פפאלוקאס יובש, יוגב אוחיון פרח והנדריקס פרץ

בתום הטופ 16 ופחות משלושה שבועות עד לפתיחת סדרת רבע גמר היורוליג נגד פנאתינאיקוס, הנה התרשמות קצרה מכל אחד משחקני מכבי ת"א במהלך התקופה האחרונה, מלבד שון ג'יימס וג'ון שאייר שלא היוו פקטור של ממש.

תיאו פפאלוקאס
הכתובת על הקיר: עוד מעט תסתיים העונה הזו והרכז היווני לא יהיה חלק ממכבי ת"א בעונה הבאה. בינתיים, דייויד בלאט ועוזריו מתמרנים איתו ככה, מתמרנים איתו אחרת ומפה לשם כבר חודש מרץ מבלי שפפאלוקאס רשם השפעה ממשית ביותר משניים-שלושה משחקים לאורך כל העונה הזו. 

בטופ 16 הוא שיחק שתי דקות פחות בממוצע מאשר בשלב הבתים, ועל כל אסיסט יש לו 0.65 איבודים. עבור מי שמשמש כמלך האסיסטים של היורוליג, ולאורך השנים תמיד נהנה מיחס טוב בהרבה במדדים האלה, מדובר בסיטואציה לא אופיינית. 

פפאלוקאס קרוב לסיום הקריירה שלו, ובלאט אינו סבלני כלפיו אולי כי הוא לא בונה עליו יותר מדי, בניגוד לשחקנים שעתידם לפניהם דוגמת יוגב אוחיון. ובכל זאת, אין ספק שמכבי ת"א יכולה היתה להפיק וליהנות ממנו יותר. בעוד מספר חודשים הוא יהיה לא יותר מאנקדוטה בדברי הימים של מכבי ת"א, וחבל. 

ריצ'ארד הנדריקס
הכניסה הכי חזקה מהפינה לשיפוטכם אל מצעד הפזמונים. טיפס מ-15 דקות בשלב הבתים ל-27 בטופ 16, ועלה גם מ-7 נקודות ל-13. המדד המשוקלל שלו זינק מ-7.4 ל-19.3 (בפשטות, השחקן היעיל ביותר ביורוליג בטופ 16) והנדריקס גם הכפיל את ממוצע הריבאונדים שלו מ-4 ל-8.

ריצ'ארד הנדריקס מול ברצלונה. עשה התקדמות גדולה (GettyImages)

פעם אמרו על שחקנים מסוגו שהתרומה שלהם אינה נמדדת בסטטיסטיקה, אבל להנדריקס יש הכל: גם דברים שלא נמדדים וגם כאלה שכן. הוא פייטר בלתי רגיל שבמהלך הטופ 16 הרוויח גם מקום בחמישייה על חשבון שחורציאניטיס. לפני שנה וחצי הוא היה גבוה שלישי-רביעי במכבי, עכשיו החתימה שלו על חוזה ארוך טווח היא הכי מבוקשת אצל ההנהלה מבין כל שחקני הקבוצה.

דווין סמית'
סיים טופ 16 עם ירידה בממוצע הנקודות שלו בהשוואה לשלב הבתים (מ-7.3 ל-5.8), ובנה לעצמו מעמד של שחקן ההגנה הטוב בקבוצה באחד על אחד. היכולות ההתקפיות שלו לא באות לביטוי בדרך כלל ברמה הגבוהה ביותר ולצד לנגפורד המוחצן, סמית' המופנם מעדיף לקחת צעד לאחור או הצידה. שיפר את האחוזים לשלוש, אבל צנח משמעותית מטווח של שתי נקודות. איך שלא מסתכלים על זה, ציפו ממנו ליותר.

דייויד בלו
אמנם מחדש ומגוון מעונה לעונה את הרפרטואר ההתקפי וההגנתי שלו, אבל בסופו של דבר זה היה טופ 16 חלש למדי של בלו, למעט אולי המשחק החשוב בבית נגד קאנטו. צניחה משמעותית באחוזי הקליעה לשלוש (מ-47 ל-21 בהשוואה לשלב הבתים) היתה עיקר ההבדל לגביו.

חבל ששחקן עם 100 אחוז מקו העונשין, מגיע לשם כל כך מעט (זריקה אחת בכל 15 דקות). בלו, עדיין לא בן 32, מדבר על פרישה בתום העונה, וייתכן שהשחיקה הנפשית משפיעה גם על היכולת במגרש.

ליאור אליהו
הלך לאחור בטופ 16, שני המשחקים שלו נגד ברצלונה, יריבה מהדרג העליון, הסתיימו באופן לא מוצלח לחלוטין: 30 דקות על המגרש בשני המשחקים, ואף לא נקודה אחת. הנתון הזה בטח לא עשה לו טוב וגם לא יעשה לו טוב מבחינת בלאט, כאשר מכבי תגיע שוב למשחקים נגד יריבות ברמות הכי גבוהות.

אליהו. נעלם מול בארסה (GettyImages)

ממוצע הנקודות בטופ 16 נחתך כמעט בחצי, מ-11.7 ל-6.1, וגם הגויאבה לא עבדה: רק 42% לעומת 63% בשלב הבתים.

דמונד מאלט
סיפור עצוב, אבל לא משהו שאי אפשר היה לדמיין מראש וכבר קרה בעבר לשחקנים אחרים שהצטרפו למכבי לקראת הטופ 16. מאלט קיבל צ'אנס ראוי, אבל ככל שהלך הזמן התגלה בעיקר כקלע ולא כרכז, מה גם שהצד ההגנתי שלו אינו מהמשובחים. הציוות שלו יחד עם קית' לנגפורד פוגע בקבוצה, מכיוון שמדובר בשני שחקנים שחושבים זריקה ולא מסירה והיכולת ההגנתית כולה פוחתת.

מאלט לא יישאר כאן בעונה הבאה, ובלאט תפס את הפרינציפ מזמן. בסדרה ארוכה מול פנאתינאיקוס, הוא יכול להפוך לסוג של שפן: ניסיון להקפיץ אותו מהספסל לסדרת קליעות מוצלחות שתשנה משחק, או תנצח אותו. או שיעבוד או שלא.

מאלט. יותר קלע מרכז (יניב גונן)

גיא פניני
טופ 16 חלש, עונה חלשה באופן כללי. ובכל זאת, סימני התעוררות קלים נרשמים בשבוע-שבועיים האחרונים. הידית והנחישות שעזרו לו להגיע לרמה של 33 דקות בממוצע בפיינל-פור האירופי בעונה שעברה, לא ממש כאן. גם הקרדיט הגדול שבלאט נותן לדווין סמית' בא לא מעט על חשבון פניני, שלא לדבר על העובדה שהזינוק הגדול באמת שלו בעונה שעברה הגיע לאחר שדורון פרקינס נפצע והוא תפס עמדת שחקן מוביל לצד ג'רמי פארגו וצ'אק אידסון.

בינתיים, כאמור, זה הולך קשה: רק 3 נקודות בממוצע בטופ 16, אבל סימני נפט מבצבצים בסביבותיו ועם המשך תמיכה מצד בלאט והצוות, פניני יכול להיות משמעותי בסדרה מול פנאתינאיקוס.

גיא פניני. התעורר לאחרונה (שי לוי)

טל בורשטיין
הקפטן חשוב מאוד במישור המקומי (ליגה, גביע) כשרוטציית הזרים מתקצרת על פי החוקים, אבל במונחי יורוליג מתקדמים הוא לא השחקן שהיה. בגיל 32 התרומה שלו שולית, האחוזים קטנים והאספקט העיקרי נשאר תבונת המשחק. קשה לבנות רק על זה ובלאט, עושה רושם, באמת לא בונה על זה במיוחד במשחקי היורוליג.

יוגב אוחיון
סיפור הצלחה בזכות נחישות רבה, עבודה קשה, גב מהמאמן וסיטואציה שנוצרה סביבו (צעיר אתלטי, מקומי ורעב שמשחק על עמדה אחת עם שני שחקנים זרים בני 34 ויותר, ששניהם לא יהיו כאן בעונה הבאה). יוגב פחות מהסס לזרוק לשלוש מאשר בעבר, ועושה רושם שהתבגר על המגרש.

על אף שהפך דומיננטי מאוד וכמעט הכפיל את ממוצע הנקודות שלו באותו מספר של דקות (6 לעומת 3.3 ב-18 דקות בערב), מהלכים רבים שלו מסגירים עדיין את העובדה שהוא רוקי ביורוליג. ובכל זאת, מכבי מרוויחה רכז להרבה שנים. לא בהכרח לחמישייה. שנים יגידו.

אוחיון. נהנה מהסיטואציה (GettyImages)

סופוקליס שחורציאניטיס
צנח משמעותית במהלך הטופ 16 בממוצע הנקודות שלו (11.7 בשלב הבתים, רק 6.4 בשלב השני). נותר ריבאונדר בינוני ומטה ביחס לעמדה שלו גם בשלב הזה ואחוזי הקליעה מהשדה צנחו ב-9 אחוזים. ממוצע האיבודים צמח מ-2.3 ל-3. נראה שעל כל פעולה טובה מבצע אחת גרועה. צעדים, עבירות תוקף, סתם איבוד רשלני. האפקטיביות הכללית שלו קוצצה בחצי בהשוואה בין שלב הבתים לבין הטופ 16.

סחב פציעה ברגל וכנראה שגורר אותה עדיין, אבל בסופו של דבר התלות בו הולכת ופוחתת בהדרגה וכלל לא ברור אם ימשיך בקבוצה בעונה הבאה. אוברדוביץ', באטיסט, וויוקאס ומאריץ' מחכים לו. יהיה שמח. או שלא.

קית' לנגפורד
כן טוב, לא טוב, כן קבוצתי או לא, אחרי קליטה ארוכה וקשה בשלב הבתים, לנגפורד הפך בטופ 16 לעוגן התקפי של מכבי ת"א. הוא משחק יותר מכל אחד אחר בקבוצה, קולע יותר מכולם (14.8 נקודות בממוצע, שלישי בכל היורוליג בטופ 16) ומלבד הנדריקס, התרומה המשוקללת שלו היא הגבוהה ביותר בקבוצה.

מה יהיה בעונה הבאה? אלוהים גדול. בעונה הזו מכבי מוכרחה להפיק ממנו, כי נראה שהאופציה ללכת איתו ועם מה שיש לו כמעט הכרחית, ועדיפה על פני קיצוץ חד מדי בכנפיו וניסיון להרוויח תפוקה מוגברת מאחרים.