מתח גבוה: מכבי ת"א בדרך לערב סוער בירושלים

מה קורה כשקבוצה עם המאזן הטוב ביותר ביורוליג מגיעה למשחק חוץ מול קבוצה שהודחה בשלב הבתים ביורוקאפ? על פניו היא אמורה לנצח בקלות, אבל דברים לא תמיד מתיישרים עם הערכות ריאליות, בטח לא כאשר מדובר במשחק בין שתי קבוצות מאותה ליגה וביריבות שנמשכת הרבה שנים והפכה, בעקבות היעדרה של הפועל תל אביב, למאבק הטוב ביותר שליגת העל יכולה להציע, לפחות זה עם הכי הרבה ציפיות.
 
הפועל ירושלים חבולה ובששת המשחקים האחרונים היא הגיעה ללא שניים עד חמישה שחקנים שהיו פצועים. הנתונים, אגב, לא צפויים להשתנות הערב ומספר החסרים שוב ייפול איפשהו בטווח הזה.

מהצד השני עומדת מכבי שנמצאת בכושר מצוין, אבל עוברת גם האטה מסויימת בימים אלו ממש. קצב המשחקים והאימונים נרגעו באחרונה בגלל הפגרה ביורוליג. ליאור אליהו חוזר מפציעה וסופוקליס שחורציאניטיס עלול לתפוס את מקומו על הספסל באזרחי. נוצרה תחושה מסויימת של רוגע מסביב והמתנה להגרלת היורוליג ואלו ימים מאתגרים במיוחד עבור הצוות המקצועי של הקבוצה, שטרוד במניעת שאננות ושקיעת אדרנלין, לא פחות מאשר באימון שוטף.

האווירה במלחה תרים את שני המחנות על הרגליים, לא יהיו שם רוגע ולא האטה. אוהדי ירושלים מחכים לתנופה מחודשת של הקבוצה שלהם אחרי שבועות מאכזבים מאוד בתקופה האחרונה. אוהדי מכבי, אלה שבבתים והמעטים יחסית שימצאו עצמם ביציעי האולם, לא יהיו מוכנים לקבל נפילת מתח דווקא מול הפועל ירושלים.

עודד קטש יודע שמתישהו הוא יצטרך לקבל במלוא הדרם שחקנים שהוא מאמין בהם וטרם פרעו את השטר. דיון דאוול למשל, שחקן משלים בדרך כלל, שמלבד סל קריטי נגד בני השרון לא עשה הרבה. קטש סחב איתו את דאוול והאמין בו לאורך התקופה המשותפת שלהם בגלבוע/גליל, גם כאשר השחקן איכזב מאוד. הנה מגיעה הזדמנות מצויינת לשחקן, שחי בעיקר ממשחק קבוצתי, להראות מה הוא יודע. והוא יודע. גם מכבי תל אביב מכירה בזה, אבל הגיע זמנו להזכיר לפני שיהיה מאוחר מדי.

בריאן רנדל ודיון דאוול. ירושלים צריכה את שניהם (גיא בן זיו)

לתחושתי, דאוול מסומן בירושלים מהרגע הראשון. קטש תומך בו, אבל בהנהלה היו קולות שפיקפקו ביכולתו להוות זר דומיננטי בירושלים כמחליפו של דיז'ון תומפסון. משחק או שניים חלשים נוספים של הפורוורד עלולים להיות האחרונים שלו בקבוצה, גם אם איש אינו מודה בכך כרגע. בנוסף, על אף ההדחה מאירופה, לירושלים חסר שחקן פנים, ודאי מרגע שאורי קוקיה נפצע ולא ברור מתי יחזור בדיוק, ובריאן רנדל גורר אף הוא פציעה ומשחק רק לפרקים.

קטש גם יודע שלעיתים, בערב נתון, סגל מצומצם יכול להפיק מעצמו יותר מאשר סגל ארוך. הוכחות כאלה פזורות לאורכה ולרוחבה של הליגה שלנו ושל ליגות אחרות. אבל אין די במלים בלבד והאווירה התומכת כשלעצמה לא תוכל להרים את השחקנים לעבר ערב מוצלח במיוחד.

דברים צריכים לקרות על המגרש ובראשם משחק אחראי של וויל סולומון, הנעת הכדור בין יותר שחקנים, חלוקת אחריות ונטל הוכחה גם על השחקנים הלא נוצצים, כמו ליאור חכמון, משה מזרחי או דיון דאוול, שימוש מוגבר מאוד בסם קלנסי, שחייב להציג משחק גדול הערב, ועם תקווה שיוגב אוחיון, שחוזר מפציעה, יוכל להוות גורם מאזן שלא יקרוס מול הלוע המאיים והחשוף של צמד הפנתרים פ"פ (פרקינס את פארגו).

אידסון. הגיע הזמן שייתן משחק שיא בליגה המקומית (מור שאולי)

לא ברור אם ועד כמה יהווה שחורציאניטיס גורם במשחק הזה. באופן אירוני, האיש הגדול לא קלע אפילו נקודה אחת בשני המשחקים בין הקבוצות העונה, בגביע הליגה ובליגה עצמה. בלי סופו (או עם סופו מוגבל מאוד בדקות משחק), ואפילו עם מילאן מצ'באן באיזור, סביר שמכבי תתבסס יותר על שחקני חוץ מאשר בדרך כלל. מכבי תשמח, למשל, לקבל מצ'אק אידסון, שנהנה העונה מכושר טוב ביורוליג, משחק ברמה כזו גם באולם מקומי, עניין שטרם קרה העונה.

פתיחת שנה חדשה היא זמן טוב להצהרות. בדיוק כמו שמדובר בעיתוי מצוין מבחינת ירושלים להתעלות ולצאת מתקופה רעה, זהו גם הזמן עבור מכבי תל אביב לפתוח חזק את 2011 זמן קצר לפני הטופ 16 ואחרי תקופת האטה ורגיעה בת מספר ימים.

סופו ובלאט. הסנטר לא קלע אף נקודה בשני משחקים מול ירושלים (יניב גונן)

בעשרים השנים האחרונות המאזן של מכבי תל אביב במלחה הוא כמעט מאוזן, רק 9:11 למכבי. ניצחון לירושלים, למרות שהוא אפשרי, ודאי בבית, ייחשב להפתעה ויהיה כתזכורת למשהו שנוטים כאן לשכוח אחרי כל ניצחון של מכבי ב-30 הפרש, שבמשחק אחד כל תוצאה היא אפשרית.