הדרך לאצטדיון ה"רויאל באפקונג" בראסטנבורג הזכירה את הדרך ל"קופסא" בנתניה. אחרי שלוש שעות של נסיעה מיוהנסבורג הגענו לנתיב צר שלא נגמר דרך שכונות של מקומיים כשבסוף הדרך רואים בקושי את התאורה של האצטדיון.
בצד ילד בן 14 לכל היותר עושה על האש ומוכר קבבים לאנגלים שחייבים משהו עם הבירה. כדי לא להמשיך לעמוד בפקק, נאלצנו לשכור את שירותיו של נער מקומי שהבטיח לשמור לנו על הרכב תמורת תשלום סמלי. הכל כדי להגיע בזמן. חבל שהוא נטש את עמדתו אחרי 4 דקות.
אם תיווסף העובדה שאין לוח תוצאות באצטדיון, מה שאילץ את הכרוז לחזור על התוצאה כל כמה דקות, כמו גם המרחק הגדול מהיציעים, האצטדיון הזה הוא לא מהטובים שיש. גם מסלול הריצה שמקיף את האצטדיון לא מוסיף כשאין ספק שחלק מהקהל האנגלי שהגיע למשחק התחיל להתגעגע ליציע 17-18 באצטדיון ר"ג. רק בלי הלפיד כמובן.
מבחוץ חגיגה. האוהדים האנגלים הולכים כל אחד עם בקבוק של בירה כשאפילו אוהדת צעירה מתנצלת בפנינו שאין לה משקה בידה: "השארתי אותו ברכב", אמרה. גם כן תירוץ. כל המחמאות מגיעות לאוהדים מהאי הבריטי. 30 אלף מהם הגיעו לצד השני של העולם ועוד אלפים חיפשו כרטיסים ללא הצלחה. הקהל הראשון שהצליח לגבור ברעש על הוובוזלה.
האנגלים היו אופטימיים, עד שהגיע הליצן
גם האמריקנים הפתיעו. לדרום אפריקה לא הגיעו אוהדי ה-NBA המנומנמים או אוהדי הבייסבול המדושנים, אלא האולטראס שבאולטראס. אחד התחפש לקפטן אמריקה, אחת לפסל החירות והיו כאלה שהתלבשו במדים שנשלפו ממלחמת האזרחים. עושה רושם שגם האוהדים מצפון אמריקה למדו דבר או שניים על עידוד.
 |
| האוהדים האמריקנים. הוסיפו צבע משלהם |
|
בחוץ ריב האוהדים בשיאו. האנגלים צועקים לאמריקנים בלחן עממי: "יש לכם רק שיר אחד..." והאמריקנים עונים באותו שיר. הרי באמת יש להם רק שיר אחד. האוהדות הרבות שהגיעו מהאי הבריטי הכריזו כי הן האוהדות היפות במונדיאל והאוהד המשעשע של ארה"ב, שהתחפש לקפטן אמריקה, הכריז: "באתי לנצח את אנגליה. אני קפטן אמריקה, גיבור אמריקני". ההצהרה שלו היתה לא פחות גרנדיוזית משל אותה אוהדת שהתחפשה לפסל החירות והניפה את ידה לשמיים והודיעה: "0:1 לארה"ב". אם באצטדיון התפתח משחק טוב, בחוץ התפתח קרב מצוין פלוס.
 |
| 30,000 אוהדים אנגליים הציפו את ראטסנבורג (שי לוי) |
|
הפתיחה היתה של האנגלים כשאמיל הסקי הגמלוני, הוריד לסטיבן ג'רארד כדור מהסרטים. לא קל להיות החלוץ שליד ווין רוני אבל הסקי הוכיח שהוא ראוי. אח"כ האנגלים נעלמו וארה"ב המתוכננת השתלטה על המגרש. האמריקנים לא ידעו לבעוט בכדור לפני 20 שנה, אבל תנו להם ללמוד משהו והם יעברו את כולם, פרק אחר פרק. המשחק שלהם מתוכנן עד שעמום, אבל ככה זה אמריקנים. לולא גרין, הם לא היו כובשים כי מול הגנה אנגלית חסונה חייבת לבוא הברקה ובספר של המאמן בראדלי לא רשום כיצד להבריק.
 |
| הבריטים השאירו אחריהם מזכרות (שי לוי) |
|
דקה לפני שער השוויון, הורחק כדור רחוק לעבר חלק המגרש של האנגלים. רוברט גרין סימן לעזוב את הכדור, לפתע קיפץ וכמעט חדר פנימה. דייויד בקהאם המחויט ישב על הספסל ומה שעבר לו בראש היה: "מסכן רוברט, הוא בדרך להיכנס איתי לרשימה השחורה". אוהד אנגלי לידי נשם לרווחה אבל הוא לא הספיק לקחת אוויר לפני שגרין עצמו תפס אוויר. אנגלים יקרים, לא הגיע הזמן לגדל שוער? אפשר לברך את הצהובונים: יש לכם קורבן חדש.
 |
| האוהדים האנגליים קנו כבר וובוזלות (שי לוי) |
|
קאפלו הסתכל על הספסל וראה את דייויד ג'יימס. לא ממש נחמה. בצד השני, טים הווארד ניסה להסתיר את החיוך אבל בתוך תוכו אמר: "איזה קטע, קיבלתי בדיוק כאלה גולים כשהייתי במנצ'סטר יונייטד", הכל לפני תצוגה מצוינת של השוער מאברטון במחצית השניה.
אנגליה נראתה עייפה. רק וויין רוני, שצעיר מלפארד וג'רארד בכמה שנים טובות, לקח את המשחק על הגב וניסה להציל את הממלכה. לא סתם הוא היחיד שקיבל עידוד מאסיבי לאורך המשחק. כל השאר נעלמו כלא היו. אם גלן ג'ונסון הפך להיות אופציה התקפית ראויה של קאפלו, כדאי מאוד שהדון יתעורר. ביכולת של אמש האנגלים לא עוברים את שמינית הגמר.
 |
| אוהדי ארה"ב. רוצים למסור תודה לרוברט גרין (שי לוי) |
|
בסיום אוהדי אנגליה חזרו למציאות. המטרה עכשיו: לנצח את המעצמות מאלג'יריה ומסלובניה ולסיים ראשונים בבית. רוברט גרין? הפך בשניה לדמות הנלעגת בממלכה. הבעיה של אנגליה היא שאין לו שוער אחר. אולי אנגליה צריכה בכלל להחזיר את פיטר שילטון לשער או אולי את גורדון בנקס. הבעיה ששילטון הודיע שכל עוד מראדונה במונדיאל הוא לא מגיע. זה מה שחסר לו, עוד "יד האלוהים" של הגמד מארגנטינה.