קלינגר נגד נמני: על עבר, דימיון ועתיד לא ברור

"רעידת אדמה במכבי ת"א ומפץ גדול בכדורגל הישראלי: אבי נמני וטל בנין נזרקו היום (רביעי) מהקבוצה בעקבות הבעיות החברתיות. הבוקר זומנו השניים בנפרד לשיחה קצרה עם המאמן ניר קלינגר, בה נמסרה להם ההודעה על שיחרורם. מאוחר יותר כונסה מסיבת עיתונאים בקרית-שלום וההודעה נמסרה רשמית. והאוהדים בהלם".

כך נפתחו מהדורות החדשות ב-13 באוגוסט 2003. הסמל הכי גדול של מכבי ת"א והקשר המצטיין של הנבחרת מצאו את עצמם מחוץ למועדון הצהוב בידיעה שהרעידה את האדמה הספורטיבית שנים קדימה.

ב-27 במאי 2005, רעידת אדמה נוספת באזור קרית שלום. ONE נפתח בכותרת הראשית: "עכשיו זה רשמי - אבי נמני, הסמל של מכבי ת"א, חוזר לקבוצה בה גדל. הקשר נפגש הערב (שישי) עם ניר קלינגר - בביתו של המאמן. לאחר חצי שעה הצטרף המנכ"ל אלי דריקס והשלושה סגרו: מספר 8 חוזר". 

"נמני הגיע הערב ב-17:30 לביתו של קלינגר - בשכונת ל' בצפון ת"א. בין השניים התפתחה שיחה חיובית באווירה טובה. השיחה הזו ארכה חצי שעה. במהלך אותה השיחה, השניים הניחו את ההיסטוריה ביניהם בצד והכריזו את התחלה חדשה - לטובת מכבי ת"א"

החולצות השחורות נכנסו לארון, אייל ברקוביץ' חזר מחו"ל וכבר חתם אצל הצהובים ומכבי הציגה את עונת הגלאקטיקוס. הסוף ידוע, אך החזרה של נמני למכבי היוותה את הזרעים לאהבה העצומה שהסמל מקבל מהקהל שלו. לימים קדימה, שני המהלכים האלה, הדחתו של נמני ממכבי וחזרתו לסגל, ביססו את הסמל כמזוהה בכל הזמנים על המועדון מקרית שלום. והערב הוא פוגש את האיש שלא ביודעין גרם לזה לקרות.

הגלאקטיקוס בתמונה קבוצתית: ברקוביץ´, יחיאל, רוסו ונמני

הגב הרחב של נמני וקלינגר
ההדחה של אבי נמני ממכבי ת"א היתה מהלך שרק אדם שמאמין בדרך שלו כמו ניר קלינגר יכול לעשות. כי רק קלינגר מוכן לעמוד מול המציאות הקשה ולא למצמץ. מצד שני, רק קלינגר יכול לפתוח את דלתו בחזרה, להגיד "טעיתי" ולהחזיר את אבי נמני הביתה. זהו המהלך שמביא את יציעי בלומפילד לשיר לנמני כל משחק וכל דקה. אף אחד לא האמין שההיסטוריה של מכבי תיכתב בין בגלל המאבק בין שני המכביסטים, אולי הגדולים ביותר.

נמני הוא הסמל האחרון בעולם הולך ונעלם. להוציא את יוסי אבוקסיס האדום, אין מישהו שיכול לעמוד ולהגיד: "אני סמל". בעולם שבו כל שחקן מנשק 4 פעמים כל שנה סמל של כל קבוצה ומעדיף שהבית שלו לא יסלח לו בשביל שדרוג כלכלי, נמני הוא האחרון שנשאר.

קלינגר ונמני חוגגים אליפות ב-02/03

אבי נמני של העונה מזכיר את נמני השחקן של לפני הפרישה. לוקח אחריות, כל המערכת המקצועית על הגב שלו כשהוא סופג את חיצי הביקורת כדי להגן על יוסי מזרחי ועל השחקנים. הרי גם נמני יודע בעצמו שהוא לא אשם שרוברטו קולאוטי מחמיץ מול שוער, הוא בוודאי לא פצע את ברק יצחקי ולא יכול היה להתמודד עם שחקני יריבה שאוהבים במיוחד לשכב על הדשא נגד הצהובים. תפקיד כפוי טובה, שרק אדם כמו נמני יכול לעשות.

מהצד השני, כמה מפתיע: ניר קלינגר בתהליך דומה. הקהל של הפועל ב"ש אוהב את קלינגר כי הוא אחד משלהם. אמיתי, בוטה, חד, לא דופק חשבון ולא לשווא הוא מצליח בבירת הנגב. אחרי כל הפסד הוא מרים שחקנים מהדשא ושולח אותם ליציע, הוא שומר על האתרוגים בקבוצה שלו ומושך את כל האש אליו. מודה בראיון אחרי החמישייה בירושלים שהם שיחקו בושה ומבהיר אחרי ההפסד להפועל ת"א כשהשחקנים שלו לא היו מוכנים בראש. מישהו אמר דימיון?

הכל דרך הראש
מכבי ת"א של אבי נמני היא ההפך המוחלט ממכבי של קלינגר. מכבי של העידן שאחרי נמני השחקן היתה מכבי אפורה, משעממת, חסרת מעוף אבל יעילה בצורה בלתי רגילה. שלושה ניצחונות בדרבים בעונה (0:1 כמובן), הופעה מכובדת בליגת האלופות. בקיצר, מכבי קלינגרית אמיתית. מכבי אדומה משהו.

קלינגר אמנם מחזיק בסגל של ב"ש שחקני יצירתיים כמו מאור מליקסון ודוד רביבו, אבל הטיילת שהיתה בתקופת עזורי בעונה שעברה נסגרה, הזרים תורמים ואפילו שחקני בית אפשר למצוא בסגל של הקבוצה מבירת הנגב. ההגנה של ב"ש היא השלישית בטיבה בליגה ולא סתם. ניר קלינגר מנסה להפוך את הפועל ב"ש שלו למכבי ת"א של פעם.

רביבו, מליקסון ואסולין. סגל יצירתי, אך ההגנה היא החלק המרכזי (אמיר לוי)

במהלך כל השבוע ניסו שחקני ב"ש להוכיח שהם כבר לא קבוצה קטנה. דוד רביבו סיפר שהיתרון של מכבי הוא בעיקר בתקציב, מליקסון סיפר על טירוף בחדר ההלבשה כשגם בנגב יודעים שניצחון הערב ינער מעליהם את גישת "הקבוצה הקטנה". אם הם יצליחו, אלונה ברקת תוכל לרשום "וי" גדול בפנקס המשימות שלה. קלינגר מנסה בכל ראיון לשנות את התודעה של ב"ש. אלונה מנסה בכיס, הוא מנסה בראש.

כמה אירוני, אבל נמני עושה את אותו הדבר. בשנים קודמות, המנג'ר דיבר על "בנייה לשנים", על שילוב צעירים ועל דרך. העונה, מאז מסיבת העיתונאים המיוזעת של יוסי מזרחי בפתיחת העונה, במכבי מדברים על דבר אחד: "אליפות". כמו קלינגר, גם נמני מבין שאליפות אולי לוקחים ברגליים, אבל בכל הנוגע למכבי ת"א זה נוגע גם לראש.

נמני ומזרחי. כדי לקחת אליפות, חייבים לשנות את התפיסה (ליאור טימור)

הכישרון הצהוב בלתי נגמר, אבל נדמה שמשבוע לשבוע מנסים בקרית שלום בעיקר להחדיר לראש שהם רצים לאליפות. כותרות בומבסטיות רצות מדי שבוע והכל מגיע מנמני. הוא יודע שכדי לקחת אליפות הוא חייב לשנות את התפיסה הקצת תבוסתנית של מכבי בשנים האחרונות. דרך הראש, זה יכול לקרות.

 2:3 בקרית אליעזר, זוכרים?
מכבי ת"א של העונה היא מכבי שמשחקת 20 דקות טובות בכל משחק וב-70 דקות נוספות עסוקה בקהל, בשיפוט ובכל מה שמסביב. מצד אחד דקות של קבוצה דורסנית עם החלוץ הטוב בארץ כרגע (אלירן עטר) ומצד שני קבוצה שמתעסקת בלריב עם מנשה משיח נגד מכבי פ"ת במקום לחפש את השער ניצחון.

במבט על הסיבוב של מכבי עד כה, הצהובים עם קצת יותר מ-60% הצלחה, מעט בליגה כ"כ בינונית. אם מוסיפים לכך את ההדחה מאירופה, זה בהחלט לא מוסיף. מכבי חיפה מזייפת, הפועל עסוקה בצ'מפיונס ובבלאגן הניהולי ומכבי לא בורחת. מכבי במינוס 8 מחיפה והפסד הערב ובמחזור הבא בקרית אליעזר נגד אלישע לוי והבלאגן בקרית שלום יחגוג.

קלינגר חוגג עם האוהדים. התמונות יחזרו על עצמן גם הערב? (יניב גונן)

אירוני או לא, המשחק  הבא של מכבי נגד מכבי חיפה מזכיר במעט את אותו משחק מפורסם בקרית אליעזר שניר קלינגר ספסל את אבי נמני. אחרי הפסד בדרבי ופער עצום מהצמרת, קלינגר התחיל את ההדחה של הסמל ממכבי במשחק שמצד אחד היה הראשון בדרך לתואר אליפות בסיום העונה אך במקביל גם תחילת הסוף שלו במכבי. האם הערב אנחנו בדרך לעוד פרשת דרכים?

הטלנובלה של מכבי ת"א לא תרשום עוד פרק הערב, כי השניים ילחצו ידיים בחמימות, ירגיעו את הקהל הרב שיגיע לווסרמיל ויתפנו לנהל את המשחק החשוב. אבל בתוך תוכם, הם ירצו לנצח, יותר מכל דרבי נגד היריבה השנואה והמשותפת מעבר לכביש.