אמא טיפוסית: שני דוידוב מדוושת לפסגה בריו

בימים האחרונים שני בלוך-דוידוב מסתובבת בכפר האולימפי ומרגישה שהיא הגיעה לפסגה חדשה בחייה וזאת בידיעה שמחר (ראשון) רוכבת האופניים תדווש בין פסגות ההרים המדהימים של הקופקבנה. בגיל 37, עם הרבה אנרגיות, היא הצליחה להגיע גם לריו דה ז'ניירו.

בלוך-דוידוב היא הרוכבת הישראלית הראשונה שתייצג את ישראל במשחקים האולימפיים. היא תעשה זאת בגיל מבוגר יחסית, עם שלוש בנות ובן נוסף מצד בעלה שי, אחרי שכבר התחרתה בטריאתלון ועברה לאופני הכביש, לאחר שניפצה את תקרת הזכוכית כאשר הייתה לישראלית היחידה אי פעם שהשתתפה בטור דה פראנס (בשיאה סיימה במקום ה-18) ואחרי שעברה לסקוטלנד כחלק מרילוקיישן שעשתה כל המשפחה לשלוש שנים.

המעבר לאי הבריטי היה לא קל עבור הרוכבת, שחיפשה משהו חדש שימלא לה את הזמן, או לפחות, חדש-ישן. "אנחנו בני אדם, היו לי הרבה קשיים בחיים האישיים ורציתי להרים את עצמי ולעשות משהו שאוכל לקבל ממנו הרבה כוח. החזרה שלי לא קרתה ביום אחד, כי אופניים זה הדבר שאני חיה אותו תמיד. עזבתי את הספורט המקצועני-תחרותי, אבל זה בער בי לנסות לחזור. האמנתי ונתתי את כל מה שיש לי כדי להצליח להגיע לכאן", סיפרה בלוך-דוידוב בריו. 

שני בלוך-דוידוב. "רואה את עצמי כאמא של המשלחת" (עמית שיסל)

היא חזרה לארץ והתחילה להתחרות בערד, שם הפכה לרוכבת הישראלית המובילה ויצאה לתחרויות ברחבי העולם במרדף אחרי הקריטריון. רוב הזמן היא נסעה לבדה ושבה לבדה בחזרה לאימונים בעיירה בת'גייט בה היא מתגוררת.

עכשיו לשני יש מקום מגורים זמני ושונה, כפר הספורטאים בריו. אולי זה בגלל המרחק מהארץ ואולי בגלל שבפעם הראשונה היא מייצגת את ישראל במשחקים האולימפיים, בלוך-דוידוב מאוד מחוברת למדינה. אחרי הטקס לזכרם של י"א חללי מינכן היא התיישבה לצדה של אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף ז"ל, וליוותה אותה. הטקס, לדבריה, היה מרגש.

"אני רק ספורטאית במשלחת והתרגשתי מאוד מהטקס", סיפרה הרוכבת. "אני שמחה שבסוף השכילו לתת לנו את הכבוד שכל כך מגיע לנו. כאחת שגרה מחוץ למדינה, אני חושבת שזה היה חלק מאוד חשוב בהכרה בנו. זה נותן עוצמות וגורם לך להיכנס לפרופורציות. אחרי דבר כזה, אני אגיע הכי מוכנה שיש".

בלוך-דוידוב. "להיות ספורטאי זה קודם כל להיות ילד" (הוועד האולימפי בישראל)

בריו בלוך-דוידוב תתחרה במסלול של שתי הקפות למרחק של 141 ק"מ, עם לא מעט עליות וירידות, בדיוק כמו בטור דה פראנס, כך שיש לה יתרון כאחת שנחשבת למטפסת לא רעה בכלל. "זה יהיה מסלול עם הרבה אלמנטים טכניים וכזה שגם ידרוש מאמץ פיזי, בתנאים של נוף עוצר נשימה, אבל אני אסתכל רק על הכביש ולא אהנה מזה כל כך. אני מוכנה ויודעת מה אני צריכה לעשות". 

בגילה, היא הספורטאית המבוגרת ביותר במשלחת. "אני בגיל שכבר לא אומרים את הגיל שלך", היא צוחקת. "בדרך כלל אני מחייכת ואומרת 'מה זה משנה, על קו הזינוק אנחנו כולם אותו דבר', אבל אני כל הזמן רואה את עצמי כמו האמא של המשלחת. אני קוראת לכולם פה ילדים כי הם משחקים, באים עם כובעים ומצחיקים אותי כל הזמן. כמו שפתאום שחר צוברי בא עם סקייטבורד ונוסע לו. אז כן, זה סוג של קייטנה, אבל אני חושבת שלהיות ספורטאי זה קודם כל להיות ילד וככה כולנו גדלנו. אני מעריכה אותם, מעריצה אותם וכשאני חלק מהמשפחה הזאת אני נהנית לא פחות".