שי אלון
|

שחר פאר ומאמנה יגאל בתחרות (מרכז הטניס)
בעוד אנחנו עוסקים בסיכומי הקריירה של שחר פאר, שהכריזה על פרישה ממשחק, אולי ראוי להיזכר איך הקריירה של אחת הטניסאיות הגדולות ביותר שידע הטניס הישראלי, התחילה. זה היה בחודש מאי 1993, מאמן הטניס יגאל גיפש הלך במרכז לטניס בישראל - תל אביב, הממוקם ביד אליהו וראה פתאום ילדה בת שש רצה ליד מגרש מספר 5. הוא שאל אותה אם היא מתאמנת במרכז והיא ענתה שלא, אבל האחים הגדולים שלה, שלומי ושני, מתאמנים.
"בואי לשיעור ניסיון אצלי", אמר גיפש לשחר פאר הקטנה. היא ביקשה רשות לשאול את ההורים והשאר היסטוריה. לגיפש יש טביעת עין לשחקני טניס. הוא עלה לארץ שלוש שנים קודם לכן מרוסיה לאחר שסיים התמחות בטניס באוניברסיטת ספורט במוסקבה. הוא גידל שם שחקני נוער שהגיעו לנבחרת ברה"מ וכיהודי הוא חלם לגדל גם שחקני טניס ישראלים. "פניתי אליה כי כשהיא רצה, ראיתי את האופי המיוחד בשילוב של הריצה והברק בעיניים, זה דחף אותי לדבר אתה", הוא נזכר 24 שנה אחורה, "בניתי קבוצה יחד עם עוד מספר ילדים של שנתון 1986-1987 וכבר באימונים הראשונים ראיתי שהיא ילדה מיוחדת. לאחר שנה התחלנו לשלב גם קצת אימונים אישיים יחד עם האימונים הקבוצתיים, וביקשתי אישור מיוחד מאיגוד הטניס שבגיל 8 היא תוכל להשתתף בתחרויות ארציות לגילאי 11".
הצ'ק הראשון של שחר פאר (מרכז הטניס) פאר קיבלה את האישור ובגיל 8 וחצי כבר הוכתרה לאלופת ישראל לגילאי 11. "כשהייתה בת 9 יצאנו בפעם הראשונה לחו"ל, לתחרות הראשונה שלה שהתקיימה במוסקבה, כדי שתשחק עם ילדים בגילה ותראה את הרמה מחוץ לישראל", נזכר גיפש. "היא הפסידה בסיבוב השני בהגרלה הראשית ובסיבוב השני בתנחומים והבינה שיש לה עוד דרך ארוכה ושהיא צריכה לעבוד קשה. היא אכן עבדה קשה, בזמנו היינו לא רק מאמני טניס, אלא גם מאמני כושר וכשהילדים נשלחו לעשות פעילות נוספת אחרי אימון הטניס, שחר תמיד עשתה ביוזמתה כפול ממה שנדרש. את הצ'ק הראשון שלה, 70 פאונד, היא קיבלה בתחרות באנגליה לאחר שזכתה במקום הראשון בגילאי 10 ולאחר מכן היא זכתה בתחרויות רבות בארץ ובחו"ל".
שחר פאר עם לאה רבין ז"ל (מרכז הטניס) גיפש משמש כבר קרוב לעשור כמנהל המרכז לטניס בישראל - תל אביב, בו גדלה פאר, וגם כמאמן ראשי שם. הוא ישמח מאוד לגדל עוד שחר פאר אצלו במרכז: "שחר שנאה להפסיד וגם כששיחקה מול מספר 1 בעולם או 100 בעולם - היא תמיד עלתה עם אותו רוח קרב למגרש. אחרי הפסדים היא תמיד רצתה לשפר מיד את האלמנטים הלא טובים שלה. היא עבדה קשה מגיל 6 ואני חייב להגיד שמאז עוד לא ראיתי מישהו שעובד קשה כמוה".