אורן סמדג'ה: ננסה להכפיל את הכמות בטוקיו

יותר מכל אחד אחר, הרבה לחץ השתחרר אמש (שישי) אצל אורן סמדג'ה. מאמן נבחרת הגברים, שהביא שני ג'ודאים לחצי הגמר האולימפי. בפעם הראשונה החמיץ מדליה עם שגיא מוקי מיד, אחרי ההדחה הכואבת של גולן פולק, אך הצליח לעשות זאת בפעם השנייה עם אורי ששון, ממש ביום התחרויות האחרון של הג'ודו בריו.    

אחרי שטס בכל העולם ורדף עם החניכים שלו אחרי מדליות, הוא לא יכול היה לוותר על אחת נוספת והחשובה מכולן - המדליה האולימפית. "איפה שלא היינו, לא היה רגע אחד שלא הפסקנו לעבוד בו. אנחנו עובדים 24 שעות ואם הייתי יכול לעבוד שעה אחת יותר, הייתי עושה גם את זה", סיכם סמדג'ה בראיון לאחר הזכייה. "אבל זה לא רק אני. אנחנו צוות ענק של מאמנים, עם פסיכולוג, פיזיותרפיסטים ואפילו צוות שיושב בבית ומנתח את הקרבות".

אחרי ליל אמש, נדמה שסמדג'ה מוערך עוד יותר בתחום. בסיום יום הקרבות המאמן זכה לחיבוק חם מהכוכב הצרפתי והאלוף האולימפי טדי רינר, זה שבחצי הגמר התקשה מאוד מול ששון. תוך כדי הראיון, המאמן שזכה במדליית ארד גם בעצמו כג'ודאי הצביע בגאווה על פלסטר מקושט בדגל ישראל שמישהו הדביק לו על הלחי ודמע כשהשיחה עברה לנושא המורשת המשפחתית שלו ומותו של אחיו חגי ז"ל.

"אחרי היום האולימפי של שגיא מוקי לא אכלתי ולא ישנתי יומיים. זה מאוד הטריד אותי והשפיע עליי. עכשיו אני הרבה יותר משוחרר. המטרה הייתה לזכות במדליות", אמר בפתיחת הראיון.

אורן, מה עושים אחרי כל המתח הזה?
"אני חושב שאני אלך לישון, קודם כל. לקחתי את הכל עם הרבה אמוציות. עכשיו אני רוצה רק ליהנות מהמדליה הזו, מההישגים שעברנו ומהרגעים האלה".

אורן סמדג´ה (עמית שיסל)

מה תעשה כשתגיע הביתה?
"נראה את האישה, הילדים, המשפחה וכל האנשים שהיו איתי לאורך המסע המופלא הזה. אחר כך ניסע לתאילנד לחופשה, כבר הכל סגור. משם נחזור ונבנה שוב מטרות".

לפני שיצאתם לדרך ישבתי לראיון איתך ועם שני הרשקו וסגרנו שתשמחו אם כמו בברצלונה תהיה מדליה אחת לנשים ואחת לגברים. עשיתם את זה.
"אפשר יותר. הייתי אפילו קרוב לזה עם שגיא מוקי שסיים במקום החמישי וזה לא היה מובן מאליו. הנבחרת הוכיחה פה אופי וזה יותר חשוב מכל המדליות, כי זה ישפיע לדורי דורות".

מה הרגשת ברגע שאורי זכה במדליה?
"היה לי שחרור לחץ ענק. לא יודע איך הייתי עובר את היום הזה בלי מדליה. אם זה לא היה קורה, לא הייתי מרגיש טוב".

אורי ששון ואורן סמדג´ה (עמית שיסל)

נחזור להתחלה. היה לך רגע קשה עם גולן פולק שנשכב על הרצפה אחרי ההדחה המוקדמת שלו והיית צריך להרים אותו למעלה.
"הכל היה קשה. גם המדליה הזו הייתה קשה. אין חיים קלים בספורט הזה. גם כשאתה מפסיד וגם כשאתה מנצח זה קשה. זה יום אינטנסיבי ולפעמים אתה רוצה להצליח, לאכול ולישון אבל אין זמן לכלום. מחמש בבוקר אני עובד והנה הגענו ללילה ועוד לא אכלתי כלום".

אחרי האכזבה הזו אני מניח שהיה עוד יותר קשה להרים את אורי ששון
"הייתה כאילו מן סוג של תחושת אכזבה אבל לא נתנו לזה לקרות באמת. הפרדנו בחדרים בין הספורטאים שהפסידו לאלה שעוד לא התחרו ועשינו שינויים תוך כדי. גם לי בחדרי חדרים היה מאוד קשה עם הפתיחה הלא נעימה הזו ו'הכמעט' של מוקי. תאמינו לי שאנחנו גם בוכים מידי פעם כשאנחנו לא מגיעים למטרות שלנו. אנחנו אנושיים ואולי לא חזקים כמו שאנחנו נראים, אבל אתה חייב להתעשת ולהראות לספורטאים שלך כמה אתה חזק".

הקרב הראשון של אורי ששון היה לא קל. איך הכנת אותו למפגש מול אסלאם אל-שהאבי המצרי?
"ידענו שזה עשה הרבה כותרות אבל לא רצינו להיכנס לקרב רחוב. לאורי יש אינטליגנציה חזקה ולא רצינו שזה יגרר לאלימות או משהו פיזי מידי שיפגע לו בקרב. אורי היה שקט והצליח לנטרל אותו כשהמצרי פתח חזק וזה מה שהרס ליריב שלו את הכל".

אורי ששון וטדי רינר (עמית שיסל)

איך הכנת אותו למפגש מול טדי רינר, ג'ודאי שהוא אגדה במשקל הכבד?
"אמרתי לו שננצח, פשוט מאוד. אמרתי לאורי 'אתה הרבה יותר טוב ממנו'. צפינו בכל הקרבות והקלטות שלו, בחנו את הנקודות החלשות שלו ויצאנו לקרב".

יש כאלה בכלל אצלו?
"יש, ברור. מלא".

מה למשל? על מה הלכתם?
"על תרגילי הברכיים שדי מפחידים אותו ומאיימים עליו. לצערנו, בסוף, כמו תמיד, הוא הצליח לצאת מזה".

מצחיק לחשוב שאורי ששון עד לפני שנתיים היה די אלמוני.
"והנה, הוא לא אלמוני. יש לא מעט ספורטאים כאלה במדינת ישראל שצריך רק לאתר ולתפוס אותם בזמן. עשינו פה עבודה מדהימה, גם אני וגם שני הרשקו בתחום הזה". 

ששון, סמדג´ה ופונטי (עמית שיסל)

ההחלטה להעלות אותו משקל מתבררת היום כמשהו מוצלח.
"ההחלטה הכי נכונה שלקחתי. אורי היה טוב במשקל של עד 100 ק"ג, אבל הסתכלתי לטווח הארוך וההחלטה הזו הייתה טובה, ללא ספק". 

בפן האישי, סיפרת שנטשת את השבעה של אחיך חגי ז"ל בשביל להיות עם הנבחרת שלך ביפן כחלק מהעבודה על הקמפיין האולימפי הנוכחי. ועכשיו, איך אתה מרגיש עם זה?
"כמו שהרגשתי אז. יש בי מועקה. הייתי רגיל לקבל ממנו טלפונים ולדבר איתו על הרבה מאוד דברים. כשהוא נפטר, יומיים אחרי קמתי מהשבעה והלכתי בלי להסתכל אחורה. אמרתי לאבא שלי (מוריס, א.מ) 'אני מאוד מצטער, אבל אני חייב ללכת'. לא רציתי להפסיד שום דבר ועשיתי כל מה שהיה צריך כדי להגיע ליום הזה ולנצח בו".

וזה ישב לך על המצפון.
"חבל על הזמן. הדבר הראשון שרציתי שיקרה זה שהספורטאי שלי יעשה מדליה ואני אשתחרר מזה. אחי היה ג'ודאי מעולה ועשה תאונת דרכים בגיל 17, זה שבר את המשפחה ואת אבא שלי שיהיה בריא".

אורן סמדג´ה (עמית שיסל)

דיברת איתו כבר?
"כן. הוא לא אמר הרבה, אבא שלי תמיד בוכה ברגעים כאלה. אבא שלי אימן את משה פונטי, שאימן אותי והיום הוא יו"ר איגוד הג'ודו, ככה שהוא סגר מעגל. אני יכול לומר בלב שלם שיש לי דאבל, כמדליסט אולימפי וכמאמן של מדליסט אולימפי, ואני מקווה שאמצא יעדים חדשים ואבנה לי עוד חלום". 

אומרים שיש לך הצעות ואולי תלך לאמן במקום אחר. לא תישאר בנבחרת ישראל?
"קיבלתי כבר הצעות מבחוץ עוד לפני האולימפיאדה הזו, כמו למשל מספורטאים מהליגות הגרמניות. כל הזמן מדברים איתי אבל זה לא על הפרק. אם אפשר היה לראות את הצבעים של הלב שלי היו רואים כחול ולבן והצורה שלו היא מגן דוד. זה מה שחונכתי אליו בבית. הדגל הישראלי הוא קודש הקודשים".

אם ככה אתה בטח חושב על הצעד הבא, להגיע לטוקיו 2020. מה יהיה שם?
"הכל כבר מוכן. אני יכול לומר שננסה להכפיל את הכמות של הספורטאים. זו לא הצהרה כי אי אפשר לבוא ולהגיד שיהיו שם שישה ספורטאים שלנו, אבל אנחנו מציבים מטרות ואני מקווה שאצליח להביא כמות כזו. כולם תמכו בנו בכל הפרוייקטים שלנו, אם זה פונטי, היחידה לספורט הישגי והוועד האולימפי, וזה קרה מתחילת הדרך ובלי להתפשר על שום דבר. לקחנו מודל מכל המעצמות הגדולות בעולם ועובדה שהוא עבד".

שני הרשקו ואורן סמדג´ה

מה היה הכי מורכב או קשה בכל ארבע השנים האחרונות?
"להיות אבא במשרה הזו. היו לי הרבה דאגות כאבא. כמאמן יש לי לחץ, אבל הוא מתגמד לעומת הלחץ מהילדים שיש לי בבית. לא ראיתי את הילדים שלי שבעה חודשים בשנה, זה הקושי הגדול ביותר ואני שמח שאשתי נתנה לי את הגיבוי לעשות את זה".

כשאתה מסתכל לאחור, אתה זוכר עוד את הילדות מאופקים והחברים?
"ברור. אני עדיין בקשר עם כולם ואנחנו מדברים בווטסאפ כל החברים. החינוך שקיבלתי במקום המדהים הזה הולך איתי כל הדרך ואני לא יכול לשכוח את העיר הזו. זה מקום מדהים ואני עדיין עם כולם שם שומר על קשר".