המעגל נסגר: הסיפור שמאחורי הטקס לחללים

קצת קשה להבין איך ברגע אחד מסע של 44 שנה הגיע לסיומו, אבל כך זה הרגיש אתמול (רביעי) בכפר האולימפי בריו דה ז'ניירו. על ספסל קטן בצד ישבה אילנה רומנו ובפעם הראשונה מאז אולימפיאדת מינכן 1972 היא נשמה לרווחה. אנקי שפיצר עוד התהלכה סביבה, מרוגשת ומתראיינת בטלפון לכלי תקשורת הולנדי, כאילו עדיין פורקת את האדרנלין מעוצמת הטקס לזכרם של ההרוגים מהמשחקים האולימפיים ובתוכם גם י"א החללים.

שתיהן ידעו שהמאמץ לאורך השנים השתלם. בימים האחרונים, כולל בבוקר האירוע, הן עדיין היו מוטרדות. לעתים אפילו חשבו שמשהו ישתבש ברגע האחרון. אבל אחרי שנים של סירובים, פגישות ודפיקות על דלתות נעולות, סוף כל סוף החליט הוועד האולימפי הבינלאומי להיענות לבקשתן ולקיים אירוע מכובד מטעמו לזכרם, בהשתתפות הנשיא תומאס באך ובכירים נוספים מהתנועה האולימפית.

אנקי שפיצר ואילנה רומנו באנדרטה לזכר הי"א (עמית שיסל)

"זה היה רגע מרגש", אמרה אילנה רומנו, אלמנתו של מרים המשקולות יוסף ז"ל. "בדקת הדומיה רעד לי כל הגוף. הרגשתי שכל ה-11 מרחפים פה למעלה ואומרים תודה. אני רק מקווה שזה יימשך וזו תהיה מסורת כי הם בניה של התנועה האולימפית והם נהרגו בתוך הכפר האולימפי. זה מסר שהולך נגד הטרור ומגנה אותו".

כשהן התחילו את המסע להנצחתם של הנרצחים מהמשלחת הישראלית במינכן, אילנה רומנו ואנקי שפיצר, אלמנתו של אנדרי ז"ל, היו בנות 26. כיום הן נושקות לגיל 70 ורק אחרי הטקס הן הביטו לאחור על כל השנים, הבינו שכל כך הרבה קרה מאז והתנחמו בחיבוק אחד ארוך.

מבט על האנדרטה (עמית שיסל)

"עברנו שנים של כאב לב, זה היה צורם ופוצע", הוסיפה אנקי, שנסעה בכל העולם יחד עם אילנה ושילמה ממיטב כספה למען המטרה הזו. גם הילדים שלהן היו שותפים למאבק והבנות של אילנה, כך היא מספרת בעצמה, קיבלו ממנה את ההבטחה שאביהן יונצח עוד מיד בתום השבעה. הבטיחה - וקיימה. 

"בכיתי הרבה במהלך השנים וגם במהלך הטקס אבל איך שהוא נגמר הדמעות יבשו", הוסיפה אילנה. ולא רק היא בכתה. גם נשיא הוועד האולימפי הבינלאומי, תומאס באך בכבודו ובעצמו, לא הצליח לעצור את הדמעות שזלגו מעיניו בזמן שעמד על דוכן הנואמים.

תומאס באך הנרגש במהלך הטקס (עמית שיסל)

את האלמנות הוא פגש בפעם הראשונה באולימפיאדת בייג'ין לפני שמונה שנים. הוא שאל את דעתן על אירוח אולימפיאדת החורף בגרמניה והתפלא לשמוע שהן יהיו מאושרות מכך ואפילו ישמחו להנציח את יקיריהן שם. באך, גרמני במוצאו, הבטיח לתת כבוד לנרצחים אם גרמניה אכן תזכה באירוח, אך זה לא קרה בסופו של דבר.

ואז הגיעה אולימפיאדת לונדון. ושם הן הסירו את הכפפות ותקפו אפילו את באך, כנשיא וכספורטאי אולימפי לשעבר שהשתתף במשחקי מינכן, על כך שלא דאג להנציח את מתקפת הטרור שהתרחשה במדינתו בחלוף 40 שנה. 

יגאל כרמי ואלכס גלעדי (עמית שיסל)

עכשיו הן מדברות עליו אחרת. "תומאס באך הוא איש יקר", אמרה רומנו. "במשך שנה היו יושבי ראש שזרקו אותנו, העליבו אותנו ואמרו שאסור לערבב אבל בשמחה. היה אפילו מי שאמר לי שישראל הביאה את הטרור למשחקים האולימפיים. אבל לא הפסקנו אפילו לשנייה ולא פחדנו מכלום. בטקס האזכרה בלונדון תקפנו בלי ייסורי מצפון וכל העולם גינה את הוועד הבינלאומי. תומאס באך נעלב ברמות קשות, סובב לנו את הגב ונעלם". 

אחרי הנתק הגדול, באך התפלא לשמוע בחלוף הזמן שהשתיים דווקא תמכו בו במערכת הבחירות לנשיאות, שהגיעה לאחר אותו האירוע. משם מערכת היחסים איתו חודשה עד שלפני כשלושה חודשים הוא אירח אותן בלוזאן, בתיווכו של יו"ר הוועד הישראלי, יגאל כרמי. הן ישבו איתו במשך שלוש שעות, בימים בהן באך היה עסוק בכותרות על חיידק הזיקה ופרשת הסימום.

האנדרטה המושקעת (עמית שיסל)

באותה הפגישה הנשיא העולמי הבטיח להן שכל הנרצחים יונצחו באולימפיאדת ריו. "עבדנו קשה מאוד כדי שזה יקרה", נזכר כרמי. "כל פרט נידון וסוכם מראש בנינו לבין הוועד הבינלאומי. העברנו אליו את השמות של הנרצחים, ותומאס באך עשה את זה בדרך מרגשת כשאמר את שמותיהם אחד אחרי השני בטקס".

לטקס עצמו הגיעו ספורטאי ישראל, נציגים מהנהלת הוועד האולימפי ונציגים ממשלחות נוספות שכיבדו את המעמד, כולל אפילו נציגה פלסטינית ונציג עיראקי. "כל מה שהיה בטקס הזה הוא ניצחון אדיר ברמה בינלאומית", הדגישה אנקי אחרי שהמעגל נסגר. כעת, נותר להן רק לקוות שבעתיד זה גם יהפוך למסורת לזכרם של רומנו, שפיצר, עמיצור שפירא, יעקב שפרינגר, דוד ברגר, יוסף גוטפרוינד, משה וינברג, אליעזר חלפין, מארק סלבין, זאב פרידמן וקהת שור ז"ל.