלייקרס (GettyImages) |
|
| |
בקיץ בו השחקנים המבוגרים משתלטים על הפרי אייג'נסי, עם מעבר מקבוצה לקבוצה של ריי אלן, נאש, קיד ואחרים, טבעי שהיל היה סחורה חמה, עם כל מה שהוא הביא איתו. אפשר להגיד על החבורה הזו שהיא פשוט לא יודעת לפרוש בזמן, אבל אפשר גם להעריך את הלידה מחדש של רבים מהוותיקים הללו, שפשוט מסרבים להזדקן. |
| סטיב נאש מגיב להחלטת היל (הטוויטר של השחקן) |
|
| |
אז הבחירה של השחקן השני הכי מבוגר ב-NBA (אחרי קורט תומאס), קצת הרסה את מצב הרוח של נאש כפי שאפשר לראות בתמונת האינסטגראם שהכוכב הקנדי שלח השבוע בהקשר של גרנט, אבל היא לא כל כך מוזרה. "קשה לי להתנער מהמעבר הזה של היל לקליפרס", כתב ג'ס רוט, מה'בליצ'ר ריפורט' הנחשב. "זה לא גורם לי להרגיש עצוב או משהו... זה פשוט מוזר". באמת כל כך מוזר?