מכבי ת"א לא כזו גרועה, זה הזמן של אידסון לרכז

אחרי פיגור 31:11 בתום הרבע הראשון בעונת היורוליג החדשה, קשה להשקיף לעתיד ולומר שמצפה למכבי ת"א עונה גדולה. למעשה, אותן תחושות בדיוק הוזכרו עוד לפני המשחק בספרד לנוכח ההרכב שחושף חורים בולטים במספר עמדות. ובכל זאת, מכבי ת"א היא לא קבוצה גרועה כמו שנראתה אתמול בוויטוריה ואחרי מספר שינויים, עם או בלי תוספות מבחוץ, היא עשויה להיראות טוב יותר בקרוב. הנה מספר נקודות שכדאי להתייחס אליהן לאחר ההפסד 94:78 ב"פרננדו בואסה" ארינה בויטוריה.

1) ויטוריה עמדה על 9 מ-13 לשלוש בדקה ה-16, כלומר, קלעה שלשה אחת בכל שתי דקות או קצת פחות מזה. בשלב הזה, ולמען האמת עוד קודם לכן, הפער היה כל כך גדול, שהסיכוי לסגור אותו היה קלוש.

הנתון הזה מלמד כמובן על יום הקליעה המצויין שהיה לספרדים במחצית הראשונה, אבל לא פחות מזה על הגישה הלא הנכונה של מכבי ת"א בשני מישורים: הראשון, ההגנה היתה רכה מדי ביציאה לקלעים (ליאור אליהו, למשל, נגרר אחרי טלטוביץ' ולא הצליח להגיע אליו אפילו פעם אחת). השני, מכבי לא העריכה נכון את טווח הקליעה של שחקנים כמו אולסון, טלטוביץ' וסן אמטריו שלא מהססים לזרוק משבעה-שמונה מטרים במיוחד באולם הביתי שלהם.

עד לסיום נותרה ויטוריה על 2 מ-11 משלוש, בין השאר כי מכבי הגיבה מעט אחרת בהמשך, אבל גם כי קבוצה שמובילה ב-25 הפרש נקודות במחצית משחקת אחרת. בפחות אינטנסיביות, ביותר רישול ובהורדת הילוך באופן כללי. אגב, קחו את הסיפורים על הגאווה והכבוד שנימלו ברבע האחרון בעירבון מוגבל. מכבי נאבקה, זה נכון, אבל באותה מידה ויטוריה הורידה לחץ עד שנתקעה לפתע – והספיקה להתעשת בחזרה.

2) בלאט הלך עם החמישייה שמתבררת כקבועה שלו, זו שבה משחקים פפ"פ (פרקינס, פארגו ופניני), אליהו והנדריקס. מה שעובד טוב מול קבוצות ישראליות, לא עבד כאן. משחק אחד לא מלמד בהכרח לגבי העתיד, אבל כל עוד לא מגיע לקבוצה רכז אמיתי, בלאט יכול לחשוב ביתר רצינות על המהלך שעשה בחלק האחרון של המשחק: צ'אק אידסון כרכז, פארגו או פרקינס לספסל (סביר שיהיה זה פרקינס).

ליאור אליהו. רדף אחרי טלטוביץ' (יניב גונן)

אידסון רגיל לכל אורך הקריירה שלו להיות זה שהכדור עובר אצלו יותר מכל אחד אחר. הוא יאבד כדורים, זה נכון, ומפעם לפעם ייכנס עם הראש בקיר, אבל לא יעשה את זה באופן מודגש יותר מצמד הגארדים הפותחים של מכבי. למעשה, מלבד השיק האתלטי המקפיץ, לאידסון יש חלק גדול מהתכונות שקיימות אצל פ"פ, וגם תכונות נוספות.

כל עוד הוא יבוא לשחק הגנה חזקה ולא יגרום לקבוצה להיות פחות טובה בצד הזה מעצם נוכחותו במגרש, אפשר לחשוב על הגדלת מספר הדקות שיקבל בעמדה מספר 1. מסורתית, הוא גם אחד החוטפים הטובים שיש ובאופן כללי הוא שחקן שצריך לגרום לו להיות מעורב, כדי שלא יתבזבז וילך לאיבוד על המגרש. אם זה אומר לאפשר לו לרכז ולשים לו את הכדור בידיים, אז שזו תהיה הדרך. כל זאת כאמור, כל עוד לא מצטרף שחקן חדש בעמדה 1 או 2.

אידסון. אפשר לחשוב על הגדלת הדקות בעמדה מספר 1 (קובי אליהו)

3) מצד שני, צריך לחשוב גם על זה: אידסון בלט בעיקר ברבע האחרון, זה שבו ויטוריה נקלעה לעייפות ושאננות. במכבי ציפו אולי לקבל את הבונוס הזה מהפתיחה, כתוצאה ממסע המשחקים שקיימה ויטוריה בארצות הברית נגד ממפיס וסן אנטוניו והחזרה המאוחרת שלה לספרד. בפועל זה הגיע רק ברבע הרביעי ואז גם גארדים/פורוורדים כמו בורשטיין ואידסון, שאינם מוליכי כדור קלאסיים, הצליחו לנהל ריצה של 0:13 לפני שוויטוריה התעשתה. השאלה היא האם אידסון יוכל לבלוט כרכז כבר ברגעים ראשונים של משחק ולאורך זמן, בלי היעלמויות אופייניות ולא רק מול יריבות שהתעייפו ונכנסו למוד של סיום משחק? את זה נצטרך לראות בעתיד.

4) ריצ'רד הנדריקס, בעיניי, הוא פוטנציאל לממוצעים עונתיים בסדר גודל של 13 נקודות ו-10 ריבאונדים. אתמול הוא סיים עם 9 ו-3. בפועל נעשה לו עוול כשהוא משחק לפרקים בעמדה מספר 5, שאינה הטבעית שלו. הנדריקס הוא פאוור פורוורד לכל דבר ועניין, בטח ברמת היורוליג ומול יריבות טובות. כרגע הוא נראה כמו שחקן שמתפזר בהתקפה ליותר מדי כיוונים מבלי להדגיש ולו צד אחד חזק באמת במאגר התכונות שלו.

בורשטיין. גם הוא קיבל הזדמנות להחזיק כדור (האתר הרשמי של מכבי ת"א)

5) גם לו ליאור אליהו היה מצטיין אתמול וקולע 20 נקודות הייתי כותב בדיוק כמו בעבר: אליהו עוד יכול להגיע ל-NBA, שום דבר לא סגור וגמור לגביו ושחקנים פחות טובים ממנו הגיעו לשם לאורך השנים. אבל הוא היה שחקן שלם וטוב יותר, לו היה נשאר לשחק בויטוריה בעונות הקרובות, מכבד את חוזהו ועובד תחת משטר קפדני וקבוצתי, צמוד לנוהגים ולנהלים שם, ורחוק ממעמד הכוכב המקומי שניתן לו כאן. הדברים האלה תקפים גם אם מכבי תנצח את ויטוריה ב-20 הפרש במשחק הגומלין בתל-אביב.

6) מעולם לא דיברו כל כך הרבה על שחקן שמשחק כל כך מעט. שחורציאניטיס שיחק אתמול קצת פחות מ-12 דקות, היה קרוב לקצב של נקודה לדקה כפי שעשה גם באולימפיאקוס אם כי, כצפוי, קלע באחוזים נמוכים (רק 33% מהשדה) מול באראץ. המטרה העיקרית של בלאט היא לאו דווקא להיתפס לאלמנטים שנוגעים ישירות אליו (הוא כנראה לעולם יבצע עבירות מיותרות ויתקשה לשחק הרבה דקות), אלא למצוא את הציוות הנכון לצידו, בעיקר כשמדובר בעמדה מספר 4.

ליאור אליהו במדי ויטוריה. היה עדיף לו בספרד (GettyImages)

דייויד בלו נראה כמו אופציה מעניינת ומתאימה, בתנאי שישמור חזק בהגנה כפי שעשה בחלקים מהעונה שעברה ובנבחרת ישראל בקיץ, ויתמודד הגנתית בהצלחה מול גבוהים וכבדים ממנו. הנוכחות שלו אמורה לעשות את ההבדל גם התקפית, ולאפשר את הריווח הנדרש במשחק, כדי להגדיל את הסיכוי להעברת כדור טובה לתוך הצבע ולתת לסנטר היווני מרחב פעולה שם.

וכמובן, לא פחות חשוב - להוסיף גבוה משמעותי לסגל על חשבון ג'ף פוט ואלישי כדיר שאינם משחקים.

דייוד בלו. אופציה טובה לצד סופו (GettyImages)

7) 0 מ-5 לשלוש מצד שני הגארדים המובילים של הקבוצה הוא נתון מדאיג לקראת ההמשך, אבל לא מפתיע. פארגו ופרקינס הם פשוט קלעים לא יציבים ולא מהיום. הבעיה הזו, בדיוק כמו הצדדים הפחות טובים של שחורציאניטיס, היתה ידועה עוד לפני העונה הזו. במשחק הבא זה יכול להיגמר ב-4 מ-5, זה נכון, אבל מי שמתכוון לבנות לאורך עונה שלמה על יכולת הקליעה מבחוץ של שני אלה ספק אם יוכל להגיע רחוק. הם לעולם יעדיפו כדרור וחדירה או מסירה. זריקה לשלוש היא אופציה משנית מאוד מבחינתם, ורחוקה מלהיות פיתרון יעיל לאורך זמן.