עשור לפציעתו הקשה של מגן מכבי ת"א, מני לוי

עשר שנים עברו מאז הדקה התשיעית במשחק בין בית"ר ירושלים למכבי תל אביב באותו יום שבת, 26 בינואר 2002. זו היתה אותה הדקה שבה נפל על הדשא מגן הצהובים מספר 12, מני לוי, ומאז הוא כבר לא חזר לשחק כדורגל.

עשר שנים דואגים אוהדי מכבי תל אביב להזכיר את שמו של מני לוי בכל משחק בדקה ה-12. עשר שנים שבהן מלווים את מני ומשפחתו אוהדי כדורגל מכל הקבוצות והמגזרים בארץ.

חזרנו לאלו שהיו נוכחים באותו הרגע בטדי: המאמן ניר לוין שמתקשה לשכוח את אותם הרגעים המפחידים ואת מני שהעתיד הגדול שתכנן נקטע, החבר ערן חיים שזוכר את הנסיעה לקרית שלום ועד היום מתקשה להשלים עם העובדה שהשניים לא חזרו יחד, האח דודו שעבורו כל יום שמני חי ובריא הוא ניצחון גדול, ופרופסור ריבקינד שזוכר את קריאות האוהדים בזמן ההחייאה ומפציר בקבוצות ובשחקנים לא לזלזל בבדיקות. כל אחד מהם נזכר באותם הרגעים סיפר את הסיפור האישי שלו.

ניר לוין: "מני היה יכול להיות שחקן נבחרת"
"אני זוכר שברגע שמני נפל חששתי מהגרוע מכל. למעשה החזרה שלו למגרשים היתה אחרי תקופה של מספר חודשים בהם הוא לא היה פעיל, לא באימונים ולא במשחקים, בגלל בדיקות שעבר", סיפר לוין.

"הנפילה של מני היתה בלי קשר למשחק וללא תיקול. ישר חששתי שזה קשור לבעיית הלב שהיתה לו. הוא עוד הצליח לקום ואמר לאיציק זוהר ולדוד אמסלם שהוא בסדר, ואז הוא נפל בפעם השניה ומאז הוא לא קם", הוא שיחזר. "באותו רגע רצינו לתת למני את הטיפול הכי טוב שהוא יכול לקבל. מהיציע הגיע גם פרופסור ריבקינד שירד מיד לכר הדשא ועזר לצוות הרפואי בפעולות ההחייאה".

ניר לוין. "ישר חששתי שזה קשור לבעיית הלב שהיתה לו" (שי לוי)

"כל הסיטואציה היתה קשה, מבלבלת ומלחיצה. במקביל היינו צריכים להרגיע את השחקנים שלנו, שהיו נסערים מאוד מטבע הדברים. אני זוכר שמני היה שחקן צעיר שעלה מקבוצת הנוער. הוא שיחק אמנם כמגן ימני, אך בגילאים צעירים יותר שיחק גם בחלק הקדמי", אמר לוין. "הוא היה מהיר מאוד וטכני. הוא לא היה גבוה, אבל היה לו משחק ראש מצוין. אני זוכר שני שערים שלו עם הראש - האחד נגד הפועל פתח תקווה שכבש בדקה ה-90 בבלומפילד, והשני בניצחון 1:4 על הפועל באר שבע שבוע לפני כן".

"הכל קרה בתקופה טובה בקריירה שלו. באותה תקופה היתה לנו שיחה אישית וסימנתי לו כמטרה להגיע להיות המגן הימני של הנבחרת", טען המאמן. "אני זוכר שאמרתי לו 'מני תסתכל, המגנים ותיקים מאוד בנבחרת ועוד מעט יתחלף דור של שחקנים, המטרה שלך היא להגיע לנבחרת ישראל ואתה מסוגל להגיע לשם'. לצערנו אלו היו שבועיים בערך לפני המקרה. לדעתי, מני היה יכול להיות שחקן נבחרת".

מני לוי משחק במדי מכבי תל אביב

"אני חושב שמחובתה של מכבי תל אביב וכל הנוגעים בדבר לשמר את שמו של מני, לעודד אותו ולתמוך במשפחה בכל דרך אפשרית. אני באופן אישי מתרגש בכל משחק כשהקהל קורא בשמו ומעודד בדקה ה-12. אני לא נוהג לדבר הרבה, אבל אנחנו משתדלים עד כמה שאפשר להשאיר את הנושא של מני לוי על סדר היום על מנת שכל הגורמים שיכולים לסייע יעשו כך".

"יש תמונה תלויה בחדר שלי במתחם האימונים ובתמונה הזו מקופלים כמה דברים ביחד. זה גם הזכיה בגביע ב-2001/02. זה הגביע השני ברציפות. גברנו על מכבי חיפה המצוינת של אברהם גרנט. ניצחנו בפנדלים באצטדיון רמת גן שהיה מלא. בתמונה רואים את טל בנין ואבי נמני שהניפו את הגביע יחד", הסביר לוין.

"אבל מה שמיוחד בתמונה הוא השלט מאחורי השחקנים שמניפים את הגביע, עליו רשום 'בשביל מני' עם הספרה 12. בסוף המשחק הזה השמחה היתה מאופקת ולא היו חגיגות גדולות, כתוצאה מהעובדה שהחלטנו להתארגן בחדר ההלבשה מהר ולנסוע עם הגביע לבית לווינשטיין לבקר את מני. זו היתה עונה טעונה מאוד והיא הסתיימה בתמונה הזאת ובגביע המדינה".

החבר ערן חיים: "אמרו לי לא לבכות, מצלמים את זה בטלוויזיה"
"זה התחיל כאחד הימים היותר שמחים שלי ושל מני. הוא התקשר אליי בעשר בבוקר וביקש ממני לבוא אליו. הוא התרגש לקראת המשחק, כי הוא ידע שאם הוא ייתן משחק טוב, סביר שיזמנו אותו לנבחרת ויום למחרת היה מתוכנן שהוא יחתום במכבי על חוזה מקצועני ראשון", שחזר חיים. "כמו בכל פעם לקחתי אותו לקרית שלום לפני שהקבוצה יוצאת למשחק. באותו יום הוא ביקש ממני לשנות את המסלול הרגיל. 'הפסדנו בכמה משחקים, אז נשנה את הדרך היום ובעזרת השם ננצח'".

"כשיצאתי מקרית שלום, אבא שלו אמר לי: 'ערן, אני לא בא למשחק היום. אבל אל תגיד למני'. הוא לא הפסיד אף משחק שלו עד למשחק הזה. אני לא יכול לשכוח את הרגע שזה קרה. הסתכלתי לשמיים ואמרתי 'שמע ישראל' ורצתי לגדר כדי להיכנס למשחק. האוהדים שהיו מסביב והכירו אותי צעקו לשוטרים 'זה אח שלו'. קצין אחד פתח את השער ולקח אותי מאחורי השער של לירן שטראובר. ברגע שהקצין עזב אותי, רצתי לתוך תחומי המגרש לאיפה שמני שכב".

שחקני מכבי תל אביב בביתו של מני לוי (עפרה בן סימון)

"שמוליק חנין וניר לוין באו, חיבקו אותי ואמרו לי לא לבכות, כי מצלמים את זה בטלוויזיה. אני התעלפתי והתעוררתי בחדר ההלבשה. אחרי שהתאוששתי כבר ראיתי שמפנים אותו באמבולנס. נסעתי עם איש של בית"ר לבית החולים. בשש בבוקר, חבר לקח אותי הביתה ואני הלכתי לקנות עיתונים והתחלתי לקרוא. זו היתה הפעם הראשונה שהתחלתי לעכל מה קרה. בשש וחצי בערך התשר אליי אבי נמני ואמר לי 'ערן, המצב לא ממש טוב. נקווה שיהיה בסדר'".

"אומרים לי שעברו עשר שנים וזה נראה לי הזוי. זה כאילו קרה אתמול. כל כך הרבה דברים קרו בעשר השנים האלה בחיים האישיים, דברים שקרו הרבה בזכות מני. אני מתגעגע לשיחות איתו בחצר. הוא היה אומר 'יהיה בסדר ערן אל תדאג' וככה הוא היה מרגיע ונותן שקט וביטחון", נזכר חיים.

"כשאני רוצה, אני מדבר עם מני ומחבק אותו. המשפחה שלו היא המשפחה שלי. אבל מאותו יום איבדתי במובן מסוים חבר וקבוצה ביחד. המשפחה שלו ראויה לפרס כשהיא מוכיחה מה זו אהבת אח ואהבת בן. מבחינתי מני התמוטט בעת מילוי תפקידו והשאיר את הלב שלו על המגרש. קרה מה שקרה וזה משהו שאסור לשכוח אותו בחיים. אני שמח שהאוהדים שומרים על הגחלת".

אבי נמני. חיים: "הוא התקשר אליי ואמר שהמצב לא טוב" (משה חרמון)

"הורדתי את מני בקרית שלום, ולא החזרתי אותו חזרה", סיכם חיים. "מאז זה מלווה אותי עד היום. הייתי רוצה שמני יגיד לי משהו. היה לו מין סלנג כזה שהוא היה אומר לי 'אח שלי, הכל בסדר', ואז אני אתפוס אותו ואחבק אותו ואומר לו 'אחי עשיתי לי את המוות עשר שנים' אחבק אותו ואז אני אדע שהכל בסדר".

האח דודו לוי: "מני איחד הרבה אנשים"
"עשר שנים עברו מאז שמני התמוטט. אנחנו לא סופרים את זה. זה טוב לאוהדים ולתקשורת, אבל מבחינתנו לא סופרים את הימים שעברו. מאותו היום, דרך החיים שלנו קצת השתנתה, אבל העיקר שמני בחיים", הסביר דודו. "המשחק נערך במוצאי השבת, לכן יכולתי לראות אותו. אני זוכר שחזרתי מבית הכנסת. המשחק התחיל ואז בדקה התשיעית זה קרה. באותו הרגע שראיתי שהוא מתמוטט, אמרתי לעצמי 'הוא יקום והכל יהיה בסדר'. אבל זה התעכב. קיבלנו טלפון מהקבוצה שמפנים אותו לירושלים. לקחתי את הרכב ונסעתי לירושלים".

"מה שעבר לי בראש כל הדרך זה שמני יהיה איתנו וזה הכי חשוב. בבית החולים עוד לא ידעו כלום. הגענו למחלקת טראומה ומה שרציתי לדעת זה שהוא בחיים וכל השאר, אלוהים גדול. מבחינתנו מה שחשוב הוא לתת למני את כל מה שהוא צריך ולשמור עליו. המקרה של מני מיוחד בכל המובנים. הוא איחד הרבה אנשים", טען האח. "יש אוהדים של מכבי ויש אנשים מכל הקבוצות ומכל המגזרים. כולם באים לתמוך ולתת להם הבנה. מני מרגיש את זה. אני בטוח שהוא מרגיש כל דבר. זה מתבטא בפנים שלו ובקולות שהוא מוציא. אנחנו מכירים את זה כבר".

"בשנה האחרונה אנחנו מתמודדים גם עם מותו של אבי. מני היה רגיל לשמוע את אבא בכל בוקר. לא דיברנו איתו על זה יותר מידי כי אנחנו מעדיפים לתת לו להרגיש את זה לבד. אנחנו יודעים שמני מרגיש את זה ומתגבר יחד איתנו. הוא מקבל את כל האהבה שהוא יכול לקבל מהחברים ומהמשפחה. זו הזדמנות למסור לכולם ובמיוחד לאוהדי מכבי שימשיכו להתפלל לרפואתו של מני ולרפואה של כל עם ישראל. באותה הנשימה אני רוצה להודות להם על כל מה שהם עשו בעשר השנים האחרונות".

ניר לוין בהלוויתו של מורדוך לוי ז"ל (שי לוי)

מנהל המח' הכירורגית בהדסה, פרופ' ריבקינד: "מרגש ומדהים"
"לפני שבועיים, אחרי עשר שנים שלא ראיתי אותו, הלכתי לבקר את מני לוי. עשר שנים שעברו מאז אותו יום חורפי בטדי, שבו ראיתי מהיציע שחקן שנופל על כר הדשא. אני זוכר שאחרי הנפילה השניה שאלתי את האנשים לידי למה לוקח לו כל כך הרבה זמן לקום שוב. הם אמרו לי 'אולי תלך לבדוק בעצמך?'. באופן ספונטני ירדתי למטה", שחזר ריבקינד.

"ברגע שנכנסתי לדשא והתקרבתי, הבנתי שהשחקן לא מגיב ויש מהומה סביבו. מיד ראיתי שאין לו דופק, והתחלנו לעשות לו החייאה. בשלב הזה הצטרף כבר צוות מד"א ולקחנו אותו להדסה. מאז הצלחתי לשמור פה ושם על קשר עם המשפחה עד שהתרופף. הביקור לפני שבועיים היה מבחינתי הפתעה מרגשת, מרנינה ומרתקת. ראיתי בחור, שאני אמנם לא יודע כמה הוא מזהה, אבל זה שהוא מגיב, אין לי בכלל שום צל של ספק. כל המכשירים שהוא צריך סביבו, הוא במצב תזונתי מצוין. בוא נאמר שהוא יכול לקום עכשיו ולשחק כדורגל".

"מעבר לכל הכלים הרפואיים, אם שואלים אותי מה שומר ככה על מני אני אענה שהמשפחה. היא שומרת עליו יוצא מן הכלל ויש לי אליה רק מילות שבח והערצה. דואגים לו, שוטפים אותו, מאכילים אותו ובסך הכל אחרי עשר שנים, המצב שלו יוצא מן הכלל. לא פחות מדהים היה לזהות צעיפים של אוהדים מכל המקומות שמגיעים אל מני הביתה, מבקרים אותו ותומכים בו. כנראה שמקרה כזה גורם להתלכדות של כל האוהדים בכל רחבי הארץ וזה מרגש ומדהים".

אוהדי מכבי תל אביב. פרופסור ריבקינד: "זה גרם להתלכדות" (יוסי ציפקיס)

"אני זוכר שבמהלך ההחייאה בטדי, הקהל התחיל לשיר בהמוניו 'מני לוי תתעורר'. אני מוכרח להודות שעשיתי הרבה החייאות בימי חיי, אבל מעולם לא עשיתי החייאה מרגשת כזו, מול 10,000 איש מסביב שקוראים לבן אדם להתעורר. אחרי המקרה המשכתי להתעסק בכל מה שקשר לרפואת ספורט. פניתי לפיפ"א ולעוד כל מיני גופים וגם אלכס גלעדי חיבר אותי לכמה אנשים כדי לבדוק מה עושים ואיך בודקים את השחקנים בכל מה שקשור לבדיקות מקיפות ולבדיקות מאמץ".

"אני מדגיש שאם עושים את הבדיקות הנכונות, אפשר להפחית את הסיכון למינימום שבמינימום. חשוב להבהיר שאלה לא בדיקות חד פעמיות. קחו לדוגמא את מנצ'סטר יונייטד, יש להם במועדון 27 רופאים. זו מקצוענות ואני קורא לקבוצות, להתאחדות ולכל מי שצריך, לנהוג בדרך הזו. תמיד עדיף להשקיע בתזונה של השחקנים ובבריאותם כדי שיהיה אפשר להפיק מהם את המקסימום מחד, ולמנוע מקרה דומה למני או גרוע יותר, של מוות על הדשא", סיכם פרופסור ריבקינד.