הסגל של מכבי לא מלהיב, ירושלים מלאת פוטנציאל

סמוך לפתיחת העונה מכבי ת"א לא מצליחה להסיר מעליה את הרושם שהיא מתנהלת בדיליי מסוים. לא מעט אירועי מפתח בקבוצה הזו התרחשו באיחור וגם נכון לעכשיו, סוף השבוע הראשון של אוקטובר, הערכות מדברות על כך שטרם התייצב סגל סופי. יותר מכל דבר זהו, פחות או יותר, המאפיין העיקרי של תקופת הבנייה וההכנה והוא עשוי, או עלול, להיות משמעותי יותר מאשר תרגיל התקפה או ציוות שחקנים כזה או אחר בקו הקדמי.

עלול – כי ברור שככה לא בונים קבוצה. אני זוכר שנים שבהן שמעון מזרחי התפאר בכך שהקבוצה סיימה לבנות את הסגל במהירות האפשרית כדי להגיע בראש שקט לפתיחת האימונים. עשוי – כי לפעמים מוטב לתת לזמן לעשות את שלו ולא לדחוק בדברים. ישנם מאכלים שבישול איטי עושה להם נפלאות.

דייויד בלאט היה עסוק עם רוסיה באליפות העולם. גיא גודס, עוזרו, סיכם מאוחר מאוד ביחס לעוזרי מאמנים בקבוצות אחרות. סופוקליס שחורציאניטיס הוחתם בידיעה מראש שהוא שחקן שמחוייב בגיבוי משמעותי שלא אותר עד היום ולא כאופציה הראשונה. ספק אם בואו של ליאור אליהו נלקח בחשבון בתכנון המוקדם של בלאט. ג'ף פוט ואלישי כדיר מועמדים לעזוב. סיפורי שאראס וקירק פני מלווים את הקבוצה הזו לתוך אוקטובר. נראה שחובה לצרף שחקן אחד לפחות, או שניים, כדי להגדיל את הסיכוי להוציא זהב מההרכב הזה.

דייויד בלאט מתדרך את השחקנים (האתר הרשמי של מכבי ת"א)

תקופת ההכנה יוצרת תחושה של קבוצה אפורה יחסית בקנה מידה אירופי. לא חלשה, לא בלתי מסוכנת, לא כזו שאינה מסוגלת למצות את יכולותיה, אבל אפורה בסגנון שלה. התחושה אינה מקרית. מי שראה את דייויד בלאט מוביל את נבחרת רוסיה בהרכב חסר באליפות העולם הנוכחית, ואפילו בהרכב מלא באליפות אירופה לפני שלוש שנים, מבין שסגנון משחק שעפים בו ניצוצות ואטרקציות אינו בראש מעייניו. משמעת טקטית דווקא כן.

העיכוב ביצירת סגל סופי אינו עוזר למכבי להגיע מוכנה לחלוטין לפתיחת העונה, אבל אני מזכיר שהמטרה היא להיות מוכנה לחלוטין בעיקר בסופה ולא בפתיחתה. ולכן, המטרה הזמנית היא להביא את כולם לאותו דף. כן, סביר להניח ששחורציאניטיס ישחק יותר דקות מאשר באולימפיאקוס ויקבל יותר כדורים פנימה, אבל המטרה של בלאט היא לדאוג לכך שמכבי ת"א תדע להסתדר גם בלעדיו. כן, אליהו עוד יראה משחקים של 20 נקודות כמו בקדנציה הקודמת, אבל בלאט רוצה להגיע למצב שבו מכבי תמצא פתרונות גם בימים חלשים שלו.

ליאור אליהו. מחפשים פתרונות גם למשחקים חלשים שלו (Vito Massagli)

המטרה הסופית היא ליצור קבוצה שמשחקת יחד ומבליטה בכל פעם מישהו אחר. אין בעיה עם זה שאליהו או פארגו יובילו את הקבוצה בנקודות בארבעה משחקים רצופים כל אחד, נניח, אבל המטרה היא לא להסתמך יותר מדי על מצבים כאלה. לצורך זה מלת המפתח היא קודם כל פיתוח הגנה ממושמעת על שלל התיאומים שדרושים לכך. משם צפויות לבוא לעיתים גם נקודות קלות.

צריך להתחיל להתרגל גם לתוצאות נמוכות רוב הזמן. במקרים רבים עבודה קבוצתית ומאומצת בצד ההגנתי הופכת את השחקנים לקבוצתיים גם בצד ההתקפי. הרצון לעזור אחד לשני בהגנה, יוצר תחושה של היעדר אנוכיות בהתקפה, ושחקנים מחפשים לשתף בעוד מסירה ועוד חיתוך לסל כדי ליצור לאחרים מצבים חופשיים למסירה וקליעה.

הפלוס ברור: תהיה יותר הנעת כדור מאשר בעונה שעברה, כשאלן אנדרסון, צ'אק אידסון או דורון פרקינס תפסו כדור ביד ועשו תמות נפשי עם פלישתים, פעם לטוב ופעם לרע. כבר עכשיו, אם כי משחקי אימון לא תמיד נותנים אינדיקציה אמיתית, אפשר היה לראות סימנים ראשונים של שיתופי פעולה מוגברים בין צמדי שחקנים. יותר תנועה, יותר מסירות.

פרקינס מול מקאלב. לא עוד "תמות נפשי עם פלישתים" (שרון קביליו)

המינוס של העניין ברור גם הוא: אסור להגיע למצב של עודף קבוצתיות, שיביא לעיקור של שחקנים בעלי יכולות אישיות גבוהות. במלים אחרות, ברגע האמת – ויהיו הרבה כאלה – כמישהו באמת יצטרך לקחת על עצמו משחק לשתיים-שלוש דקות חשובות, צריך לדעת להפעיל תוכנית ב' ולהניח בצד לרגע את שיטת המשחק הקבועה.

ירושלים מזכירה את הפועל ת"א של ארז אדלשטיין
ובינתיים, בירושלים, העמידו על הרגליים סגל שכולו מכיר את הליגה ויכול להתחבר במהירות ובקלות. יש לקבוצה הזו פוטנציאל גדול ולא היה צריך את שני המשחקים נגד ליאז' כדי להכיר בכך. מצד שני, לא זכורה לי קבוצה שעודד קטש אימן ועברה עונה חלקה בלי שינויים לאורכו ורוחבו של הסגל.

בירושלים של העונה נבנתה, כביכול, קבוצה שלמה מהרגע הראשון, שלא יהיה בה צורך בשינויים, בעיקר משום שכולם בוגרי הליגה הזו וחלקם ממשיכים יחד מהעונה שעברה. שחקנים כמו בריאן רנדל וג'ייסון ריץ' הם נכסים לכל קבוצה, דיון דאוול כשחקן משלים הוא יופי-טופי ועל אורי קוקיה כבר נאמר הכל, אבל מגיע לו שידברו עליו שוב ושוב, עוד ועוד, כפיצוי לכל השנים שבהן לא העיפו לעברו יותר מחצי מבט.

אבל קטש זה קטש. הוא צריך לנסות, לתהות, לטעות. כנראה שזה עניין שטבוע בו. צפויות בעיות מבחינת ההיררכיה בעניינו של יובל נעימי לנוכח צירופו של וויל סולומון וההעדפה, בינתיים, לפתוח עם יוגב אוחיון בחמישייה. בנוסף, השאלה העיקרית מופנית לצמד ק"ק – קוקיה וקלאנסי – שני שחקנים יציבים בדברים שהם עושים. ההחלטה של קטש, נכון לעכשיו, לאפשר יותר דקות משחק לקוקיה על חשבון קלנסי מזכירה את זו של ארז אדלשטיין מהפועל ת"א של 2003/04 להעדיף את יניב גרין על פני מייקל רייט ולהרוויח את שניהם, במקום להבליט אחד ולהפסיד את השני.

להפועל ת"א זה עבד, ככל הזכור, מרבית העונה אם לא לכל אורכה. בירושלים, בינתיים, זה עובד גם. אבל הקו הקדמי הזה, אפילו שהוא מעובה ולמעשה מבוסס על שחקן מצוין כמו בריאן רנדל, עלול להתגלות לפרקים כחסר בערבים שהשלושה האלה יחברו ל-3 מ-13 מקו העונשין פתאום, או יצטמצמו ל-10 נקודות ביחד או יתקשו לעצור שחקן מזדמן בגובה 2.11 שיצוץ פתאום. קטש יודע שאלה לא תסריטים דמיוניים.

רנדל בטירוף. יצטרך לשמור על יציבות (יניב גונן)

בכל מקרה, כל המשחקים שהיו עד עכשיו כבודם במקומם מונח. בשבוע הבא יתקיים כאן גביע הליגה. גם אם יזדמן משחק בין מכבי ת"א להפועל ירושלים וגם אם לא, אפשר יהיה לדעת הרבה יותר טוב איך אמורות להיראות שתי הקבוצות הללו בעונה הקרובה. המתח כבר כאן.