גלגלי עזר: אלוף הטור דה פראנס שהציל יהודים

איטליה של 1948 הייתה מדינה משוסעת ומפורקת. שלוש שנים לאחר שתחת הרודן הפשיסטי, בניטו מוסוליני הפסידה עם יתר מדינות הציר במלחמת העולם השנייה סבלה ארץ המגף מחוסר יציבות פוליטית ומאי נחת של תושביה שהתבטאו בגל מחאות וניסיונות הפיכה.

אחד מהשיאים של אותה תקופה חשוכה היה ניסיון ההתנקשות בפאלמירו טוליאטי, מנהיג המפלגה הקומוניסטית דאז. טוליאטי שנפצע קשה, אמנם שרד את הירי אך האירוע הוביל למשבר פוליטי חמור במדינה ולשביתה כללית של ארגון העובדים. התחושה הייתה כי שלוש שנים לאחר סיום המלחמה הנוראה מכולן, איטליה עומדת בפני מלחמת אזרחים.

רוכב האופניים האיטלקי, ג'ינו ברטלי שהה ביום ההתנקשות בטוליאטי בקאן, שם התחרה במירוץ הטור דה-פראנס. חברו, אלסידה דה גאספרי, חבר המפלגה הנוצרית הדמוקרטית מיהר ליצור איתו קשר טלפוני וביקש ממנו לנצח בקטע הבא כדי לגרום לציבור מעט אושר, מה שיסיט אותו מהמחשבות הקשות על המצב במדינה ואולי ימנע את הקטסטרופה הפוליטית הצפויה. ברטלי ענה לו בביטחון, "אני אעשה יותר מזה, אנצח במירוץ כולו".

דה גאספרי. מיהר ליצור קשר עם ברטלי

הצהרתו של ברטלי ממש לא הייתה מובנת מאליה, חלפו עשר שנים מאז זכייתו הקודמת והיחידה דאז בטור דה פראנס, הוא כבר היה בן 34 ורק מספר חודשים קודם לכן חווה אכזבה בג'ירו דה-איטליה. יותר מכך, ביום בו הבטיח ברטלי לנצח בטור דה-פראנס הפיגור שלו מהמוביל הצרפתי, לואיזון בובה עמד על 20 דקות.

למחרת, ברטלי שנחשב למטפס מצוין ניצח בקטע שבין קאן לבריאנקון בהפרש של 18 דקות מבובה שסיים רק במקום ה-12. היה זה תחילתו של מסע מדהים שהסתיים עם שבעה ניצחונות בקטעים ובאחת מהזכיות המרשימות ביותר בתולדות הטור דה פראנס. רבים באיטליה מייחסים את הרגיעה הפוליטית באותה תקופה לחגיגות הזכייה של ברטלי ולשיכרון השמחה של הציבור.

הייתה זו זכייתו האחרונה של ברטלי בטור דה-פראנס, בשנים הבאות הרוכב האגדי פינה את הבמה בעיקר ליריבו הגדול, פאוסטו קופי שזכה בשנה לאחר מכן בטור דה פראנס ושיחזר את ההישג גם ב-1952. היריבות בין השניים פילגה את איטליה, הדרום העריץ את ברטלי הקתולי האדוק והשמרן, בעוד הצפון תמך בקופי החילוני שנחשב לאיש העולם הגדול ולחדשני בכל הקשור למשטר האימונים והתזונה.

ברטלי שכונה "החסיד" בשל אמונותיו הדתיות תואר על ידי אחד העיתונאים באותה תקופה כטיפוס חמור-סבר, "הוא אדם רציני מאוד שכמעט ולא מחייך, מונע על ידי מטרותיו ומרוכז אך ורק בניצחון". לא אחת היה גוער ברטלי בחבריו כשרוח השטות הייתה משתלטת עליהם בזמן אימונים או כשהיו מדברים בשפה גסה.

סיפור היריבות המפורסמת בין ברטלי לקופי אף עובד לסרט איטלקי שהופק ב-2006. ב-1954, כשמלאו לו 40 פרש ברטלי מרכיבה ובשנת 2000 הוא נפטר בגיל 85.

לא רק רוכב ענק, גם אדם ענק
במשך שנים נחשב ברטלי לאגדה בתחום רכיבת האופניים בפרט ובספורט האיטלקי בכלל, אלא שרק עשר שנים לאחר מותו התגלה סיפור גבורה מדהים אשר שופך אור נוסף על גדולתו של רוכב האופניים. ברטלי כך מסתבר ניצל את פירסומו ויכולות הרכיבה שלו כדי להציל את יהודי איטליה במהלך מלחמת העולם השנייה.

ג´ינו ברטלי. סיפור גבורתו נחשף רק לאחר מותו

המלחמה הנוראה קטעה את קריירת האופניים המוצלחת של ברטלי, שכן מרבית המירוצים החשובים בוטלו בגלל הקרבות המתחוללים באירופה. ב-1943 הוא גויס למשטרת התנועה של המשטר הפאשיסטי אך בחר שלא לציית לפקודות המשטר ועזב את עבודתו במשטרה כדי להצטרף למחתרת ולהציל את יהודי איטליה הנרדפים.

ברטלי ניצל את המוניטין שלו כרוכב מוכר וידע כי יוכל לתור את הארץ על אופניו לאורכה ולרוחבה בלי לעורר את חשד המשטר. מדי יום היה יוצא עם חולצה הנושאת את שמו אל המנזרים בהם הוסתרו פליטים יהודים, תפקידו היה לקחת מהם תצלומים שלהם ולהבריח אותם בשלדת ובצמיגי אופניו למעבדה באסיזי, מרחק של 380 קילומטרים שם הושתלו בתעודות זהות מזויפות, מה שאיפשר את הברחת בעליהם. המשמרות הפאשיסטיות ואנשי הצבא הגרמני אשר היו רואים את ברטלי על אופניו היו משוכנעים כי מדובר בסך הכל ברכיבת אימון תמימה ואף היו מצדיעים או אפילו מבקשים ממנו חתימה.

בשלב מסוים, בעיקר בגלל תמיכתו בוותיקן שנחשב לעוין למשטר הפאשיסטי נלקח ל"וילה טריסטה", מבנה בו נהגו בזמנו לערוך חקירות בעינויים במתנגדי השלטון. למרות שהשמיעו איומים על חייו, ברטלי לא לחשש לרגע לענות לחוקרים ואף התגרה בהם כנשאל על מעשיו ואמר, "אני עושה את מה שהלב שלי אומר לי". תהילתו הגדולה של ברטלי העלתה חשש כי המשך חקירתו תגרום לסערה ציבורית ולהתמרדות בקרב מעריציו הרבים, לפיכך נאלצו החוקרים לשחררו ורק הזהירו אותו פן ייקח חלק בפעילות מחתרתית. ברטלי לא ממש הקשיב ומיד לאחר ששוחרר שלח את משפחתו למחבוא והמשיך לפעול עבור המחתרת וסייע בהברחת יהודים דרך הרי האלפים השוייצרים.

"וילה טריסטה", המבנה בו נחקר ברטלי

החביא יהודים במרתף ביתו
אלא שהסיוע של ברטלי ליהודי איטליה לא הסתכם בהברחת תמונות ומסמכים. ג'יורג'יו גולדנברג, יהודי שהיה בן 11 בתקופת המלחמה והתגורר עם משפחתו באיטליה חשף כי לאחר שגרמניה הנאצית כבשה את העיר פיאסולה ב-1943, החביא ברטלי אותו ואת משפחתו במרתף ביתו עד לשחרור העיר באוגוסט 1944 ובכך הציל את חייהם. סך הכול היה מעורב הרוכב האגדי בהצלה של כ-800 יהודים.

סיפור גבורתו של ברטלי נשמר על ידיו בסוד במשך כל חייו, אפילו לאשתו לא העז לספר כיצד סיכן את חייו בניסיון להציל את חייהם של יהודי המדינה. בשל אמונותיו האדוקות, ברטלי ראה בהצלת היהודים כחובתו הדתית כאדם, ולא חשב שהוא ראוי להכרה כלשהי על כך, "מעשים טובים הם משהו שאתה עושה, לא משהו שאתה מדבר עליו. יש מדליות שמוצמדות לנשמה שלך ולא לג'קט", הוא נהג להגיד.

סיפור גבורתו של ברטלי נחשף רק לאחר מותו של ג'יורג'יו ניסים, חבר בתנועת התנגדות יהודית שפעלה באיטליה בתקופת המלחמה. לאחר שנפטר ניסים בשיבה טובה בשנת 2000 מצאו בניו ביומנו את שכתב על פועלו של ברטלי. בעקבות הגילוי החלו היסטוריונים איטלקיים ואנדראה ברטלי, בנו של ג'ינו במחקר מקיף סביב תפקידו בהצלת יהודים בשואה.

קיר חסידי אומות העולם בוושינגטון. גם שמו של ברטלי ראוי להיחקק שם (רויטרס)