הקבוצה שחונה: קשטן ובני יהודה לא יוצאים מהבוץ

והרי הודעה: ליגת העל מבקשת את עזרת הציבור בחיפושיה אחר קבוצת כדורגל העונה לשם "בני יהודה". הקבוצה נראתה לאחרונה בסוף העונה שעברה בבלומפילד ומאז נעלמו עקבותיה. מישהו יודע איפה הקבוצה משכונת התקווה?

"איפה הקבוצה?" שואלים את עצמם אנשי המועדון הכתום. גם הם לא יודעים לספק תשובות. עד לפני כמה חודשים היתה הקבוצה הזו מאיימת, מנצחת גם במשחקים בינוניים, חדורת מוטיבציה.

והיום? הכתומים רק יכולים לחלום על היכולת הזו. אחרי 15 מחזורים מוצאת את עצמה הקבוצה במקום ה-12 עם 17 נקודות בלבד ורחוקה מאוד מלהזכיר את היכולת מהעונה שעברה.

המשחק מול מכבי פ"ת במחזור האחרון של הסיבוב הראשון נחשב כבר לחציית קו אדום. לספוג שלושה שערים במחצית וכשהאוהדים מקללים גם את המאמן וגם את היו"ר והבעלים, זה לא משהו טבעי ונורמלי.

אז מה לא הולך כמו שצריך ואיפה עשתה בני יהודה טעויות שהביאו אותה למצב הזה? קשה מאוד לשים את האצבע על משהו ספציפי אחד, אבל מה שבטוח הוא שהקבוצה חייבת להשתפר ומהר.

הסטטיסטיקה שנמשכת
בחודש אפריל לחצו המאמן דרור קשטן והבעלים חזי מגן את הידיים ויצאו יחד לדרך משותפת. המאמן המעוטר ביותר בישראל שסיים את הקדנציה בנבחרת ישראל אחרי כישלון להעפיל מהבית המוקדם במוקדמות המונדיאל הגיע לשכונת התקווה בתפקיד המחליף של גיא לוזון.

דרור קשטן וחזי מגן בעת הסיכום על שיתוף הפעולה (אלעד ירקון)

המהלך המפתיע הזה הרים הרבה גבות, אבל מצד שני גם הרבה דיבורים על עונה גדולה שעומדת לבוא. לא כולם חשבו כך, אבל בקולות האלו ניגע בהמשך. בשנים האחרונות ניסו בבני יהודה להנחית במועדון מאמן גדול רק פעם אחת. היה זה אלי כהן שהגיע לשורות הזהובים בתחילת עונת 2007/08 והוביל את הקבוצה למקום האחרון. זה נגמר בהתפטרות בתחילת הסיבוב השלישי ובמינוי זמני של חזי שירזי ויעקב אסייג, שהוציאו 24 מתוך 27 נקודות אפשריות, דבר בלתי יאומן.

אם נעקוב אחרי השנים האחרונות, נגיע למסקנה שרק מאמנים צעירים ואנרגטיים מצליחים עם בני יהודה. קבוצת הנשמה הוכיחה שלא צריך שמות גדולים כדי להצליח. כך קרה עם ניצן שירזי ועם גיא לוזון בשנתיים האחרונות. קשטן לא עונה להגדרה "מאמן צעיר". באשר לאנרגטיות, אתם יכולים לנחש לבד.

גיא לוזון. אולי בני יהודה צריכה מאמן פחות קשור? (דרור עינב)

הכניסה הלא-חלקה לתפקיד
השחקנים הבינו מיד שהדמות שתאמן אותם מהיום הולכת לעשות להם חיים קשים. המשמעת הפכה להיות אבן יסוד באימוני בני יהודה. יש חוקים ברורים. באימון של הקבוצה לא תראו עגילים על אוזני השחקנים או שטויות מהסוג הזה. היכולת, כך מאמין קשטן, מתחילה בדברים הקטנים.

להגיד שזה מה שמתאים לשחקנים של בני יהודה? לא בטוח. מספיק להביט בשחקנים בעונה שעברה והיום. הם נראים כבויים. רואים שמשהו לא עובד שם, משהו בסיסי. אבל אם אחד מהם יגיד משהו, זה עלול לפגוע בו אישית. עדיף לשתוק.

שחקני בני יהודה מאוכזבים. תמונה שכיחה העונה (יניב גונן)

אין ספק שאווירה קלילה באימונים ושיתוף פעולה של המאמן עם האווירה הזו עוזרים לקבוצה. לא מדובר במועדון של רצינות. החברות בין השחקנים והנשמה עושים את ההבדל בין בני יהודה טובה לבני יהודה כבויה. והיום נראה שאין נשמה בבני יהודה.

אחרי עזיבתו של אלירן עטר, קשטן הביא להתקפה את פיני בלילי ואיליה יבוריאן. את הקישור הוא חיזק בשלו מנשה ובקסטוטיס איבסקביצ'יוס. על פניו מדובר בחיזוק גדול, אבל כשאין שמחת חיים בקבוצה, קשה להתרכז בכדורגל וזה בא לידי ביטוי שבוע אחרי שבוע.

שלו מנשה. הגיע, אבל לא מקבל מספיק דקות (משה חרמון)

את העונה שלו פתח קשטן במשחקי מוקדמות הליגה האירופית. הוא נעצר מול שמרוק רוברס האירית והודח אחרי 1:0 בבלומפילד. זה היה בסך הכל המשחק הרשמי הרביעי שלו בבני יהודה וכבר הקהל הבין שמשהו לא בסדר. הקבוצה נראתה לא טוב מול קבוצה נחותה ממנה ומכאן הקהל החל להתייחס באופן ביקורתי למאמן.

פתיחת עונה צולעת הביאה מספר אוהדים לצעוק לעבר המאמן ברוב המשחקים ובאופן קבוע להתפטר. תחושות הבטן שלהם על עונה לא מוצלחת התממשו. גם הם מחפשים את בני יהודה שלהם שהלכה לאיבוד. הם מתוסכלים, כמו כל אוהדי הקבוצה.

אוהדי בני יהודה קוראים לקשטן להתפטר. תמונה שהפכה להרגל (יוסי ציפקיס)

הטעויות המקצועיות
אם נביט על ההרכב של בני יהודה העונה, נגלה חוסר יציבות מתמיד. לקשטן לקח הרבה מאוד זמן למצוא הרכב קבוע לפתוח איתו. יותר מכל בולט הסיפסול של הקפטן אסי בלדוט. הוא פתח רק פעמיים בהרכב בליגה, אבל נכנס כמחליף בעשרה משחקים. ברוב המקרים הוא גם שינה לטובה את המשחק של קבוצתו. לא ברור מדוע קשטן לא מכליל את הקפטן שלו באופן קבוע בהרכב.

קשטן. מונוטוניות (משה חרמון)

גם משה ביטון, שהתחיל את העונה על הספסל, שולב רק בהדרגה ונראה שהוא חוזר לעניינים. אילו קשטן היה פותח איתו במשחקים, יכול להיות שהמאזן גם היה משתנה. שלו מנשה שהובא לשכונה לא פותח בכל המשחקים. נשאלת השאלה מדוע שחקן מוכשר כמו מנשה מגיע לבני יהודה ולא מקבל דקות? זה טוב שיש תחרות על חולצת ההרכב, אבל לא טוב כשאין הרכב יציב וכששחקנים מוכשרים לא משחקים.

ההסברים המעייפים
החוליה החלשה ביותר בבני יהודה העונה היא ההתקפה. ומי שמוביל אותה, או יותר נכון מהווה את החיסרון הגדול שלה, הוא איליה יבוריאן. ייתכן שזו בחירה לא טובה של שחקן, אבל יבוריאן מחטיא מכל מצב בטוח אליו הוא מגיע. יבוריאן משולב כמעט בכל משחק וקשטן ממשיך באותו הקו. חלון ההעברות אולי מביא איתו בשורה ויבוריאן כנראה יעזוב את בני יהודה. כנראה שהפעם זה לא זה. אבל הצעד הזה לבדו לא יספיק.

ובכלל, בני יהודה אולי נותנת פייט לקבוצות רבות, אבל לא מצליחה להבקיע. ההתקפה שלה היא בין החלשות בליגה (יחד עם הפועל אשקלון והפועל ר"ג, כאשר רק בני סכנין מתחתיה).

היכולת הלא משכנעת מול השער מלווה באדישות מצד המאמן. אותם הציטוטים נלקחים מדי משחק מהמאמן הוותיק והמעוטר ביותר בישראל. “מלבד השער שהם הבקיעו הם לא הגיעו לשום מצב", הוא אומר. “אם היינו מנצלים את המצבים שהיו לנו היינו מנצחים, אבל אני אופטימי ומרוצה ממה שאני רואה. ראיתי קבוצה נלחמת". נו, באמת.

קשטן סופג את זעם האוהדים. התשובות ממשיכות להיות מונטוניות (יוסי ציפקיס)

אחת הבעיות המרכזיות בבני יהודה בעונה שעברה היתה העובדה שהיא לא הצליחה לנצח קבוצה גדולה. כשהקבוצה מבלה בחלק העליון של הטבלה, היא חייבת לתת קרב הולם לקבוצות שחולקות איתה את המיקום הזה. העובדה שבני יהודה לא מצליחה לעשות הרבה מול קבוצות גדולות ממשיכה.

רק מול בית"ר, ניצחו הזהובים בקושי העונה. הציפיות מקשטן דיברו בדיוק על המשחקים האלו: להיראות טוב, לכבוש ולהפתיע את הקבוצות הגדולות ולהעיף את הקוף הזה מהגב של בני יהודה. זה לא השתנה. הקוף עדיין על הגב.

המילכוד
השאלה הגדולה היא לאן הולכת בני יהודה מכאן. בעידן הקיזוז של לוזון, הכתומים עלולים למצוא את עצמם בחלק התחתון של הטבלה. היו"ר והבעלים חזי מגן הבהיר כבר שהוא לא הולך לשחרר את קשטן. הוא השקיע מספיק כסף כדי להביא את המאמן לקווים של הקבוצה שלו.

חזי מגן ודרור קשטן. היו"ר לא רוצה להיפרד בשום פנים (אלעד ירקון)

באופן כללי, נוצר מילכוד בהנהלת בני יהודה. מצד אחד לא ישחררו את קשטן. גם אם מגן ודמאיו היו רוצים, זה לא היה קורה. לא אומרים למאמן בסדר הגודל הזה ללכת הביתה. לכן, אם הדרכים של שני הצדדים ייפרדו זה יקרה רק מיוזמתו של המאמן.

דמאיו נשמע דווקא מעודד מאוד לקראת הסיבוב השני: "יש לנו סגל טוב, אבל נעשה שינויים ואני מקווה שנפגע בול. נשחרר שניים-שלושה שחקנים, גם כאלו שרואים מגרש. אנחנו נהיה קבוצה שתשחק בפלייאוף העליון. אם לא, זה כישלון שלנו, של השחקנים ושל המאמן".

חזי מגן ומשה דמאיו. המנכ"ל מרוצה מהמאמן (דרור עינב)

עם זאת, בנוגע למאמן, דמאיו נראה מרוצה במיוחד: "אחוזי ההצלחה של גיא לוזון בסיבוב הראשון בעונה הראשונה שלו היו גרועים יותר משל דרור קשטן. אנחנו רואים את ההשקעה של דרור ואת רמת האימונים. לצערי, אנחנו לא מצליחים להבקיע שערים, אבל מגיעים להמון הזדמנויות. זה יתהפך". על פניו, זה נראה כאילו את החלק האחרון בציטוט הזה אמר קשטן.

ואם לא מסיימים את הדרך המשותפת עם המאמן, יש לעשות שינויים ומהר. הקבוצה בעלת ההתקפה הרעה חייבת לשחרר את איליה יבוריאן, שמכניס אותה למרה שחורה (וזה כנראה בדרך). מי שיכול להצליח במועדון שכזה הוא חלוץ צעיר ורעב. זו המסגרת בשבילו.

איליה יבוריאן. בני יהודה חייבת למצוא לו תחליף (שי לוי)

חוליה חלשה נוספת היא אגף ימין, ובמיוחד עומרי אפק. מי שהגיע בקול תרועה רמה בתחילת העונה שעברה הלך ונחלש וגם גיא לוזון לא השתמש בו בזמנו בתור באנקר בהרכב. הוא לא מצדיק את מקומו בהרכב וקשטן בקושי משתמש בו. נראה שהפרידה היא הדבר החכם ביותר שבני יהודה יכולה לעשות במקרה הזה.

חודש ינואר הוא המועד הנכון ביותר לעשות את השינויים הללו ובמהירות, לפני שיהיה מאוחר מדי וקבוצות אחרות כבר יחתימו אצלן שחקנים. כי קבוצה שמתבססת על פדרו גלבאן בלבד, עם מאמן פושר ועם קהל עצבני, לא תגיע רחוק מדי העונה. מקסימום למאבקים עם הפועל פ"ת והפועל ר"ג. לא לפלייאוף העליון עליו מדבר דמאיו.