מרגע הנחיתה בדרום אפריקה, חגיגת המונדיאל הורגשה בכל רחוב ובכל פינה. עבור המקומיים, אירוח הגביע העולמי הוא ניצחון גדול רק מעצם קיומו, אבל רק כשנכנסים למוזיאון האפרטהייד אפשר להבין עד כמה גדול ההישג של האוכלוסיה הדרום אפריקנית, בעצם היותה אוכלוסיה גאה ומאוחדת.
בכל משחק של דרום אפריקה, האווירה ביציעים היתה של ניצחון, בלי קשר למה שקרה על הדשא. זקני המדינה בעצמם לא מאמינים כשהם רואים אזרחים שחורים ואזרחים לבנים יושבים זה לצד זה ומעודדים את הנבחרת שלהם, תחת דגל אחד. עד לפני 20 שנה, מדובר היה במחזה הזוי ודימיוני, אבל חזונו של נלסון מנדלה הוגשם והתקופה האפלה בהיסטוריה של דרום אפריקה נדחקה עמוק למגירות האחרונות בזיכרון של העם הזה.
מדיניות האפרטהייד הונהגה על ידי מיעוט לבן ששלט במדינה במשך 42 שנים. המדיניות קבעה עקרונות של הפרדה בין לבנים ושחורים, תוך מתן זכויות יוצאות דופן ללבנים. "המפלגה הלאומית" שעלתה לשלטון ב-1948 עשתה הכל כדי לשמר את הכוח הלבן במדינה ולכן חוקקו חוקים, שנראים כיום כלא הגיוניים, לפיהם התנהלה דרום אפריקה.
בין השאר נאסרו נישואי תערובת, כל אדם נרשם כ"לבן", "שחור" או צבעוני, חלה הפרדה בגנים ציבוריים, חופי רחצה ומתקנים לרווחת הציבור ועוד.
סיור במוזיאון האפרטהייד
השקט במוזיאון מזכיר את התחושה כשנכנסים ל"יד ושם" שלנו. אמנם יש להבדיל בין המקרים אלף אלפי הבדלות, אבל לכל עם יש את הזיכרון ההיסטורי שלו, זיכרון שהוא כ"כ רוצה לשכוח אבל כ"כ רוצה לזכור. מדריכי הסיורים הם אזרחים שחורים, כאשר בכל פעם שהמצלמה נדלקה בכדי לשמוע את דעתם, הם גמגמו והיו על סף דמעות. עבורם אולי האפרטהייד נגמר, אבל הזיכרון טרי והפצע טרם הגליד.
"טורניר הגביע העולמי עושה לנו שירות נהדר", סיפר קליפורד אובזיאני, מדריך במקום. "אם בכל יום היו מגיעים לפה 3,000 מבקרים, בזמן המונדיאל המספר כפול. זו הדרך האידיאלית לספר לעולם מה עבר על האוכלוסייה השחורה בדרום אפריקה".
 |
| ביקור במוזיאון האפרטהייד. יש כניסה ללבנים, ויש כניסה לשחורים (שי לוי) |
|
הגיבור של דרום אפריקה - נלסון מנדלה
כבר בכניסה, המוזיאון מעביר את התחושה שהיתה במדינה האפריקנית במשך עשרות שנים. שני שבילים מקבלים את הבאים כששביל אחד מפנה לכניסה ללבנים ושביל שני מפנה לכניסה לשחורים. עבור רוב התיירים שמגיעים למקום, מדובר באירוע די מביך. הכניסה דרך הברזלים והסורגים מצמררת וממחישה עד כמה ההפרדה היתה חלק מהיום יום של הדרום אפריקנים.
כשעוברים בין המסדרונות במוזיאון המרשים, מרגישים היטב את הכעס כלפי המשטר הלבן, משטר שהיה אחראי על כך שדרום אפריקה היתה מהמדינות המושמצות בעולם במשך עשרות שנים.
 |
| ציורי קיר במוזיאון האפרטהייד (שי לוי) |
|
ציורי קיר של עבדים, תמונות של ספסלים עם הכיתוב "לאירופאים בלבד" ותיעודים כיצד אירועים תרבותיים התרחשו לטובתם של הלבנים.
 |
| ספסלים עם הכיתוב: לאירופאים בלבד (שי לוי) |
|
אחרי דקות של הליכה, מגלים מי הגיבור של דרום אפריקה, נלסון מנדלה כמובן. מנדלה הוביל את המדינה השסועה להפסקת משטר ההפרדה על פי גזע ולקיום בחירות על בסיס דמוקרטי בהן גם שחורים יוכלו לבחור להנהגת המדינה, לראשונה מאז 1994. בכל מקום מתנוססים עשרות משפטים של המנהיג האהוב וקולו נשמע למרחקים. מהראיון הראשון שלו ממקום מחבואו, דרך מעצרו ארוך השנים ועד ימינו אלה.
 |
| תעודות זהות מיוחדות של השחורים בתקופת האפרטהייד (שי לוי) |
|
מנדלה הוא גיבור בדרום אפריקה. במשחק הפתיחה של המונדיאל הוא היה אמור לברך על פתיחת המשחקים אבל בעקבות מותה הטראגי של נינתו בת ה-13 בתאונת דרכים, מקומו נבצר מאצטדיון ה"סוקר סיטי". כשהנשיא זומא ונשיא פיפ"א, ספ בלאטר, הוציאו את המשחקים לדרך הם הודיעו ל-90 אלף הצופים שמנדלה לא הגיע, אבל רוחו של המנהיג היתה מעל האצטדיון המרשים.
 |
| נלסון מנדלה. האיש שהוציא את דרום אפריקה מחושך לאור (שי לוי) |
|
הקשר של המנהיג לספורט בא לידי ביטוי גם במוזיאון. אחד הסיפורים המצמררים התרחש ב-1995 באצטדיון "אליס פארק", שרצה הגורל וגם הוא אירח חלק ממשחקי הטורניר. נבחרת הקריקט של דרום אפריקה אירחה למשחק מכריע את יריבתה הגדולה מניו זילנד. מנדלה ירד לכר הדשא המטופח לפני המשחק, לחץ את ידו של פינאאר הקפטן של הנבחרת שהורכבה אז משחקנים לבנים, כששקט חותך את האוויר באצטדיון ביוהנסבורג. כעבור מספר שניות, כל הקהל הנרגש מחא כף בהתלהבות לעברו של המנהיג שלעד ייזכר כאיש שהוציא את דרום אפריקה מחושך לאור. חולצתו של הקפטן עם חתימתו של מנדלה מתנופפת במוזיאון.
 |
| התמונות והמסמכים מצליחים לגרום למבקרים להזיל דמעות (שי לוי) |
|
כל תמונה, כל סרטון, כל כרזה מעבירה צמרמורת בכל המבקרים, חלקם עם חולצות של הנבחרות האהודות עליהם, חלקם עם חולצת מנדלה אבל כולם שם רק כדי להרגיש מה זה באמת להיות דרום אפריקני.